צדק פואטי

מאת אורן ברנשטיין, עבור תחרות בתי כלא

"צדק פואטי" היא ספינת עץ ענקית, פלא של עידן המפרש. היא משמשת כבית הכלא היחיד של ממלכת האיים ניקובר. שמה נגזר מהרעיון שאדם אשר פושע מנתק את עצמו מהחברה והופך את עצמו לאי.

• על ממלכת ניקובר
• על כלא "צדק פואטי"
• על האסירים ותנאיהם
• תפקידים בכלא
• זרע מערכה: "ללא נמל"
• זרעים להרפתקאות חד-פעמיות
• הערות השופטים

על ממלכת ניקובר

ניקובר היא ממלכה באוקיינוס השקט. היא קטנה וצפופה, אך עשירה יחסית לשכניה בזכות מכרות גדולים. יש לה בעיית פשיעה קשה, ובפרט פשיעה על רקע לאומי. ניקובר מורכבת משני איים, לפאק ולוטרי. האי לפאק מכיל את המרכז השלטוני ואת ארמון המלך, ואילו לוטרי מכיל את אוצרות הטבע. רבים בלוטרי מרגישים מקופחים וקיימת שם תנועת עצמאות משמעותית. רבים מאסירי "צדק פואטי" נמצאים שם באשמת הסתה או פעילות נגד המשטר. ניקובר מחזיקה צבא גדול יחסית לגודלה, אשר משרתים בו בני שני האיים באופן שווה.

ניתן לשאוב השראה לגיאוגרפיה ולתרבות של הממלכה ממדינות כמו אינדונזיה ומלזיה.

על "צדק פואטי"

"צדק פואטי" היא ללא ספק ספינת העץ הגדולה ביותר שנבנתה מעולם. אורכה הוא כ-300 מטרים. רוחבה הממוצע הוא 100 מטרים. גובהה, מהסיפון העליון לתחתיתה, הוא מעל ל-35 מטרים. היא מכילה עשרת אלפים תאי כלא, ומגורים לאלף וחמש מאות סוהרים ואנשי צוות. היא לא תוכננה לעגון – למעשה, היא גדולה מכדי להיכנס לרוב נמלי העולם. האספקה שלה מגיעה באמצעות ספינות קטנות יותר אשר עוגנות לצידה, וכך גם מגיעים אסירים ומתחלפים אנשי צוות. ישנו פתח מיוחד בצד הספינה אשר מאפשר התחברות לספינות קטנות יותר. אנשי צוות נשלחים ל"צדק פואטי" לתקופה של חמש שנים.

ישנם שנים-עשר סיפונים (מפלסים) בספינה. שני הסיפונים העליונים מרווחים יחסית, ומחזיקים את מגורי הצוות – סוהרים, מלחים, טבחים ועוד. חדר טיפוסי כאן הוא זוגי, בגודל של כעשרה מטרים על עשרה מטרים. הסיפון השני מכיל גם את המטבח, את הנשקיה, ואת מועדוני הצוות. שאר הסיפונים מלאים (עד אפס מקום) בתאים. בסיפון החמישי נמצאים גם הפתח המיועד להתחברות לספינות אספקה, ומחסני מזון גדולים. בין הסיפונים יש דלתות ברזל כבדות ונעולות.

על הסיפון העליון נשמרות כמה ספינות קטנות ומהירות, אשר נשלחות כנגד גורמים זרים שמתקרבים לספינה, ומיועדות גם לתפיסת אסירים שינסו לברוח.

הספינה מקיפה את ניקובר בתנועה איטית, ומשלימה סיבוב אחת לשנה. היא מונעת ע"י מפרשים (עצומים), אך מהירות לא היוותה שיקול בתכנונה. לפי הנהלים, אין להתקרב לטווח ראייה מחופי ניקובר, כדי לא להפר את הבידוד המוחלט של האסירים מהעולם שהם הכירו. לעיתים, דייגים סקרנים או צעירים הרפתקנים מתקרבים לכלא, וסירות מהירות וחמושות נשלחות כדי למנוע התקרבות מסוכנת.

"צדק פואטי" נבנתה ע"י מלך עריץ במיוחד, כפרויקט לאומי שנועד "להעלות את הרמה המוסרית של ניקובר." הספינה היא בת כשלושים שנה, וחלק גדול מהעץ שלה כבר הוחלף פעמים רבות. אין כרגע תכניות לבנות ספינה שתחליף את "צדק פואטי" או תצטרף אליה כספינת כלא.

על האסירים ותנאיהם

על "צדק פואטי" נכלאים כל הפושעים של ניקובר, מגנבי סוסים ועד רוצחים ובוגדים. גזר הדין המינימלי הוא חמש שנים, שכן אי אפשר לעזוב את הספינה מוקדם יותר. יותר מחצי מהאסירים מרצים מאסר עולם.

הספינה צפופה בצורה נוראית. למרות שאסירים אמורים לשהות בתאים נפרדים, רבים מהאסירים נאלצים להתחלק בתא, שגודלו ארבעה מטרים על ארבעה מטרים. לאחרונה התעוררו חששות שהספינה שקועה מדי במים, ושבסערה גדולה היא עלולה להתהפך. תאי הכלא נמצאים ברובם מתחת לפני המים, ולכן אין להם חלונות. הם לא מכילים הרבה מלבד מיטה, דלי לעשיית צרכים, דלי מים וסבון לניקיון אישי, ופריטים אישיים כמו משקולות או תמונות. ישנם מעט מאוד שטחים ציבוריים; חדר האוכל הגדול, למשל, הומר מזמן לתאים נוספים לאסירים. בגלל מצוקת המקום, אסירים פוליטיים מעורבים עם אסירים פליליים ללא הפרדה. שגרת היום של האסירים היא קבועה:
השכמה עם שחר.

• ארוחת בוקר אשר מוגשת לתאים.
• שעה של ריצה במסדרונות הכלא (בני-המזל זוכים לרוץ על הסיפון העליון, ולנשום קצת אוויר נקי).
• עבודות על הספינה – נקיון, נגרות, ועוד. ארוחת הצהריים והערב מוגשות במקום העבודה.
• חזרה לתאים לפני השקיעה.

בכלא, מוצא האסירים הופך להיות חשוב מאוד: בני אי אחד מתאגדים לכנופיות כדי "להגן על עצמם" מבני האי השני, ומטילים עליהם טרור. גם הסוהרים נוטים לתת עבודות מועדפות לאסירים מהאי שלהם.

על תפקידים בכלא

ישנם אלף סוהרים בכלא; בהחלט לא מספיק. (פחות מסוהר לכל עשרה אסירים; לשם השוואה, בכלא מודרני היחס הוא אחד לחמש.) כפיצוי חלקי, הם חמושים היטב. כל שומר חמוש בחרב איכותית ובכמה אקדחים טעונים. בנשקיה יש גם חומרי נפץ וחביות שמן אשר מיועדות להעלאה של תאים באש (פעולה מסוכנת, אך יעילה מאוד להרתעה).

התפישה של הקפטן, שהוא גם מנהל הכלא, היא שאין טעם לנסות לשקם את האסירים. "צדק פואטי" קיימת כדי לשלוף מתוך החברה את האלמנטים המזיקים, ולהעביר אותם למקום שבו לא יוכלו עוד להזיק. ההתייחסות זהה לכל האסירים, ללא קשר לפשעם; סוהרים רבים מתגאים בכך שאינם יודעים כלל מה עשו האסירים. הכלא לא מקיים דיונים על שחרור על תנאי ולא מתגמל התנהגות טובה. אלימות בין אסירים נתקלת בדרך כלל באדישות מופגנת, אך אם אסיר עובר את הגבול (המטושטש מאוד), הוא נענש בחומרה. עונש נפוץ הוא לקשור חבל סביב מותני האסיר ולגרור אותו מאחורי הספינה למשך יום שלם. עונש נוסף הוא העברה לתאי הבידוד בסיפון התחתון, אשר נוטים להתמלא במים כאשר הים סוער.

סוהרים לרוב לא מתעניינים בגילויי אלימות בין אסירים, וכאלה לא חסרים. אלימות על רקע לאומי, משחקי כבוד ותקיפה מינית נפוצים כולם בכלא, על אף הבידוד החמור בין האסירים. אלימות כלפי סוהרים, לעומת זאת, נענשת מיד ובחומרה. יש מדי פעם מיתות כתוצאה מטיפול בעבריינים. הסוהרים מציעים פרס יקר מפז למלשינים על תכניות לפגיעה בסוהרים: שבוע של לינה על הסיפון העליון, מתחת לשמש ולכוכבים.

הספינה עצמה מנוהלת ע"י צוות של שלוש מאות מלחים, אשר אחראים על תפקוד המפרשים, ניווט הספינה וזיהוי דליפות וטיפול בהן. מלבד זאת, יש טבחים, רופאים, ביורוקרטים ומפקדים. את רוב התחזוקה השוטפת של הכלא מבצעים האסירים: נקיון, חלוקת אוכל, תחזוקה, תיקון בגדים, הדברת מזיקים ועוד.

זרע מערכה: "ללא נמל"

בניקובר מתנהלת מלחמת אזרחים: תושבי האי לוטרי, המרוחק מהשלטון, גייסו חלק גדול מצבא הממלכה לצידם, ופלשו לאי לפאק במטרה לכבוש אותו ולהוציא להורג את משפחת המלוכה. דמויות השחקן הם ממארגני ההפיכה, אבל הם נתפסו ע"י השלטונות שבועות ספורים לפני פריצת המלחמה, בדיוק בזמן להישלח ל"צדק פואטי". כשהם מגיעים לספינה, יש להם כבר תכנית: להשתלט על הספינה ולגייס אותה למלחמה נגד העריצים.

• אלמנטים של המערכה:
  פוליטיקה של אסירים: כאשר האסירים שומעים על מלחמת האזרחים, הם מתחלקים למחנות לפי המוצא שלהם. מתעוררות תגרות רבות על רקע לאומי, ואפילו כמה מקרי רצח. מרבית הסוהרים הם מלפאק, והם דורשים מהאסירים הפגנות נאמנות, ומנהיגים שירה של המנון ניקובר בכל בוקר עם ההשכמה. הסוהרים מלוטרי מתנגדים להפגנת הפטריוטיות. הד"שים צריכים להשתלב בהווי של הכלא ולהסיט אותו לטובתם.
• דיפלומטיה: לד"שים אין סיכוי אם הם לא יאספו בני ברית. המשימה איננה קלה: הפרס על הלשנה הוא יקר ערך בעיני כל אסיר, כולל אלה שמזדהים עם מאבקם, והעונש על תכנון מרד הוא מוות. הסוהרים הם אנשים מפחידים וחמושים היטב, ונחלצים מיד זה לעזרת זה אם יש תגרה.
• פריצה: הפריצה הפיזית מהכלא דורשת לצאת מתא הכלא, לצאת מהסיפון הנעול, להגיע לנשקיה, להתחמש, ולמצוא עמדה מתאימה לקרב נגד הסוהרים. לחילופין, ניתן להסית את הסוהרים מלוטרי כדי שיחלצו אותם מהתאים, אולם בכל סיפון ישנם גם סוהרים מלפאק.
• מנהיגות וחזון: לאחר שמשתלטים על הספינה, המטרה היא להפעיל אותה כנגד הממלכה. יש לארגן את בעלי הברית, ואולי גם את האסירים התקועים שם בעל כורחם, לכוח לוחם ולתכנן התקפה יעילה על לפאק. חשוב לציין ש"צדק פואטי" רחוקה מלהיות ספינת מלחמה. מצד שני, יש לה יכולת לשלוח כמה ספינות מהירות עם צוות חמוש, למשל כשודדי ים.
• מלחמה: סביר שחלק מהמערכה יתרחש קרוב לאדמת ניקובר, כאשר "צדק פואטי" משתלבת בקרבות ימיים (או אפילו יבשתיים) של מלחמת האזרחים. כאן אפשר לעשות משחק טקטי אל מול ספינות המלחמה הממלכתיות, וגם לבחון את הנחישות והיצירתיות של הדמויות.
• הגיוני שהמערכה תסתיים עם סוף מלחמת האזרחים, ושהסוף יחקור את גורלה הסופי של הספינה לאחר המלחמה.
• מצבי חירום כתוצאה מהמלחמה: את אלה אפשר להכניס בכל שלב במערכה. נזק לספינה אשר גורם לפינוי של חלקה ולצפיפות נוראית עוד יותר; מחלה שמתפרצת באוכלוסיית הספינה; מחסור באוכל; שריפה חמורה; שגיאת ניווט שמובילה אותם לאזור מסוכן בים; ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם.

גרסה אלטרנטיבית למערכה זו היא שדמויות השחקן הם צוות הסוהרים אשר אחראי על אגף מסוים בספינה. חלקם מלוטרי וחלקם מלפאק, אך הם נאמנים מאוד זה לזה. כאשר פורצת מלחמת האזרחים ביבשת ועל הספינה, הם צריכים להחליט איפה הם עומדים ולהיאבק למען עמדה זו. אם יבחרו להשאר נאמנים לממלכה, הם יצטרכו לדכא מרידות של אסירים, לשמור על שליטה בספינה אל מול סוהרים שעלולים להזדהות עם המורדים, ולהרגיע את הרוחות בכלא. אם יבחרו להצטרף למרד, הם יצטרכו להתעמת עם הסוהרים הנאמנים לממלכה, לשחרר את האסירים הפוליטיים ולהחליט על עתיד ל"צדק פואטי" בעידן שאחרי המלוכה.

זרעים להרפתקה חד-פעמית

ראוי להתחיל כל הרפתקה חד-פעמית על הספינה עם הגעת דמויות השחקן אליה, כדי שיהיה נוח להציג את הספינה בלי הסברים חוץ-משחקיים מייגעים. השחקנים ישחקו סוהרים אשר מתחילים את חמש השנים שלהם על הספינה, אסירים חדשים, וכו'. לאחר מספר ימים של התאקלמות לתנאי הכלא, ניתן להתחיל את העלילה עצמה.

• "נשים וילדים": הד"שים הם סוהרים. יש דליפה חמורה על הספינה. צריך לפנות את הסיפונים התחתונים, אבל אין שום מקום סביר לשכן בו את המפונים. קשה לשלוט כך על הספינה. מלבד זאת, לא מצליחים לתקן את הדליפה, ונראה שהספינה הולכת לטבוע. יש פרעות אסירים ופאניקה. האם הדמויות יוכלו להציל את עצמם ואחרים? האם יצליחו להזעיק עזרה? אפשרות נוספת: הדליפה הייתה מכוונת, וצריך למצוא את האחראי למעשה ולעוצרו.
• "מנהיגנו הנערץ": הד"שים הם לוחמי חופש מהאי לוטרי. המחתרת שלהם מוכנה להתחיל את המרד, אך הם רוצים שבראש הצבא יצעד המנהיג הלוטרי המפורסם, אשר כלוא ב"צדק פואטי". צריך להוציא אותו משם. המשימה הראשונה היא כמובן למצוא את הכלא, אשר מסלולו לא מפורסם בשום מקום. אז צריך להסתנן או לפרוץ בלחימה פנימה, למצוא אותו ולחזור לאדמה בלי להתפס ע"י ספינות המרדף של הכלא.
• "ימים טרופים": הספינה אובדת בתוך סופה, ומוצאת את עצמה על שרטון, הרחק ממסלולה המיועד. אי אפשר לצפות להצלה בחודשים הקרובים, ואולי לעולם לא. דמויות השחקן יכולות להיות סוהרים או אסירים – איך יתמודדו עם אתגר ההישרדות? כיצד ישתנו היחסים בין האסירים לבין עצמם ובין האסירים לבין הסוהרים? אפשרות דומה: הספינה נאלצת להקים מושבה עצמאית על אי בודד.
• "לנשום מתחת למים": הד"שים הם אסירים. המשחק מתחיל באישון לילה, כשהם במים לצד הספינה; הם קפצו מהסיפון זה עתה, ועכשיו הם צריכים לשחות עד ליבשה. הבעיה היא שהם לא יודעים איפה היבשה (אבל יודעים שהיא רחוקה מאוד), ושספינות המרדף המפורסמות של "צדק פואטי" דולקות אחריהם.

 

---

הערות השופטים

דניאל רוזנברג

אחת ההגשות הפחות אהובות עליי, בעיקר בגלל הסקאלה – לא צריך כלא של 10,000 איש, עדיף כלא "אינטימי" ומעניין. לחילופין, אם עושים כלא המוני, כלא על ספינה זה קצת מוגבל – אפשר להטביע אותה ולסגור עניין. שלא לדבר על-כך הלוגיסטיקה של ספינה…

איתמר ויסברג

מקורי, רעיונות רבים לשימוש ואופנים שונים לשחק. אין דמויות או פרטים מעניינים.

ערן אבירם

טוב, ספינה שכזאת איננה אפשרית בעולם האמיתי, אבל זה סתם ניטפוק.
תנאי המחייה המתוארים יביאו למותם של כל אנשי הספינה ממחלות ובריאות לקויה בתוך כמה שבועות. אבל זה עדיין ברמת הניטפוק.
אבל אלף סוהרים ו-10,000 סוהרים על ספינה בגודל 300 על 100 מ', זה כבר יותר מדי בשבילי… יש גבול עד כמה אני יכול להשהות את הספק!

הצגת זרעים למערכה ולהרפתקאות חד פעמיות: רעיון מצוין, ועשוי היטב.

בסך הכל הגשה מוצלחת, יש כאן פוטנציאל לדברים כיפיים.