העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)מדריך הדוד פיגי למשחקי תפקידים / דן קופ - העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)
 העמותה בפייסבוקחדשות העמוד הראשי ב-RSS
הגעתם לאתר הישן של העמותה למשחקי תפקידים בישראל. האתר החדש זמין כאן.
מדריך הדוד פיגי למשחקי תפקידים / דן קופ

מדריך הדוד פיגי למשחקי תפקידים

מאת דן קופ

תורגם ע"י יעקב פישברג

מבוא

יש לך חברה בביה"ס שאומרת לך שהיא לא יכולה לצאת ביום שבת בגלל שהיא משחקת. שאלת אותה אם היא מתכוונת למונופול או לפוקר או משהו בסגנון והיא אומרת לך שלא, היא משחקת משחק תפקידים, משהו כמו מבוכים ודרקונים. אתה זוכר שבעבר שמעת סיפורים על ילדים שעובדים את השטן או מתאבדים בגלל משחקים כאלו, ובאופן טבעי אתה מוטרד.

או ייתכן שאתה הורה וילדך בן ה – 12 חזר כרגע מסוף שבוע אצל חבר, מספר לך על משחק מגניב שהאח המבוגר של החבר שלו הראה לו. במשחק אין לוח, אין כרטיסים ויש מעט מאוד חוקים והרבה קוביות משונות. כל הפעילות נערכת בדמיון שלך, הוא אומר לך, והוא שיחק כהן של האל איסן או משהו כזה, והוא השתמש בקסמים על מנת להרוג מפלצות מרושעות. שמעת על משחקים כאלו יחד עם מעורבות של רוצחים סדרתיים, וכמובן אתה מוטרד מאוד.

יתכן שאתה משחק משחקי תפקידים (מ"ת) בזמן האחרון וההורים שלך שואלים אותך שאלות, שאין לך תשובות עליהם. לשם כך נוצר המדריך של הדוד פיגי: להפיג את חששותיך אודות חבריך או בריאות הנפש של ילדך, על מנת לעזור לך לדבר על מ"ת עם חבריך ומשפחתך.

הערה להורים:

קל להבין את הדאגה שיש לכם אודות הדברים החדשים שילדכם מנסה. האם זה בטוח? האם זה בריא? האם זה יפריע לו בלימודים? שאלות כאלו חשובות מאוד במיוחד כשמדברים על משחקי תפקידים – תחביב הקשור לאגדות אורבניות מוזרות והשמצות רבות. חשוב מאוד שתמשיכו לקיים שיחות עם ילדכם, שיחות פתוחות וכנות. כשילדכם רואה שאתם מוכנים לנסות ולהבין את התחביבים שלהם, הם יודעים שאתם דואגים להם ואוהבים אותם.

אם ילדכם הביע עניין במשחקי תפקידים, הציעו להם לארח משחק אצלכם בבית. ברגע שהמשחק מתחיל, בקשו להיות נוכחים במשחק (אם אומרים לכם שאתם לא רצויים, יש לכם את הזכות להיות מודאגים – שחקנים בוגרים יסכימו לכך, ואף יציעו לכם להצטרף). אם אתם לא מרוצים ממה שאתם רואים, דברו עם ילדכם לאחר שחבריו עזבו. שאלו שאלות אודות על דברים שלא הבנתם. ידעו אותו אודות הדברים שאהבתם או לא אהבתם במשחק. הטחת האשמות ללא ידע נדרש או הבנה של הנושא יגרמו להתמרמרות מצד הילד, דבר שיגרום לו להסתיר את הדברים שהוא עושה. מאחר ורוב השחקנים מתחילים לשחק ממש לפני גיל הטיפש-עשרה, תקשורת נכונה וכבוד הם מפתחות חשובים בשמירה על קשר בריא – לא משנה הנושא שבו מדובר.

הערה לשחקנים:

תחביבים מעטים הושמצו כפי שהושמצו משחקי התפקידים. שחקנים הוגדרו כיורמים וחנונים במקרה הטוב, עובדי שטן ורוצחים בפוטנציה במקרה הרע. לכן קל מאוד להפוך למתגוננים וכועסים כאשר אנשים מתחילים לשאול אודות התחביב. מגננה זו רק מחזקת את ההאשמות שבאות כנגד משחקי התפקידים. אחרי הכל, הדעה הרווחת היא שאם אתה לא עושה דבר רע, מדוע אתה מתחמק? מדוע אתה הופך לעוין? מה אתה מחביא?

במקום להתנהג כך כאשר אתה נשאל, עשה את מיטבך על מנת לענות על השאלות. ציניות תוביל רק ל"הוכחות" נוספות לגבי הבעיות החברתיות של שחקני משחקי התפקידים. זכור שלאנשים אין מקורות מידע נוספים מעבר למה שהם שומעים בתקשורת (שכמעט תמיד עוינת את התחביב). כאשר שואלים אתכם אודות המשחק, השואלים רוצים לדעת אם מה שהם שמעו הוא נכון. תפקידך הוא להראות להם את האמת על משחקי תפקידים. במקום להראות להם כעס, סודיות והתחמקות, ספר להם עד כמה משחקי תפקידים הם כיפים. יושר וידיעה הם המפתחות לשבירת המיתוס וחוסר האינפורמציה.

פרק 1

משחקי התפקידים הפשוטים ביותר

משחקי תפקידים, תאמינו או לא, הם חלק חשוב מאוד מאורח חיינו היומי. ילדים קטנים עושים זאת כאשר הם משחקים שוטרים וגנבים או בוקרים ואינדיאנים. שחקנים עושים זאת כאשר הם משחקים. רוב המבוגרים משחקים בצורה כזו או אחרת במשך יום העבודה (רוב האנשים מתנהגים בעבודה או כאשר הם מדברים בטלפון בצורה שונה מאשר בד"כ – גם זוהי צורה של משחק תפקידים). פסיכולוגים משתמשים במשחקי תפקידים כצורת טיפול בחולים. בשורה התחתונה, ניתן להגדיר משחקי תפקידים כ"משחקי נדמה-לי עם חוקים". לחלק יש יותר חוקים מאשר לאחרים. אחדים יסמכו על החלק של ה"נדמה-לי" יותר מאחרים. אבל כמעט כולם הם כאלה: נדמה-לי עם חוקים.

איך מ"ת עובדים

כאשר ילדים קטנים משחקים שוטרים וגנבים, האחד מכוון את האצבע אל השני וצועק "בום! פגעתי בך!". בד"כ תבוא התשובה "לא נכון, לא פגעת!".בגלל שלהעמיד פנים הוא צורה של משחק חופשי, אין חוקים מוגדרים, ואין דרך לקבוע אם הכדור הדמיוני פגע במטרתו או לא. במ"ת יש חוקים מוגדרים, שמטרתם לוודאות שוויכוחים כאלו לא יחלו כלל (אם כי לעיתים הם כן).

ברוב המקרים, יש מספר שמיצג את הסיכוי של הכדור הדמיוני לפגוע במטרתו. קוביות נזרקות (יש יוצאים מן הכלל, משחקים שלא דורשים שימוש בקוביות) כנגד אותו המספר על מנת לקבוע את התוצאה הסופית, האם הכדור פגע או החטיא. ברגע שההחלטה נעשתה, השחקן השני אומר "ארגג פגעת בי!" או לחלופין "פספסת אותי!". מיותר לציין ששום ירי לא מתרחש באמת. משחקי תפקידים נערכים אך ורק בדמיונם של האנשים שמשחקים במשחק. השחקנים מדמיינים שהם לוקחים חלק בתגרת בארים. הם מדמיינים כיצד הם חוקרים ג'ונגל זר בעולם אחר. הם מדמיינים כל דבר שמתרחש במשחק – בין אם הם עושים את הפעולות, או שהפעולות מתרחשות סביבם.

פרק 2

בוררות ותיווך

שלא כמו חוקיי ספורט או חוקים של משחקי לוח, החוקים של מ"ת הם מאוד גמישים ואמורפים. פרשנויות שונות לחוקים רווחות בין השחקנים השונים (כאשר הפרשנות נוטה בד"כ לטובת השחקן המפרש). על מנת לשמור על המשחק מהתדרדרות חזרה לתוהו של ממלכת משחקי ה"נדמה-לי", רוב המשחקים משתמשים בשופט כלשהו. אותו בעל תפקיד קרוי בשמות רבים – במשחק מבוכים ודרקונים של TSR הוא קרוי "שליט המבוך". במשחקה של קאוסיום, קריאתו של קת'ולו התפקיד נקרא ה"שומר" – אבל השם הכללי לתפקיד (והשם שבו נשתמש לכל אורך מדריך זה) הוא "שליט המשחק" או בקיצור "שה"מ". קיימים גם שמות נוספים כמו "שומר הקוביות". אישית אני מעדיף את המושג שליט המשחק משום שהוא כללי מספיק, ומשום ששליט המשחק צריך לשלוט במשחק ביותר מדרך אחת.

תפקידו של השה"מ הוא לדעת את כל החוקים של מ"ת שבו משחקים, כך שהוא יוכל לפתור כל שאלה שנוגעת לחוקים, בצורה נכונה והוגנת כלפי כל המעורבים בבעיה. בצורה זו, כאשר שחקן מגלגל קוביה על מנת לקבוע האם הכדור שירה יפגע במטרתו, השה"מ ימנע כל וויכוח שעלול לפרוץ בגלל התוצאה שהתקבלה, ולודא ששום מעשה רמייה לא יתרחש עקב ריב קודם בין השחקנים.

עבודת השיהו"מ (או הרצת המשחק) היא עבודה מאוד תובענית. השה"מ צריך להיות בוגר, שקול ובקיא בחוקי המשחק. לכן ברוב המקרים השה"מ יהיה המבוגר שבחבורה או (לכל הפחות) השחקן בעל הניסיון הרב ביותר במשחק. לכן ניתן למצוא נער בן 16 מעביר משחקיםלנערים בגילאים שנעים בין 11 ל-16. עם זאת, לרוב שחקנים נוטים לשחק בקבוצות הגיל שלהם (כך ששה"מ בן 12 יעביר משחקים לקבוצה בגילאי 10 עד 13, ושה"מ בן 17 לקבוצה בטווח גילאים של 14-18). ישנם יוצאי דופן כמובן: שה"מ מבוגר שמעביר משחקים לקרובי משפחה צעירים וחבריהם, או קבוצה של מבוגרים שבה טווח הגילאים הוא מ- 20 ומעלה.

שיהו"מ משותף

בכל מ"ת, תפקידו של השה"מ הוא ליצור סביבה שבה כל "הנדמה-לי" מתרחש. ההחלטה לסוג הסביבה (או ז'אנר) נעשית, בדרך כלל, ע"י כל האנשים המעורבים (ממש כפי שילדים מחליטים אם הם משחקים ב"שוטרים וגנבים", "בוקרים ואינדיאנים" או ב"סופר-גיבורים"). ברגע שההחלטה נעשתה מישהו צריך להחליט על חוקי היסוד ו"ההרגשה" מאחורי הז'אנר שנבחר. לדוגמא, האם הקבוצה משחקת "בוקרים ואינדיאנים" לפני מלחמת האזרחים או אחריה? האם הם משחקים בקליפורניה או בטקסס או שמא הם פשוט נודדים ממקום למקום? האםהם משחקים דמויות היסטוריות אמיתיות או דמויות שהם המציאו?יתכן שהקבוצה משחקת בעולם שנוצר כבר ע"י סדרות טלוויזיה כמו "בוננזה" או "אקדחים עשנים".

נטל ההחלטות האלו נופל על כתפי השה"מ. השה"מ חייב ליצור את הסביבה – האנשים הדמיוניים, מקומות ואירועים – שהשחקנים יפגשו, יראו ויחוו. בקיצור, השה"מ יוצר את הבסיס לסיפור, ובמאמץ משותף יחד עם השחקנים, הסיפור עצמו קורם עור וגידים. לדוגמא, במשחק מסוים השה"מ מחליט שכנופייתו של ברט השחור מנסה לשדוד רכבת שנושאת עמה מטען של זהב. זוהי העלילה של השה"מ, השלד החיצוני.

האם ברט השחור יצליח במזימתו או לא, תלוי לחלוטין בשחקנים. אם השחקנים ישחקו בצורה כושלת, הסיפור ייגמר רע – ברט השחור שודד את הרכבת ובורח עם השלל. לעומת זאת, אם השחקנים משחקים בצורה טובה, הרי שלסיפורנו יש סוף טוב – ברט השחור נתפס, ואנשי העיירה יכולים לנשום לרווחה. כך שלמעשה, המשחק המשותף יצר את הסיפור ואת סופו.

פרק 3

תפקידו של השחקן

אם נראה לכם שלהיות שה"מ כרוך בהרבה עבודה, אתם צודקים. השה"מ חייב לקבוע חוקים, לקדם את המשחק, לתווך בוויכוחים, ליצור עלילה וקווי סיפור שיהיו מבדרים ומעניינים וליצור את הסביבה של העולם. לכן, כפי שכבר אמרנו קודם, העבודה מצריכה אדם בוגר, שקול ובעל ידע. כמובן שצריכים גם אדם שנהנה לעשות את כל העבודה הזאת. אם השה"מ אינו אוהב את עבודתו, השחקנים ירגישו בכך, וגם הם לא ייהנו מהמשחק.

אולם השחקנים לא נחים בזמן שהשה"מ עושה את כל העבודה, ההפך הוא הנכון. גם השחקנים צריכים להכיר את מערכת המשחק ואת כל החוקים, כמו גם את השינויים שייצר השה"מ בחוקים כדי ליצור מערכת מאוזנת ושוויונית. כמובן שעל השחקנים לשחק בצורה אחראית ובוגרת. אחרי הכל, ממש כמו במשחקי "נדמה-לי", איש לא אוהב את הילד שצועק כל הזמן "פספסת אותי!" (במשחקי תפקידים התנהגות כזו מבוטאת בוויכוחים בלתי פוסקים לגבי תוצאת זריקת הקוביות ווויכוחים בלתי פוסקים עם השה"מ בנוגע להחלטות שסותרות את רצון השחקן).

בזמן שהשה"מ יוצר אנשים, מקומות ואירועים, יוצרים השחקנים פרסונה דמיוניות אותם הם משחקים. בדרך כלל, לרוב מ"ת יש חוקים רבים ושונים לגבי יצירת אותן פרסונות (שגם נקראות "דמויות" או "דמויות שחקן (ד"ש)"). בעוד שמשחק אחד מסתמך על זריקה אקראית של קוביות על מנת לקבוע את תכונות הדמות, יכול משחק אחר לבקש מהשחקן "לקנות" את התכונות בעזרת כמות נקודות שהוקצבו מראש. יש משחקים המבוססים על שתי השיטות ומשחקים אחרים מבוססים על תבניות הבנויות מראש, ושינויים קטנים שיבצע בהם השחקן על מנת לתת תחושת שוני בין דמויות המבוססות על אותה התבנית.

דבר אחד משותף לכל השיטות- קביעת האישיות הבסיסית של הדמות תעשה ע"י השחקן בלבד. האם הוא סייף כמו ארול פלין או לוחם ברוטלי כמו קונאן? האם הדמות מנומסת או גסה? נקיה או מלוכלכת? האם לדמות מבטא דרומי או שמא בריטי? המשחקים שדורשים משחקן תכונות מוגדרות מראש הם נדירים ביותר (ולכן אם שחקן משחק דמות גסה שבועטת בחתולים וזורקת אבנים על מכוניות, זה משום שהשחקן רצה לשחק דמות כזו, ולא משום שחוקי המשחק דרשו זאת ממנו).

לפעמים יש למשחקים חוקים שמשקפים את תכונות האופי של הדמות, אבל שוב אני חייב להדגיש שיש משחקים מעטים (אם בכלל) שדורשים או מכריחים את השחקן לתת לדמות שלו תכונות אופי בניגוד לרצונו. לפעמים המצאת תכונות האופי מחייבת את השחקן לחשוב מדוע לדמות יש את התכונות האלו. נניח ששחקן מחליט שהדמות שלו, סאפארון המכשף, מפחדת מסירות. השחקן מחליט שזה כך משום שסאפארון נפל ממעבורת כשהוא היה קטן, ומאז הוא מפחד מסירות. הנפילה עצמה מעולם לא התרחשה בתוך המשחק, אבל השחקן משתמש בתקרית שהמציא כדי לקבוע את אופן התנהגותו של סאפארון בשעה שהוא יצטרך לעלות על סירה.

פרק 4

לצרף את הכל יחד

לפני המשחק עצמו, השה"מ יצר עלילה וקווי סיפור כללים, וסביבה למשחק. השחקנים יצרו דמויות שהם ישחקו במשחק.

ברגע שהמשחק מתחיל, השה"מ אחראי לכך שהמשחק ירוץ בצורה חלקה ושהשחקנים ישחקו את הדמויות שלהם כנדרש. אפשר להגדיר את השה"מ כבמאי שמביים סרט, אולם השה"מ מביים רק את הדברים שהוא יצר. כל שחקן משמש כבמאי לדמותו שלו – לפי תכונות האופי וההיסטוריה שהוא קבע לדמות לפני המשחק. כך כל שחקן ידע כיצד לשחק את דמותו במצבים שבהם הם נתקלים.

ברגע שכל התנאים האלו מתקיימים (השחקנים "מביימים" את הדמויות שלהם, השה"מ מכוון את הסביבה, מתווך, מפרש ומשחק את הדמויות האחרות) אנו נקבל את הסיפור המוגמר.

כל הפעילות מתרחשת בדמיונם של השחקנים והשה"מ (אף אחד לא קם ממש ומשחק בצורה פיזית, למרות שלפעמים בסצנות דרמטיות ייתכן שהשחקן יחקה את התנועות שעושה הדמות שלו, ממש כפי שאוהד אגרוף מניף את ידיו בזמן קרב או כפי שאוהד להקה "מנגן" על גיטרה דמיונית בזמן שיר אהוב). השה"מ משחק את אותם הדמויות שלא נוצרו בידי השחקנים (שנקראים גם "דמויות בלא שחקן" או "דב"שים"). השחקנים מגיבים לפי התיאורים של השה"מ.

הערה: זהו אחד מאותם מיקרים נדירים שבם התאוריה הרבה יותר קשה מהיישום שלה. אחרי הכל משחקי תפקידים הם לא יותר ממשחקי "נדמה-לי" עם חוקים.

דוגמה למשחק

בדוגמה הבאה הקבוצה משחקת בעולם מודרני, משחק סופר-גיבורים. השה"מ החליט שהמשחק יהיה ממש כמו בחוברות קומיקס, אנשים לא מתים בד"כ, אך הגיבורים נפגעים די הרבה (בעיקר ממכוניות שהושלכו עליהם). השחקנים שלנו הם: בני, אדם, גלי, מירי ויוסף.
מרקו הוא השה"מ. אדם משחק את קפטן אומץ, גיבור המאמין באמת, צדק ודרך החיים האמריקנית. בני משחק את מלתעות, גיבור סופר-חזק, סופר-גדול שמתנהג כמו מכונת מלחמה, ללא התייחסות לאנשים או רכוש. מירי משחקת את הזועמת האדומה, גיבורה מעופפת עם כוחות הקשורים לאש. יוסף משחק את אדון האפלה, סופר נינג'ה. גלי משחקת את אנג'ל, מלאכית פחותה שמופקדת על המלחמה ברוע בעולם.

שה"מ: בסדר חברים, הסופר-נבל "קרנף" שדד חנות תכשיטים בקניון. המשטרה הקיפה את הבניין והוא לקח בני ערובה. ראש העיר קרא לכם ואתם הגעתם במהירות לקניון. קרנף עומד ממש מחוץ לרחבת האוכל. רוב הכיסאות והשולחנות במקום הפוכים וחלק מכיסאות הפלסטיק צפים במזרקה. רוב האנשים נמלטו מהמקום חוץ מאישה צעירה שקרנף מחזיק. נראה שהיא התעלפה.

אדם [שמינה עצמו למנהיג הלא רשמי של החבורה]: עד כמה הוא קרוב למזרקה?
שה"מ: בערך מרחק של 2 מטרים.
מירי: 2 מטרים מהמזרקה!? היא פועלת? אני לא מתקרבת אליה! [מירי החליטה בזמן יצירת הדמות שזועמת אדומה פוחדת ממים.]
יוסף: אדון האפלה משתמש בכישור ההעלמות שלו.
שה"מ: טוב, מה רמת הכישור שלך?
יוסף: 18.
שה"מ [מגלגל כמה קוביות מאחורי מסך]: טוב, אתה מנסה להיטמע בסביבה.
יוסף: קרנף רואה אותי?
שה"מ: לא נראה שהוא רואה אותך. [במציאות, הקוביות הראו שקרנף כן רואה את אדון האפלה, אבל אדון האפלה לא יודע מזה. מרקו נותן תשובה מעורפלת בכוונה].
גלי: האישה נראית פצועה?
שה"מ: לא, כנראה שהיא התעלפה מפחד.

גלי לאדם, משחקת בתוך הדמות [ת"ד – תוך דמות]: "אולי היא בשוק קפטן! אנחנו חייבים לחלץ אותה משם!"

בני: מלתעות מרים שולחן ומתכונן לזרוק אותו על קרנף.  [ת"ד] "תוריד את הבחורה, אידיוט משוריין!"
גלי [ת"ד]: "לא!"
אדם [ת"ד]: "מלתעות! טיפש! תתרחק!"
שה"מ: קרנף מחזיק את הבחורה לפניו. הוא מתקדם לעברכם ואומר: "אתם לזוז מדרך או שקרנף פוגע בבחורה."
יוסף: הוא עובר על ידי?
שה"מ: כן.
יוסף: אני הולך לקפוץ ולבעוט לו בגב.
אדם [ת"ד]: "חכה!"
שה"מ: אדם, קפטן אומץ לא יודע שאדון האפלה מתכונן לקפיצה ולכן אתה לא יכול לעצור אותו. יוסף, מה כישור ההתגנבות של אדון
האפלה?
יוסף: 14, ויש לי בונוס כי הוא לא ראה אותי.
שה"מ [מגלגל קוביות – מרקו יודע שהבונוס לא נחשב כי קרנף רק מתנהג כאילו הוא לא רואה את אדון האפלה. הגלגול מצביע על כשלון.] טוב, אתה מתגנב מאחוריו. זרוק זריקת בעיטת-קפיצה.
יוסף [מגלגל קוביות]: הצלחה! ישר אל תוך עמוד השדרה!
שה"מ: איכשהו קרנף יודע שאתה מגיע, אולי הוא שמע אותך. הוא מפיל את הנערה על הרצפה, ומסתובב אליך. הוא מושיט את ידו קדימה
ותופס את הרגל שלך בעודך באוויר. אתה לא יכול להתחמק כי כבר קפצת.
אדם [ת"ד]: "עכשיו, כשדעתו מוסחת!"
גלי: אני מעבירה את עצמי אל הנערה ותופסת אותה.
שה"מ: אין בעיה, מה האחרים עושים?
מירי:
אני מכינה להבת אש, אבל אני לא משחררת אותה עד שאנג'ל לא חילצה את הבחורה.
אדם: ברגע שאנג'ל מחלצת את הבחורה אני קופץ עליו!
בני:
אני זורק את השולחן.
גלי: לא! אתה עלול לפגוע בבחורה!
יוסף: או בי!
שה"מ: הכל קורה בבת אחת. אנג'ל מעבירה את עצמה ותופסת את הבחורה בזמן שזועמת אדומה מרחפת מעליהם עם כדור אש ביד וקפטן אומץ מכין את אגרופיו. בזמן ששניכם מחכים, מלתעות מטיל את השולחן בכל כוחו! מהר אנג'ל מה את עושה?
גלי: אני מנסה להתחמק מהשולחן.
שה"מ: כדי לעשות את זה את חייבת לעזוב את הבחורה.
גלי: לעזאזל, טוב אני משתמשת בכנפיים שלי כמגן, אני מקווה שהן חזקות מספיק.
שה"מ: בני, זרוק זריקת התקפה בשביל מלתעות.
בני [מגלגל קוביות]: תסתכלו על הזריקה הזו, כמו כלום.
שה"מ: אולי זה המזל השמימי של אנג'ל, השולחן עף מעל הראש שלה ונכנס לקרנף ישר בגב. קרנף מועד בגלל המכה, הוא עוזב את אדון
האפלה, שעף ונופל אל תוך המזרקה. מים רבים מועפים לכל הכיוונים.
יוסף: אוי.
מירי: אני שמחה שזו לא הייתי אני.
גלי: אני מעבירה את הנערה החוצה אל החובשים.
אדם: אני רץ אל קרנף ונכנס בו, בזמן שהוא בחוסר שיווי משקל.
מירי: חכה, אני לא יכולה לשחרר את כדור האש שלי אם אתה שם!
בני: אני מרים עוד שולחן.

וכך, השלד של הסיפור המקורי (סופר-נבל, שנלכד במקום סגור ע"י שוטרים) הופך לסיפור מלא בעזרת פעולות השחקנים והשה"מ. זהו למעשה הלב של משחקי התפקידים.שימו לב, למרות שהשחקנים אומרים משפטים כמו "אני הולך לעשות…" או "אני משתמש ב…" הם לא עושים את הפעולות הללו באמת. כמו כן הם לא מאמינים שהם מסוגלים לעשות פעולות כאלו (כמו לזרוק כדור אש). כל השחקנים יודעים שמדובר במשחק "נדמה-לי".

פרק 5

משחקי תפקידים ובגרות

כפי שראיתם בדוגמא למעלה, צריך הרבה מאוד דמיון כדי לשחק משחק תפקידים. צריך גם מנה גדושה של בגרות. אדם בוגר מקבל את הדברים הרעים שקורים במשחק ממש כפי שהוא שמח בדברים הטובים. אדם לא בוגר עלול שלא להפריד בין המשחק למציאות. התופעה נמשלת לילד קטן שרוצה לעוף כמו סופרמן או שחושב שחבטה בראש עם פטיש (כמו בשלושת המוקיונים) לא מכאיבה. השחקן הלא בוגר לא יכול להפריד בין מעשים רעים שעשתה לו הדמות הדמיונית למעשים רעים שעשה לו השחקן עצמו. השחקן הלא בוגר יכעס על שחקן עמית או אפילו על השה"מ בגלל מעשים שהוא מגדיר כמכוונים כנגדו, למרות שהם נעשו במסגרת המשחק. (אותו סוג של אדם יתרגז בד"כ בגלל כל סוג של הפסד בכל סוגי המשחקים).

קשה מאוד להגדיר בגרות. יש נערים בני 17 שבוגרים הרבה יותר מחלק מבני ה -40, ויש אנשים בני 21 שמתנהגים בצורה כזו שמונעת ממני לרצות לשחק בחברתם. כלל ברזל טוב הוא לראות כיצד מגיב השחקן במצבים שונים של המשחק. שחקן בוגר, שבוודאי יהיה נרגש בקטעים מסוימים של המשחק, ידע שמ"ת הם רק משחק ולא יתעצב או יתעצבן יותר מדי כאשר דבר רע יקרה לדמות שלו. מצד שני, אם השחקן מתחיל לצעוק, לקלל או אפילו לבכות כאשר משהו רע קורה לדמות שלו (או שהוא לוקח דברים רעים שקורים לדמות באופן אישי), אז רוב הסיכויים שהוא לא מוכן לשחק משחקי תפקידים.

משחקי תפקידים, זמן וכסף

אנשים רבים מצביעים על הזמן והכסף שמשקיעים שחקנים בתחביב, וטוענים שמשחקי תפקידים "השתלטו" על השחקנים. אבל האם יטענו את אותה הטענה לגבי אדם שבונה מודולים של רכבות? כמו בניית מודולים, משחק תפקידים הוא תחביב. חלק סתם מתעסקים בתחביב (יש להם 2 או 3 מודולים שונים) וחלק ממש שקועים, ממלאים חדרים שלמים במודולים. ממש כפי שבנאי מודולים צריך להיות אחראי מספיק על מנת לדעת מתי לא לעסוק בתחביבו, כך גם שחקן משחקי התפקידים.

שוב זאת שאלה של בגרות, שחקן בוגר ישקיע זמן וכסף כאשר הוא מסוגל להרשות זאת לעצמו, בזמן ששחקן לא בוגר  ישקיע יותר ממה שהוא מסוגל.

משחקי תפקידים ואישיות השחקן

אני לא מכיר שום משחק (אם יש בכלל) שמכריח שחקן לתת לדמות שלו אישיות שהוא לא אוהב. לרוב שחקנים בוחרים תכונות אישיות לדמות שמשקפות את התת-מודע של השחקן עצמו. אם שחקן תמיד משחק דמויות רעות וצמאות לדם, יתכן שזהו סימן שהשחקן מחפש כוח ושליטה על חייו האמיתיים (כוח ושליטה שנלקחו ממנו לדעתו). בניגוד לדעות אחרות, לא הדמות או המשחק גורמים לשחקן להרגיש כך – הוא הרגיש כך זמן רב לפני שהוא התחיל לשחק.

שחקן אחד שהכרתי, תמיד שיחק דמויות רעות, שהתעצבנו כשדברים לא התנהלו כפי שהן היו רוצות. מחוץ למשחק השחקן היה חולה כוח בעל מזג רע ותסביך שליטה. ממש כמו הדמויות שלו הוא היה נוהג "לעשות רעש" כאשר דברים לא התנהלו כפי שהוא רצה (ואנו מדברים כאן על אדם בעל תואר אקדמי). לעומת זאת, הכרתי שחקנית שפחדה מעימותים. היא מעולם לא דיברה על פוליטיקה או נושאי דת מפחד מהוויכוחים שהנושאים הללו עשויים לגרום. בהתאמה, הדמויות שהיא שיחקה היו תמיד טובות, שמסכנות הכל כדי לעזור לאחרים. השחקן עצמו לא הפך ל"טוב" רק בגלל הדמות שהוא שיחק, ושחקן אחר לא הפך לאידיוט בגלל הדמות שלו. הדמויות הם תמיד מראות לנשמתם של השחקנים. נשמות שהיו קיימות זמן רב לפני שהם התחילו לשחק.

משחקי תפקידים ותורת הנסתר

הנושא הזה בכלל לא מסובך כפי שהוא נשמע, למעשה הוא די פשוט. אם אתה מאמין בדת שגורסת שהתעסקות בנושאים כמו קסם, כוחות מחשבה, דתות אחרות, מיתולוגיה, רוחות, דרקונים ושדים היא אסורה, אז אתה עלול למצוא חלק ממשחקי התפקידים כדבר שטני. לעומת זאת יש סוגים אחרים של משחקי תפקידים שלא עוסקים בנושאים כאלו, למשל משחקים במערב הפרוע. יש גם משחקי תפקידים מבוססי תנ"ך שבהם השחקנים משחקים גיבורים תנ"כים. אם אין לך בעיה עם הנושאים הללו, אז לא תמצא שום קשר בין משחקי תפקידים לתורת הנסתר או לכתות עובדות שטן. יתכן שיש אנשי כת כלשהי שמשחקים משחקי תפקידים, אך לא כל שחקני משחקי התפקידים חברים בכתות מוזרות.

למרות האמונה הרווחת, משחקי תפקידים לא "מלמדים" על תורת הנסתר. חלק מהמשחקים דנים בנושאי מיתולוגיה או דת של תרבויות אחרות, אך שום משחק לא ילמד כיצד להפוך לכהן של אותה דת. משחק תפקידים בסביבה של "אלף לילה ולילה" לא ילמד שחקנים כיצד להפוך למוסלמים. מניסיוני אני יכול להגיד שלרוב השחקנים הייתה התעניינות במיתולוגיות זרות (יוונית, רומית או מיצרית) עוד לפני שהם הפכו לשחקני משחקי תפקידים.

משחקי תפקידים ואלימות

משחקי תפקידים התפתחו מתחביב בשם "משחקי-מלחמה" – תחביב יוקרתי ונחשב בקרב עשירים והאצולה לאורך כל ההיסטוריה (שח הוא דוגמא למשחק מלחמה). במשחקי מלחמה סטים של מודלים מדויקים נבנו על מנת לשחזר שדות קרב מפורסמים. 2 שחקנים, בתפקיד גנרלים של כל צד מנסים:
1) לשחזר את הקרב בדייקנות מרבית.
2) לשנות את הקרב על מנת להגיע לתוצאות שונות.
לדוגמא: שני שחקנים מחליטים לשחזר את הקרב בגטיסבורג (במלחמת האזרחים האמריקנית). הם בנו דגמים של יחידות הפרשים, הרגלים והארטילריה של כוחות הצפון והדרום ואת סביבת הקרב. שיקולים שונים כמו מזג אויר וזמן הקרב נלקחים בחשבון, בזמן ששני ה"גנרלים" מזיזים את כוחותיהם על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר.

משחקי מלחמה פנטאסטיים היו דור המשך של משחקי המלחמה הרגילים (דרקונים ומפלצות אחרות החליפו את החיילים), ואז שחקן כלשהו החליט שהוא מעדיף לשחק את אחד החיילים בשדה הקרב ולא את הגנרל. וכך משחקי התפקידים הראשונים נולדו.

בגלל השורשים שלהם משחקי התפקידים הראשונים התבססו בעיקר על קרבות כמו במשחקי מלחמה. ככל שהשנים חלפו חלק מהמשחקים התפתחו מעבר לקרבות, ופיתחו מודלים שבהם ממש כמו בחיים האמיתיים, קרבות הם דבר קטלני שרצוי להימנע ממנו.
רוב סרטי הפעולה בטלוויזיה ומשחקי המחשב אלימים הרבה יותר ממשחק התפקידים הממוצע. משחק מחשב אף גרוע הרבה יותר מכיוון שאין בו ערך לחיי השחקן, פשוט לוחצים על כפתור וממשיכים מנקודת ההפסקה. במשחקי תפקידים לוקח לדמות זמן כדי להתפתח, זמן שבו השחקן לומד את הדמות ומכיר אותה טוב יותר (ממש כפי שסופר מכיר את הגיבור הראשי שלו טוב יותר עם כל ספר שהוא כותב). שחקנים לא אוהבים לאבד את הדמויות שלהם, דבר המוביל לשחקן בוגר שמנסה להימנע מקרבות ומחפש פתרונות לא אלימים לבעיות שהוא נתקל בהם.

פרק 6

סוגי משחקי תפקידים

אלו הם סוגי משחקי התפקידים ברמה העליונה ביותר (או ז'אנר). רוב המשחקים מתאימים רק לסוג משחק אחד (אחדים יתאימו יותר מאחרים) למרות שלפעמים יש משחקים שמשלבים סגנונות. המשחק מרוץ-צללים, למשל, הוא שילוב של 2 סגנונות, פנטאזיה וסיברפאנק.

פנטאזיה – משחקי תפקידים בעולם שהוא שילוב של ימי הביניים האירופי והרנסנס (יחד עם שילוב כלשהו מהמיתולוגיה היוונית או הרומית). המשחק מתאפיין בדמויות אוחזות בחרב וקוסמים שמנסים להציל את העולם בכוחות הרשע הגדולים והעתיקים.

אימה – משחקי תפקידים בעולם דמיוני שבו חיים יצורים נוראים, ממש כמו בסרטי האימה. בד"כ הדמויות הם אנשים רגילים המנסים לעצור את המפלצות מלפגוע באוכלוסייה המקומית. המשחקים נערכים בתקופת זמן של 1890 ועד ימנו.

סופר – משחקי תפקידים בעולם הקומיקס עם גיבורים שגדולים מהחיים ובעלי כוחות מיוחדים. בד"כ המשחק נערך בהווה. הדמויות הם סופר-גיבורים שצריכים לעצור סופר רשעים שמנסים להשתלט על העולם.

חלל – משחקי תפקידים ב"גבול האחרון". בד"כ נערכים העתיד הרחוק. הדמויות הם חוקרי חלל (אנושיים, חיזרים או רובוטים) ש"חוקרים עולמות חדשים ומוזרים" (ממש כמו במסע בין כוכבים). או שהם גיבורים שנלחמים באימפריה מרושעת (כמו במלחמת הכוכבים).

סיברפאנק – משחקי תפקידים בעולם דמיוני שבו החיים הם זולים, חברות ענק שולטות בממשלות העולם והכסף מנוהל בקרדיטים. המשחק נערך בעתיד הקרוב. הדמויות הם אנשים, שמתוגברים בעזרת שתלים קיברנטים (או ביוניים, כמו בסדרה האיש ששווה מיליונים). חלק מהדמויות מנסות להפוך את העולם לטוב יותר, דבר שגורם להם להלחם בחברות ענק. דמויות אחרות פשוט מנסות לשרוד.

המערב הפרוע – משחקי תפקידים בעולם היסטורי של בוקרים ואינדיאנים. יכול להיערך בתקופת החלוצים (אמצע עד סוף המאה ה-19), אך בד"כ המשחק ימוקם מיד לאחר מלחמת האזרחים של ארצות הברית.

צבאי – משחקי תפקידים באחת מהמלחמות הרבות שבעולם האנושי. בד"כ המשחק יערך באחת מהמלחמות המודרניות (מלחמת העולם השניה, קוראה או וויטנאם), אך כל מלחמה אחרת גם אפשרית. הדמויות הם חיילים המנסים לסיים משימות ולבצע פקודות לנוכח האויב.

פוסט-אפוקליפטי – משחקי תפקידים בעולם שלאחר האסון הגרעיני או כל אסון אחר שהביא לחורבן האנושות. בד"כ המשחק נערך בעתיד הרחוק, לאחר שהקרינה שככה. הדמויות יכולות להיות אנושיות, מוטציות או רובוטים. בד"כ הדמויות צריכות לחקור שטחים עתיקים (כמו חורבות העיר ניו-יורק) או פשוט לנסות לשרוד בעולם החדש.

מונחון למשחקי תפקידים

כמו מכונאים, מהנדסים או טכנאיי מחשבים, האזנה לשחקנים יכולה להיות ממש כהאזנה לשפה זרה. כדי שתוכלו להבין קצת יותר טוב, הכללתי רשימה של המונחים הנפוצים ביותר. לא כל המשחקים ישתמשו במונחים אלו, וחלק מהמשחקים מוסיפים מילים חדשות לאוצר המילים.
מונחון זה יעזור לכם להבין מעט מהמדובר.

דב"ש – דמות בלא שחקן. כל אישיות דמיונית שנבראה ומשוחקת ע"י השה"מ, בניגוד לשחקנים. ראה ד"ש.

דמות – כל אדם דמיוני בעולם המשחק. יש דמויות שהם דמויות שחקן ויש דמויות בלא שחקן.

דמות בלא שחקן – ראה דב"ש.

דמות שחקן – ראה ד"ש.

ד"ש – דמות שחקן. כל אישיות דמיונית שנבראה ומשוחקת ע"י שחקן ולא ע"י השה"מ. ראה דב"ש.

הרפתקה – "פרק" אחד מתוך מערכה של משחק תפקידים. לפעמים עוברת יותר מפגישת משחק אחת עד שהשחקנים גומרים חלק מהרפתקאות.

הרפתקנים – במשחק פנטאזיה, שם כללי שמתייחס לקבוצה של דמויות שחקן. גם נקראים קבוצת הרפתקה או סתם קבוצה (כמו "הקבוצה מקימה מחנה ללילה").

זחילת מבוך – מונח שמשמש לתאר משחקים רעים, שבהם כל מה שעושות הדמויות הוא לשוטט במבנה כלשהו, מחסלות מפלצות ואוספות את האוצר שלהן.

ח"ד – חוץ דמות. דברים ששחקן אומר ללא שום כוונה שדמותו תגיד, לדוגמא: "מישהו רוצה להזמין פיצה?"

חתוך וקצוץ – מונח שפירושו משחק שבו יש מעט מאוד משחק תפקידים ויותר דגש על "הרוג או ההרג". משחקים כאלו נחשבים לירודים בקרב רוב השחקנים וזאת משום שאין בהם שום אתגר שכלי.

כנס – כנס של משחקי תפקידים, כנסים מתחלקים לכנסי משחק (דוגמת איגור או תמ"י בארץ) או לכנסי מדע בדיוני שבהם יש פעילויות
משחקי תפקידים (דוגמת איקון בארץ).

להריץ – פעולת העברת המשחק ע"י השה"מ. לדוגמה: "מי מריץ משחק הערב?"

מאנצ'קין – מונח שמתייחס לשחקני משחקי תפקידים שמעדיפים להתמקד בקרבות ובכוח האישי של הדמות שלהם. רוב המאנצ'קינים יעדיפו משחקים מסוג מונטי הול או חתוך וקצוץ.

מבוך – בהיסטוריית המשחקים, ממש כך: מבוך מתחת לטירה, בעל קומות רבות לעומק, ומצויד במפלצות מרושעות רבות. ככל שמשחקי תפקידים התבגרו, מבוכים הפכו למבנים שדמויות שחקן צריכות לחקור. חלק מהמשחקים כבר לא משתמשים במונח, מכיוון שהם רואים את המבוך כדבר לא הגיוני.

מונטי הול – מונח שפירושו משחק שבו הדמויות מקבלות אוצר רב, ללא כל מאמץ מצדן. המונח נקרא כך על שם המנחה האמריקני של התוכנית "עשינו עסק".

מערכה – אוסף של הרפתקאות בעלות מטרה משותפת. מערכות יכולות להמשך זמן רב (בזמן משחק ובזמן אמיתי).

מערכת המשחק – או פשוט מערכת. כל סוג מסוים של משחקי תפקידים. למערכות שונות יש חוקים שונים, מטרות שונות ורקע שונה.

משחקים – שם נוסף למשחקי תפקידים.

ניסיון – ראה נק"ן.

נקודות דמות – ראה נק"ן.

נקודות נסיון – ראה נק"ן.

נק"ן – נקודות ניסיון. נקראות גם נקודות דמות או פשוט ניסיון. בעבר הוענקו נקודות ניסיון רק עבור מפלצות שהובסו (נהרגו) ע"י הדמויות במהלך הרפתקה או פגישת משחק. כעת, כשהושם הדגש על משחק התפקידים, מוענקות נקודות ניסיון על שימוש נכון ביכולות הדמות, על משחק תפקידים טוב, ופתרון בעיות, פיזיות או מנטליות. ברוב המשחקים מייצגות נק"ן שיפור בתכונות וביכולות הדמות. השה"מ מעניק את נקודות הניסיון.

נק"פ – נקודות פגיעה. נקרא גם חיים, נקודות חיים, בריאות ועוד. מידה לכמות הנזק הפיזי שדמות יכולה לספוג לפני שתמות.

סביבה – הז'אנר והמיקום של משחק התפקידים. לדוגמה "המשחק ממוקם בסביבת המאה ה- 19 בטקסס."

עולם המשחק – עולם דמיוני שבו נערכים המשחקים. נקרא גם עולם המערכה.

פגישת משחק – פגישה אחת, בד"כ בת 4 עד 6 שעות שבה נפגשים השחקנים והשה"מ על מנת לשחק.

קוביות – משמשות כדי להכניס מימד אקראי למשחק, כך שלא כל ההצלחות או הכישלונות הם בטוחים. הקוביות מגיעות בגדלים, צורות וצבעים שונים. בד"כ הם נקראות עם האות "ק" ומספר מיד לאחר מכן (ק4, ק6, ק20 וכדומה). ה-ק הוא קיצור לקוביה והמספר הוא מספר הפאות של הקוביה. סוגי הקוביות הם: ק4 (4 פאות), ק6 (6 פאות- הקוביה הסטנדרטית שמגיעה עם רוב משחקי הלוח), ק8- 8 פאות, ק10 – קוביה בעלת 10 פאות שמשמשת ליצירת מספר אקראי בין 1 ל-10 או בין 1 ל- 100, ע"י הטלת הקוביה פעמים – פעם לעשרות ופעם לאחדות (במקרה זה מכונה גם קוביית אחוזים), ק 12 בעלת 12 פאות וק-20 בעלת 20 פאות. קוביות בעלות 30 ו- 100 פאות קיימות גם הן, אך הן לא בשימוש נפוץ. חלק מהמשחקים משתמשים בכל סוגי הקוביות, וחלק רק בסוג אחד.

רמה – מונח בשימוש בשני הקשרים. הראשון מודד את יכולות הדמות במשחקים מסוימים – דמות ברמה ראשונה תהיה חלשה יותר מדמות ברמה רביעית. דמויות עולות ברמה בעזרת צבירת ניסיון. המונח השני מתאר את הקומות השונות במבוך. לדוגמה הרמה (קומה) הראשונה של המבוך יהיה המרתף של הטירה, ואילו הקומה הרביעית תהיה שלושים מטרים מתחת לטירה. בד"כ הקומות הגבוהות (הנמוכות באדמה) יהיו קשות יותר מהקומות הנמוכות.

שה"מ – שליט המשחק, ידוע גם בשמות אחרים – שליט המבוך, השומר, המספר וכו'. האיש (או האנשים, לפעמים האחריות מתחלקת בין 2 או 3 אנשים) שאחראי על המשחק, על אכיפת החוקים ושמירת ההמשכיות במשחק ובעולם המשחק.

שחקן – 1) אדם שנהנה מלשחק משחקי תפקידים.
2) כל אדם שמעורב במשחק תפקידים, אך לא מריץ את המשחק. יתכן מצב שבו אדם יהיה שחקן במשחק אחד ושה"מ במשחק אחר.

ת"ד – תוך דמות. דברים ששחקן אומר במטרה שהדמות שלו תאמר.

תכונות – דירוג מספרי של תכונות פיזיות ומנטליות של דמות או יצור. בד"כ תכונות יכללו מידה כמו כוח (כוח פיזי של הדמות); זריזות (המהירות או הגמישות של הדמות); אינטליגנציה או חוכמה (היכולות המנטליות של הדמות); בריאות או כושר (העמידות של הדמות לפציעה או מחלות); וכן תכונות נוספות שקשורות לעולם המשחק.

פורסם ב17 בספטמבר 2008 בקטגוריה שונות,תיאוריה על-ידי jerusalem | לתגובות - בפורום | Tags: ,

 

כל הזכויות ובכללן על התכנים המוצגים באתר זה שמורות לכותבים ולעמותה למשחקי תפקידים בישראל (ע"ר 58-033-358-1). כל העתקה, לרבות במדיה מודפסת או דיגיטלית, אסורה ללא אישור מפורש. Design by Tryscer