העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)גורל הנחשול / איתי גרייף, מיכאל גורודין - העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)
 העמותה בפייסבוקחדשות העמוד הראשי ב-RSS
הגעתם לאתר הישן של העמותה למשחקי תפקידים בישראל. האתר החדש זמין כאן.
גורל הנחשול / איתי גרייף, מיכאל גורודין

גורל הנחשול איתי גרייף, מיכאל גורודין

רקע
אתם חיים בגן-עדן. או לפחות, מאוד קרוב. העולם המוכר נשלט על-ידי העיר הזהובה. בעיר הזהובה שולטים השליחים, בני אדם עם כל כך הרבה כוח קסום, שהם כמעט חצאי-אלים, החיים למשך מאות שנים. בחוכמתם, בנדיבותם, בחמלתם, הם דואגים לבני העדה: הם מורידים את הגשמים, מרחיקים את חיות הטרף, מונעים מחלות, עוצרים אסונות. תחת אורה של העיר הזהובה, אין מלחמות, אין פשע, אין כאוס.

את השליחים משרתים טהורי-הלבב .בעורקיהם זורם דם השליחים אבל הכוח הקסום שלהם חלש מאוד, והם חיים משך זמן רגיל. היכן שהשליחים יכולים להצמיח יער, הם יכולים רק להרוות פרח; היכן שהשליחים יכולים לעוף בין הכוכבים, הם יכולים רק לרחף מעט באוויר. הם הפקידים והמשרתים בעיר הזהובה, החיילים והשומרים, הלבלרים והסוחרים.

בניהם ובנותיהם של טהורי הלבב והשליחים הם העוזרים. כשהם צעירים, הם לומדים בהיכלי היהלום: היסטוריה וגיאוגרפיה, כתיבה וחשבון, לחימה והתעמלות. בבגרותם, הם יתפצלו: חלקם יראו כוח רב מאוד, ויהפכו לשליחים, יעלו אל ראש העיר הזהובה, לשמור ולשלוט. רובם יהיו טהורי-לבב, וישרתו את אחיהם.

מתחתיהם, חיים באורה של העיר הזהובה, המיליונים המרובים של בני העדה .אנשים פשוטים, קשי יום, חסרי כל כוח שהוא, עמלים בשדות ובבתי החרושת, מגדלים את הצאן, מתקנים את הדרכים ואת החומות; בני העדה אינם ראויים לשרת אפילו את טהורי-הלבב, אבל הם ראויים לחיים ולאושר, והשליחים שומרים עליהם מפני פגעי העולם.

הערה: למרות ההבדלים הגדולים ברמות הכוח, שליחים, טהורי לבב, עוזרים ובני עדה נראים כולם כמו בני אדם עם עור ברונזה ושיער הנע בין בלונדיני לחום או לשחור. ההבדל הוא בעיקר בלבוש, כאשר השליחים מתלבשים בגלימות ותכשיטי זהב, טהורי הלבב בבגדי משי יקרים, ובני העדה בבגדים פשוטים עשויים בגסות. היחידים שיש להם נשק אי פעם הם טהורי לבב או עוזרים בתפקידי שמירה.

הדמויות
השחקנים מגלמים שישה בוגרים צעירים, ששת המצטיינים של המחזור שלהם בהיכלי היהלום. יש להם כוחות קסומים חזקים, אך כרגע מעמדם הוא רק של עוזרים: בעשרות השנים הקרובות הם ימלאו מספר תפקידים, לרוב עובדים לצד טהורי-לבב, או לעיתים נדירות תחת פיקודם של השליחים, לפני שיוחלט שהם הוכיחו את עצמם מספיק להפוך לשליחים בעצמם .(את דפי הדמויות תמצאו כאן).

במהלך המשחק, כל פעם שדמות משתמשת ביכולת המיוחדת שלה בהצלחה, המנחה צריך לציין זאת לעצמו. ככל שהדמות מצליחה יותר בשימוש בכוח שלה כדי לעזור לביצוע המשימות של הקבוצה, כך הוא הולך ומתחזק, ויכול להשפיע על יותר דברים. המנחה צריך לתאר לשחקן שהוא מרגיש שהכוח של דמותו מתחזק, וכן צריך לאפשר לו לעשות יותר דברים איתו.

בתחילת ההרפתקה, הדמויות מוצבות כחלק ממשמרות הבטיחות של העיר, השומרים על רבעים מרוחקים של העיר הענקית מפני פגעי טבע, תקלות ותאונות.

דגשים
הדגשים במשחק הם שניים: שהדמויות בעלות כוח ,ושלהחלטות שלהם יש השלכות מיידיות, ולאו דווקא מושלמות. המשחק מדבר על החלטת החלטות, כאשר אין תוצאות שחור ולבן, אין תשובה נכונה ותשובה לא נכונה. במהלך המשחק יש שני קונפליקטים כאלו, מול הסכר ואח"כ בהגנה על העיר, המובילים אל הקונפליקט העיקרי הנמצא בסופו. במהלך ההנחייה המנחה צריך להדגיש את יכולתן של הדמויות להשפיע ולשנות: השחקנים משחקים עוזרים, וככאלה יש להם כוחות קסומים חזקים וחשובים שמאפשרים להם לעזור, להגן, ולהשפיע.

סצינות ועקרונות
למשחק אקספוזיציה, סצנת פתיחה, 5 סצנות עיקריות, וסצנת סיום. ברוב הסצנות העיקריות כתוב מהי מטרת הסצנה, או עקרון הסצנה. בתיאור ובהסברים צריך לזכור מהי מטרת הסצנה, ולפעול כדי לקדם אותה.


אקספוזיציה
הדמויות עפות על גריפונים, ומסיירות מעל לעיר הזהובה. יש לתאר להם את העולם והאזור, השדות הרחבים והרבעים שבהם גרים בני העדה, הקולג' הזוהר שבו למדו עד לפני זמן קצר, ובמרחק, הארצות הנשכחות ששלטונם של השליחים לא מגיע אליהם. יש להדגיש במהלך התיאור עד כמה פורייה ובריאה האדמה ששולטים עליה השליחים בגלל כוחות הקסם שלהם, ועד כמה יש לבני העדה מזל ששולטים עליהם. בלב העיר הזהובה ישנו מגדל הנצח המאיר באור יקרות, גם ביום וגם בלילה, והוא מושב שלטונם של השליחים. מסיימים את התיאור באחד הדרקונים הנדירים המעופפים סביב מגדל הנצח, ומזכירים שרק השליחים החזקים ביותר רוכבים על הדרקונים האצילים.

סצנת פתיחה
הדמויות משמשות ככוח השיטור של העיר הזהובה. הם מסתובבים באחד מהרבעים החיצוניים של העיר, שם גרים חלק מבני העדה. זו הזדמנות טובה להראות שהעיר הזהובה מלאה כמעט כולה במיליונים של בני עדה, שגרים בה, עובדים בבתי החרושת, מעבדים את האדמה, מנקים ומתקנים את הרחובות והגשרים, ומשרתים את טהורי הלבב, העוזרים, והשליחים. לפתע הדמויות שומעות קריאות עזרה מהמרחק, וסביר להניח שיעופו לשם במהירות עם הגריפונים שלהן.

ליד אחת השכונות ישנו סכר, המספק מים לשדות חיטה נרחבים. ישנו מנגנון המאפשר לחלק מהמים להיכנס לתוך תעלות ההשקיה, אבל חוסם את רוב הנהר המגיע אליו, וכך מספק אדמה חשובה וטובה להתיישבות. כעת הוא מתפרק, ויש סכנה שאם ייפרץ הסכר, המים ישטפו את כל הבתים בשכונות הנמצאות קרוב.

בסכר נפערו מספר חורים, והדמויות יכולות לנסות לתקן אותם. בנוסף, שברי אבן ועץ מהסכר, גזעי עצים שנסחפו בזרם ועכשיו פורצים דרך החורים, וכמובן זרמי המים, כולם מקשים על הדמויות. המנחה יכול להתייחס אל הסכר כמו למפלצת ,ש"תוקפת" את הדמויות עם החפצים הללו.

הדמויות יכולות לפתור את הבעיה בכמה דרכים, אבל חשוב להתייחס לשלושת האלמנטים הבאים: למנגנון הסכר, לשכונה, ולחיי בני העדה. אם הדמויות מתרכזות בעיקר בתיקון הסכר, חלק מהמים פורצים החוצה לפני שהן מסיימות ,הורסים חלק מהבתים והורגים כמה עשרות אנשים. אם הן מתרכזות בהצלת חיים, המים יפרצו החוצה ויהרסו גם את מנגנון הסכר וגם את השכונה. בכל מקרה ,המנחה צריך לשקול את הפתרון של הדמויות, ולתאר את התוצאות בהתאם, אבל בכל מקרה הדמויות יצילו משהו אחד במחיר של משהו אחר.
בכל מקרה, המוני בני עדה מריעים לדמויות כשהן מצליחות "להביס" את הסכר.

רמת הקושי של ההיתקלות הזו היא 9, והיא לא צריכה להיות קשה מדי לעוזרים חזקים כמו הדמויות. הדגש כאן הוא על עבודה ביחד, ועל ניצחון אל מול הסכר, אבל במחיר מסוים.

בסוף הסצנה, הדמויות חוזרות למגורי העוזרים, ובמרחק, המנחה צריך לתאר ענני סערה אדומים והבזקי ברקים, כאשר האיום הולך ומתקרב לעיר.

סצנה ראשונה: הקרב באויב
הדמויות נקראות אל השליח מיכאל, שמספר להם שאיום נוראי הולך ומתקרב אל העיר. אופיו של האיום אינו ברור, אבל מכיוון שהדמויות הן עוזרים רבי עוצמה, ומכיוון שהן הראו יכולת ותושייה אל מול פריצת הסכר, החליטו לגייס אותן לקרב אל מול האויב.
הדמויות מצטרפות אל כוחות האוויר של העיר הזהובה, הכוללים כמעט רק שליחים, עם מעט עוזרים חזקים כמותן, אם כי אף אחד איננו צעיר כמוהן. חלק מהשליחים רוכבים על דרקונים בכל צבעי הקשת, חלקם עפים על מרכבות הנמשכות על-ידי פגסוסים, חלקם הצמיחו כנפיים, יושבים בנוחות על עננים, או פשוט עפים. העוזרים כמעט כולם רוכבים על גריפונים.

האויב כולל ענני סערה אדומים ונוראיים, גשמים של אש וגופרית, ואבני ברד ענקיות. בין העננים ישנם שדים ענקיים, בוערים באש יוקדת, מחזיקים שוטי-אש, חרבות ענקיות שחורות, ושאר כלי משחית (מי שראה, מוזמן לתאר את הבלרוג מ"שר הטבעות: חבורת הטבעת", שכן מדובר באותו סוג שד), איתם עפים מנטיקורים, הרפיות, הידרות מכונפות, וכל מפלצת מעופפת אחרת (שהיא לא דרקון או דומה לדרקון) שניתן לחשוב עליה. יש להדגיש שמדובר באלפי יצורים.

הדמויות יכולות בסצנה הזו לעשות מה שבא להן, בכל מקרה הכוח של העיר הזהובה מפסיד. יש להדגיש שבעוד שמול מפלצות אחרות הדמויות בעלות הצלחה מסוימת, הן לא יכולות בשום אופן לעמוד לבדן מול אחד השדים הענקיים. אפשר אפילו לפצוע כמה מהן קשה, להרוג להן את הגריפונים וכן הלאה. לאחר זמן מה, כשברור שהם מפסידים, מנהיג השליחים קורא לנסיגה.

סצנה שנייה: המצור
חזרה בעיר הזהובה, השליחים מתכוננים למצור. בגלל האומץ שהראו בקרב מול האויב, ניתן לדמויות כוח של טהורי לבב ובני עדה שהן מפקדות עליו. מדובר בשלוש פלוגות של חיילים נושאי כידונים, חרבות קצרות, ומגנים גדולים. הדמויות יכולות להחליט לבד איך הן יפקדו על הפלוגות: אם של זוג דמויות יפקד על פלוגה, או אחת מהן תהיה גנרל עליון, או כל סידור אחר שנוח להן.

עד מהרה, מגיע האויב אל מסביב לעיר, ומתחיל להתקיף אותה. הגשם והברד גורמים נזק בעיר, כאשר השדים והמפלצות תוקפים את לב העיר, שם שוכנים השליחים ומגדל הנצח. הדמויות ילחמו רק בחלק קטן מהקרב, משום שהן מוצבות בצפון העיר, ברובע הצפוני. באזור שלהם יש שלושה אזוריים עיקריים: רובע בתי המלאכה, שם מייצרים את הנשקים והתחמושת של בני העדה וטהורי הלבב; רובע המגורים העניים (עד כמה שיש בני עדה עניים, או עשירים), שם גרים עדיין כמה אלפי אנשים; ומחסני המזון, המכילים צידה שתהיה חשובה מאוד במקרה של מצור .כוחות האויב מתקיפים את שלושת האזורים הללו, והדמויות צריכות להחליט על אסטרטגיה ולהציב את הפלוגות שלהן ואת עצמן.

נקודות חשובות לקרב הזה:
בבתי המלאכה יש עדיין עובדים, שממשיכים לייצר תחמושת וכלי נשק. הדמויות צריכות להחליט אם לפנות אותם, או להגן עליהם כדי שימשיכו לעבוד, או לא זה ולא זה.
במחסני המזון יש המון תבואה, אבל אין שם אנשים כלל וכלל.
ברובע העניים גרים עדיין כמה אלפי אנשים. ניתן לפנות אותם, או להגן עליהם; אם מפנים אותם, ייתכן שלא יהיה להם איפה לגור.

הכוח של הדמויות לא יכול להגן על הכול בו זמנית; הן יכולות להגן על רובע המגורים ובתי המלאכה, שנמצאים קרוב אלו לאלו, או להגן על מחסני המזון. לחלופין, הן יכולות להגן על מחסני המזון, ולהספיק לפנות אחד מהרובעים האחרים, או להספיק לפנות את שני הרובעים, ולהציל חלק קטן מהמזון, ובמקרה זה לאבד הן את בתי המלאכה, הן את רובע המגורים, והן חלק גדול ממחסני המזון.

בכל מקרה, הדמויות מקבלות ברכות מהמפקד שלהן אצל השליחים, גבריאל, ששמח על מה שהצליחו לעשות.

רמת הקושי של הסצינה הזו היא 11, ויש לעודד את הדמויות לשתף פעולה ולסייע זו לזו, או לתאר יותר את השימוש בכוחות שלהן, כדי להצליח לעשות משהו מועיל. חשוב להדגיש שהדמויות לא נלחמות באף אחד מהשדים הגדולים, רק במפלצות המעופפות.

לאחר שהקרב של הדמויות מסתיים, מתברר שהצבא של העיר הזהובה הצליח להדוף את האויב, אבל רק זמנית. ענני הסערה עדיין מקיפים את העיר מכל הכיוונים, והאויב נערך להתקפה נוספת. גבריאל, מפקד הצבא, יקרא לדמויות לפניו. הוא יאמר להן שהסיכוי היחידי של העיר להינצל הוא מקור כוח וקסם רב עוצמה, הנקרא מעיין החיים. המעיין נמצא מעבר ליער ממערב לעיר, מעבר למדבר הקסום, בלב ארץ האש. (הערה: מדובר באזורים בארצות הנשכחות, מחוץ לתחום השליטה של השליחים). מדובר במשימה מסוכנת וגורלית, אבל אי אפשר לשלוח אף אחד מהשליחים, משום שהם דרושים להגנה על העיר. הדמויות, לעומת זאת, הוכיחו עצמן שוב ושוב שהן חזקות ומסוגלות לעמוד במשימה. הדמויות יאלצו להשאיר את הגריפונים מאחור, ולמהר בשקט ככל האפשר אל מחוץ למצור ואל עבר מעיין החיים.

סצנה שלישית: המסע ביער העבות
הדמויות מוגנבות החוצה מהעיר הזהובה בלילה, בחושך מוחלט. הם שומעות רמזים וצללים של האויב, אבל לא רואות אף אחד בצורה מובהקת. אם צריך, להזכיר לשחקנים שהם לא יכולים לנצח אחד מהשדים הגדולים, ועליהם להיזהר לא להיתפס. אסור להם לעצור, ואסור להם להיכשל.

הדמויות מתרחקות מהעיר, מרבעי המגורים ומהשדות הנרחבים, ומגיעות אל היער העבות ממערב לעיר. מדובר ביער גדול, מלא בעצים ירוקי-עד, הנמשך לאורך קילומטרים רבים, שהדמויות צריכות לעבור אותו. בין לבין, הן יראו עדויות להרס הנוראי על האדמה שגרמו הגשם החומצי ומעבר השדים הגדולים.

במעבר ביער, הדמויות נתקלות בצמחים טורפים. מדובר בקנוקנות נחשיות, שמגען רעיל, ובקצה שלהן יש פיות טורפים עם חומצה ורעב גדול לבשר אדום. יש עשרות קנוקנות כאלו, שמופיעות מתוך הרצפה, מהעלוות שמעליהם, מגזעי העצים. דרגת הקושי של הצמחים היא 10, אבל הדמויות לא יכולות להביס אותן לגמרי, רק להדוף אותן ולפלס דרך.

אחרי שהדמויות מפלסות דרך, קורים שני דברים בו זמנית: הן רואות את גופתה הגוססת של דרקונית כחולה אדירה, שהצמחים הטורפים אכלו כבר חלקים ממנה, ולידה שש ביצים שהולכות ובוקעות. מתוכן בוקעים שישה דרקונים צעירים (כל אחד בערך בגודל של בן אדם, קצת יותר), בששת צבעי הקשת (בלי וורוד). בו זמנית, מגיעה קבוצה של שדים גדולים שקולות הקרב בצמחים הטורפים משכו אותם לשם. הדמויות צריכות למהר ולברוח, ואם אפשר גם להציל את הדרקונים ולעוף על גבם אל מעבר ליער.

נוצר מעין "מרוץ מכוניות", שבו הדמויות עפות על הדרקונים ובורחות לכיוון המדבר הקסום, כאשר מאחוריהן השדים הגדולים עפים, ויורים עליהם כדורי אש. הם עוברים עמודי אבן, גשרים נמוגים, חורשות, ערבות, סוואנות, ולבסוף המדבר. הם גומאים מרחקים.
אם לדמויות יש תוכנית מחוכמת איך להיפטר מהשדים הגדולים בדרך, מה טוב. אם לא, צריך לקצר את המרדף, לגמוא מרחקים, ולהגיע אל המדבר מהר.

העיקרון של הסצנה הזו הוא אקשן מגניב ותיאורים בקצב גבוה.

סצנה רביעית: המדבר הקסום
אל המדבר הקסום מגיעים בשעות ערביים, כאשר הדיונות הופכות לכחולות והרוח משנה כיוון. הקסם של המדבר מבריח את השדים הגדולים (אם לא איבדו אותם כבר קודם לכן), אבל גם הופך את הדרקונים לאבני חן קטנות, כל אחת בצבע של הדרקון ובצורה של דרקון מכורבל סביב עצמו וישן. הקסם של הדמויות עדיין עובד, אבל הוא נחלש מאוד, ויורד לרמה של טהורי הלבב (יש לתאר לדמויות את ההשוואה הזו, שירגישו כמה מעט קסם יהיה להן לו הן היו טהורי לבב, זה חשוב להמשך). בהמשך המסע, הם מוקפים במאות בני שבט נוודים, רכובים על סוסים מהירים, עם קשתות קצרות וחרבות מעוקלות. בני השבט שונאים את השליחים, משום שהם שונאים את זה שהם שולטים עליהם. הם צאצאים של בני העדה שברחו למדבר לפני שנים, והקסם של המדבר מונע מהשליחים לתפוס אותם ולהחזיר אותם לעיר הזהובה. הם ירצו להרוג את הדמויות, אותן הם מזהים בצדק כעוזריהם של השליחים. ללא קסם, הדרך היחידה להימנע מלמות היא דרך דיפלומטיה. אם הדמויות לא חושבות על זה לבד, המנחה צריך להוביל אותן בשאלות מנחות (מה אתם עושים כאן? מה אתם מחפשים כאן?) לספר על האיום הגדול. בני השבט ראו את העננים האדומים והשדים, ומכירים בכך שצריך לחסל את האיום, ורק השליחים מסוגלים לכך. הם יסכימו אם כן לעזור לדמויות. ברגע שהם מסכימים, מופיעה תולעת חול עצומה בגודלה, בערך בגודל של גורד שחקים, מתוך האדמה, ומאיימת לבלוע את כולם. בני השבט נפוצים לכל עבר, והיא רודפת אחרי הדמויות ומנסה לבלוע אותן. היא מהירה וענקית, ואין דרך להימלט ממנה. היא מתרוממת מעל הדמויות והולכת לבלוע אותן לגמרי, כאשר אחד מזקני השבט צועק שמדובר בפאטה מורגנה (אשליה של המדבר), והם חייבים לעצום עיניים כדי לגרום לאשליה להיעלם, אחרת הם ימותו. כל דמות שעוצמת עיניים (יהיה מגניב אם המנחה יכריח גם את השחקן לעצום עיניים עד שכולם מחליטים אם הם עוצמים עיניים או לא), ניצלת. כל דמות שלא, חבל מאוד.

אחרי שהפאטה מורגנה נעלמת, בני השבט נותנים למי שניצל חפצי קסם שיעזרו להם במלחמה באויב: לגאיוס הם נותנים מגפיים שחורים עם כנפיים של עורב, שמאפשרים לו לרוץ מהר כמו סוס, ופעם אחת יתנו לו לעוף כמו עורב למשך זמן קצר, לטוליה הם נותנים צמיד זהב בצורת נחש מלופף שיכול ליצור פעם אחת שדה כוח מסביבה שיגן עליה מכל דבר שהוא למשך דקות קצרות, למארקוס הם נותנים חגורה עשויה קשקשי דרקון שמאוד טובה לגב, ופעם אחת לזמן קצר תיתן לו כוח כמו של שלושה ענקים, לפובליוס הם נותנים קסדת פלדה ממורקת שנותנת לו יכולת לראות רחוק כמו נשר ולשמוע טוב כמו עטלף ופעם אחת למשך זמן קצר לקרוא מחשבות, לגנאיוס הם נותנים סכין קטנה וחדה מאוד, שפעם אחת הוא יכול לזרוק אותה והיא תפגע בכל מטרה, לא משנה כמה קטנה או רחוקה או מוגנת, וללוקיוס הם נותנים גלימה אפורה חזקה, שמשנה גוונים יחד עם הסביבה, ופעם אחת למשך זמן קצר תאפשר לו להפוך לבלתי נראה.

סצנה חמישית: ארץ האש ומעיין החיים
לאחר המדבר הקסום, הדמויות מגיעות סוף-סוף אל ארץ האש. זוהי ארץ מלאה סלעים שבורים ומשוננים, גייזרים של גזים צהובים מסריחים, מדי פעם איזו רעידונת אדמה או מפולת סלעים, וכן הלאה. יש לציין שביציאה מהמדבר, הקסם של הדמויות חוזר לרמה הקודמת שלו.

לפני שמגיעים אל מרכז ארץ האש, מתקיף אותם הדבר הנורא-ללא-שם. מדובר בתפלצת ענקית, בגודל של דרקון, עם מחושים ופה משונן והמון שיניים חדות. רמת הקושי כאן היא 14 (!) והוא יכול לחטוף המון מכות. הדמויות אמורות להשתמש בכוחות שלהן, וברוב החפצים שקיבלו מידי בני השבטים הנודדים, ועדיין לחטוף המון נזק.

אחרי שמביסים אותו, אפשר להמשיך אל העמק במרכז ארץ האש. בעמק ישנה כיפה כחולה ולה פתחים מקושתים, ובתוכה מדרגות היורדות למטה. המדרגות נעות בספיראלה, מסביב להיכל מרכזי, ולאורך הקיר יש מדפים עם המון מגילות גנוזות וספרים אסורים בתוך ארונות קריסטל חזקים ושקופים. באמצע ההיכל, שאל הרצפה שלו המדרגות מובילות בסופו של דבר, ישנו מעיין החיים. מדובר במעין באר של מים טהורים, כאשר שולי הבאר עשויים קריסטלים כחולים גדולים וזוהרים באור רך. כאשר הדמויות מתקרבות אל המעיין, מופיעה רוח רפאים של זקן לבוש גלימות כחולות, הנראה כמו שליח קדום.

הרוח הזקנה מספרת לדמויות שהיא הרוח של הכוח הקסום של המעיין. המעיין הוא מקור הכוח הקסום הגדול של השליחים, ואם הדמויות רוצות הן יכולות לקחת ממנו כעת חניתות זוהרות של כוח אדיר, שיאפשרו להן להביס את האויב בלי בעיה. אולם, המעיין הוא גם הסיבה שהאויב קיים בכלל. הכוח הקסום של המעיין הוא שמאפשר את ענני הסערה ואת השדים הגדולים. על כן, יש אפשרות נוספת: משום שהדמויות נמצאות שם, במעיין, הן יכולות להחליט להוציא ממנו את כל הכוח הקסום שנשאר בו במכה אחת. כוח הקסם האדיר יעזוב את העולם, מה שאומר שלא יהיו יותר שליחים, אלא רק טהורי לבב (גם הדמויות כמובן יהפכו לרמת כוח של טהורי לבב), ולא יהיה מי שישלוט על כל בני העדה, ירפא להם את כל המכאובים וכן הלאה. אבל, מצד שני, לא יהיה יותר איום נוראי כזה. אם הדמויות משאירות את המעיין, ורק לוקחות איתן את חניתות הכוח, הן יביסו את האויב אבל הוא יחזור: עוד שנה, עוד מאה שנה, או עוד אלף שנה, אי אפשר לדעת ואי אפשר להתכונן מראש; מה שבטוח זה שהוא יחזור.

לא משנה מה הדמויות מחליטות, הרוח הזקנה תראה להם כיצד לעשות זאת, ובדרך גם תראה להם כיצד להשתמש בכוח של המעיין כדי להחזיר את הדרקונים שלהם לצורתם הרגילה, ולהפוך אותם לדרקונים גדולים ומגניבים, שיוכלו לעוף הרחק מעל לארץ האש, המדבר הקסום והיער העבות, ולהגיע במהרה חזרה לעיר הזהובה.

סצנת הסיום
יש, כמובן, אחת משתי סצנות סיום.

אם הדמויות החליטו להשאיר את המצב כפי שהוא, ורק לקחת חניתות אור, הן מגיעות, ובשחרור יחיד של חניתות האור מפזרות את כל העננים ומפילות את כל השדים הגדולים, מתים. המפלצות המעופפות בורחות, והעיר הזהובה ניצלת.

הדמויות מתקבלות בברכה כגיבורים אל שורות השליחים, אבל העיר הזהובה הרוסה, והמוני בני עדה משקמים אותה. על הירח יש כתם שחור קבוע שמזכיר שהרוע עוד יחזור, ומגדל הנצח שבור, אבל עדיין מאיר וכמה שליחים וטהורי לבב עובדים כדי לתקן אותו. עם המגדל, מסיימים את התיאור.

אם הדמויות החליטו לרוקן את המעיין ולסיים את האיום אחת ולתמיד, הן חוזרות אל העיר על הדרקונים שלהן ומגלות שעיר הזהב הרוסה לגמרי. בני העדה מקבלים אותם בברכות וקריאות הידד, אבל כל השליחים (כולל הדמויות) הפכו לטהורי לבב, והדרקונים הגדולים עזבו את העיר הזהובה. מגדל הנצח שלם, אבל האור שלו כבה והוא הופך למגדל רגיל לגמרי. התיאור מסתיים עם המגדל.

דמויות גורל הנחשול

פורסם ב23 במאי 2009 בקטגוריה הרפתקאת פנטסיה על-ידי jerusalem | לתגובות - בפורום | Tags: ,

 

כל הזכויות ובכללן על התכנים המוצגים באתר זה שמורות לכותבים ולעמותה למשחקי תפקידים בישראל (ע"ר 58-033-358-1). כל העתקה, לרבות במדיה מודפסת או דיגיטלית, אסורה ללא אישור מפורש. Design by Tryscer