ממלכת פראנסיה, ממלכה היסטורית

מיכאל גורודין

ההיסטוריה האנושית היא דבר מדהים. באמת. הסיפורים המדהימים בעולם. הכל קרה. ככה זה, תנו לבני אדם קצת זמן, ומשהו מעניין יקרה. גם אם יש רק שניים שלושה אנשים בכל העולם, הם כבר יצליחו לייצר מזה סיפור בגידה על רקע רומנטי (ותפוח) או דרמת רצח בתוך המשפחה. קחו כמה מיליוני אנשים ותנו להם קצת יותר זמן לעבוד על זה, ושייקספיר יקבל את כל החומר העלילתי שהוא צריך. תנו להם כמה אלפי שנים והם גם ימצאו את מי להאשים בכל מה שהם בעצמם עשו. כאלה אנחנו: קשה איתנו, אבל לא באמת אפשר בלעדינו.

כשהיינו קטנים, קראנו על מוסקטרים אמיצים ועל קרדינלים מרושעים, על מסעות גילוי מופלאים, אבירים נודדים, מזימות ותככים. קראנו על ההיסטוריה. ואז, כמה שנים מאוחר יותר, גילינו שכל זה באמת קרה, אם כי… לא בדיוק. לא בדיוק כמו שחשבנו פעם. הרי עם כל הקסם שיש בה, ההיסטוריה היא, מה לעשות, מציאותית משהו. והמציאות, רבותיי, נושכת. היו שאמרו שהיא אפילו עולה על כל דמיון, ולי אין שום כוונה לפתוח איתם בוויכוח על הנקודה הזו. ייתכן שהם צודקים. ייתכן שהיא באמת עולה. אלא שלפעמים לא ממש מתחשק לנו לעלות ביחד איתה. משחקים היסטוריים יכולים להיות מופלאים ונפלאים וכל הטיה אחרת של אותו שורש פלאי. אבל לפעמים, אנחנו לא באמת רוצים את כל פלאי המציאות בעסקת החבילה שהיא מציעה לנו. מחקר היסטורי יכול להיות מרתק. היי, יש אנשים המקדישים לו את כל חייהם ואחרים העוסקים בו לפרנסתם. אך לעיתים, אנחנו רוצים קצת לפנטז. לדמיין. לקחת את כל מה שכל כך אהבנו לקרוא עליו, גם אם הוא לא ממש "באמת". לקחת רק את מה שמעניין, בלי כל השאר. אתם חושבים שזו עבודה קלה יותר ממחקר מעמיק? אתם טועים. זו עבודה קשה לא פחות, רק שונה. אבל עזבו לרגע את כל זה. עוד יהיה זמן לדבר על מה זה דורש ועל השקעה ועל מאמץ. בינתיים, בואו ניזכר בכמה דברים שהציתו לנו את הדמיון, ונשאל את עצמנו "מה אם?". מה אם…

צחצוח חרבות של מוסקטרים, דו קרב בחצות הליל ליד מגדל השעון מתחת לגשר – לחיים או למוות (או, מה שסביר יותר, עד שמשהו מעניין יותר יפריע באמצע), עשן העולה מקנהו של רובה מיושן, קולות הרעם של תותח, האינקוויזיציה, מרתפי חקירות, האשמות בכישוף, אגודות סתרים, דרואידים, מזימות נגד המלך, פתקים סודיים בחושך, אנשי זאב, לפת, שדים, כפרים, ערים, ספרים בוערים…

ממה נתחיל? נו, אם כבר, אז בואו נתחיל ממה שמסמל בעיניי יותר מכל דבר אחר את הסוג הזה של היסטוריה. לא, לא היסטוריה באמת. "היסטוריה", בכאילו. פנטזיה היסטורית? מה זה משנה. אני מתכוון למוסקטרים. לא כפי שהם היו באמת, אלא כפי שהם הצטיירו לנו בצבעים חדים וכמעט קסומים כשקראנו את דיומא בפעם הראשונה. הפעילו בבקשה בינתיים ברקע איזה שאנסון קטן ומלודי. לא, לא צריך להגביר. ברקע. משהו קליל. עם אקורדיון. יש?

ברוכים הבאים לפראנסיה – ובלעז Francia.

המוסקטרים והמלך

המוסקטרים הם בעצם המשמר האישי של המלך. או ככה לפחות הם התחילו. למעשה, הם הצבא. או המשטרה, אם תרצו. הם מגנים על הסדר. ועל המלך כמובן. לרובם יש שפמים מאד מאד נאים, והם לבושים בגלימות כחולות מתנופפות יפהפיות. כל מוסקטר מחזיק בחרב, ויודע להשתמש בה לא רע, גם כשהוא שיכור. כן, גם זה קורה. לחלקם יש גם פיסטולים. לא, לא מוסקטים. אין דבר כזה מוסקטים. פיסטולים. אלה הם מעין אקדחים מוארכים שצריך להטעין אותם באבקת שריפה שלא מספיקה ליותר מדי יריות, מעלים עשן סמיך כשהם יורים, קשה מאד לדייק בהם, אבל הם עושים הרבה רעש. ממש כמו המוסקטרים.

למה הפסקתם את המוזיקה? נחזור. המוסקטרים, כאמור מגנים בחירוף נפש על המלך. לוחמים אמיצים, עם חוש מפותח מאד לכבוד (ולאוכל טוב, אלכוהול ונשים), שהצדק בוער בדמם (לא. זורם בדמם או בוער בליבם/נשמתם). לוחמי הסדר הם גוף מאד מאד מאורגן ומצוידים בתקנונים והוראות כמעט לכל מצב. החלפת משמר תתבצע על פי הוראות מפורשות ביותר (כולל הזווית בה יש להניף את החרב), ומסדר בוקר זה מסדר בוקר. יהיו שיטענו כי ההוראות המחייבות למצבי קרב ועימות הן רבות מדי ושחלקן סותרות את קוד הכבוד ללחימה בשטח בנוי (שתקף גם לאיזורים פתוחים). אבל אלה לא מוסקטרים אמיתיים. מוסקטר אמיתי חש את רוח המוסקטרים (ולא מתחיל את הבוקר בלי קפה, אבל זה כבר לא קשור). מוסקטר אמיתי ישמור על הסדר בכל מחיר.

המוסקטרים מגנים למעשה על שלומה של פראנסיה כולה. אלמלא פעילותם הבלתי פוסקת, הממלכה היתה נופלת מזמן לידי הכוחות החתרניים, מבית ומחוץ. ויש כוחות כאלה. רגע, סבלנות. נגיע גם אליהם. הנקודה היא שלשם ההגנה הזו מחזיקים המוסקטרים בכלי נשק, ובמיוחד בתותחים. יחידות התותחנים של המוסקטרים ידועות כיחידות עילית מובחרות בכל רחבי פראנסיה (לא אמרתי ידועות כדייקניות, אמרתי ידועות כמובחרות. אני מבקש שלא לעוות את דבריי ולא לנתר למסקנות חפוזות). לרוב הן מוצבות לאורך הגבולות, אם כי לא תמיד. כך, כל תושב פרנסי יכול לשמוע את צלילו הרומנטי של כדור התותח השורק מעליו. חשוב מאוד להדגיש שזהו איננו צבא התקפי. זהו צבא הגנה. הוא נשען על ערכי המוסר המוסקטריים, ולכן הוא גם הצבא המוסרי ביותר בפראנסיה. גם כשמזדמן לאותו צבא לפעול לעיתים בתוך גבולות פראנסיה, ברור לכל שהדבר נעשה לשם מטרות הגנה מוצדקות בלבד.

במוסקטרים מפעם חוש צדק אמיתי וחי. הם באמת לא יעשו דבר שאינו צודק ונכון. באמת. הם מגנים על המולדת. על הדגל. על המלך. אגב, אם כבר הזכרנו את המלך (אפשר להפסיק את המוזיקה בינתיים), הוא מושחת. כולם יודעים זאת. באמת, כולם. המלך הוא מושחת. החצר שלו מלאת תככים, הוא לא מסוגל להחליט בשום נושא שהוא. הוא בובה של האצילים החמדניים, של האינקוויזיציה, ושל אויבים מן החוץ. אין לו יכולת להשפיע על שום דבר. מושחת. מנצל את מעמדו כדי לתמרן את כולם לטובת האינטרסים הפרטיים שלו. כולם יודעים זאת.

כולם יודעים שקשה להיות מוסקטר. לא כל אחד יכול לעמוד באתגרים הקשים שבשירות. אך כל אחד יכול לנסות את כוחו. ידועים לא מעט מקרים בהם האנשים שהגיעו לדרגות הגבוהות ביותר הגיעו מרקע עני למדי, מאיזה כפר שכוח אל. הודות לכישוריהם, לחוש הסדר והצדק, הם היו למוסקטרים ידועי שם. ראש המוסקטרים הנוכחי, למשל, הוא דוגמא מצויינת. אביו היה מוסקטר שהודח בעלילה וזמם ופרש לכפר (שכוח אל). הבן שב אל המסדר ובכוחות עצמו פילס דרכו מעלה מעלה. למעשה, רוב צמרת המסדר מגיעה בדיוק מרקע כזה. כשחושבים על כך, מעולם לא עמד בראש המסדר אדם שאביו לא היה מוסקטר… נו, טוב, לא משנה.

האינקוויזיציה הקדושה

אני יודע, אני יודע. אמרתי אינקוויזיציה. וודאי שיש אינקוויזיציה! מה חשבתם לעצמכם? מי ישמור על טוהר המידות? אם לא הייתה אינקוויזיציה, אתם לא רוצים לדעת מה היה קורה לטוהר המידות של כולם. ואם זה היה קורה לטוהר המידות… אתם באמת לא רוצים לדעת. מזל שיש את האינקוויזיציה. האינקוויזיציה יודעת מה היא עושה. תאמינו לאינקוויזיציה הקדושה כי היא שומרת על כולנו.

אתם מבינים, בעיני האינקוויזיציה, ולכן גם בעיניי כולם, כל תושבי פראנסיה הם אחים. לא "אחים" בצורה מסתחבקת. אנחנו בפראנסיה, לא באיזה… מקום אחר. "אח" הוא כינוי רשמי למדי. אם, נניח, פרנסואה פוגש ברחוב את ז'וזף, ידידו הטוב (שאיתו הוא נפגש מדי שבוע באגודת הסתרים בה הם חברים), הוא לא יפנה אליו כ"האח ז'וזף". הם יברכו זה את זה בלבביות חברית ויצעדו יחדיו בשדרה. אבל אם פרנסואה יפגוש באיזה נושא משרה, או בכל אדם אחר אליו יש לפנות פנייה רשמית, הרי שזו תהיה בצורת "האח". לדוגמא, אם מוסקטר יעצור את פרנסואה וז'וזף לתחקור קל (על מנת לוודא שאין הם זוממים נגד המלך), ישיב לו פרנסואה, "האח המוסקטר, אנחנו בסך הכל דנים בענייני נגרות" (ובכך ישקר לאח המוסקטר במצח נחושה). פנייה רשמית לנשים, אגב, נעשית באותה הדרך (למשל, "האח אנאבל, להבא אבקשך להקפיד להגיע בזמן"). זאת כנראה הסיבה שאין בפראנסיה פמיניסטיות (זה והאינקוויזיציה, כמובן).

נחזור לאינקוויזיציה. אם כן, כל תושבי פראנסיה הם אחים. האינקוויזיציה היא זו השומרת על כל האחים. שומרת על טוהר מידותיהם יומם ולילה ובכל מקום, כעל אחים קטנים. כל תושבי פראנסיה הם אחים, והאינקוויזיציה היא האח הגדול המגן עליהם.

את האינקוויזיטורים קל מאוד לזהות. הם עוטים גלימות חומות ועבות העשויות מבד משובח, הנראות כמו גלימות נזירים, רק בלי הקפוצ'ון, בתוספת צווארון משולש, כפתורים בחלק הקדמי העליון של הגלימה (הם לא פותחים שום דבר! זו גלימה!) וחגורה. אה, ומגפיים שחורות עד גובה הברך. וסימני דרגה. בנוסף, על חגורתם, על מסמכיהם ומעל כל משרד אינקוויזיציה (ויש אחד כזה בכל כפר) מתנוסס סמל האינקוויזיציה: ספר פתוח ממנו עולה להבה של אש טוהר המידות. הספר הבוער.

ייתכן ובשלב זה חלקכם תוהים אודות עניין הדת. ובכן, הסירו חשש מלבכם, אין כזו. יש, כמובן, שלל אמונות עממיות (שחלקן נפוצות בקרב האצולה), והאינקוויזיציה מקפידה לערוך ועידות על מנת לבחון אמונות אלה כשהן נוצרות ולפסוק האם יש בהן משום פגיעה בטוהר המידות. יש הרבה מאוד אמונות שכאלה. אבל "דת"? אם תחשבו על זה לרגע, תבינו כמה זה בעצם מיותר.

האינקוויזיטורים תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה, לא משאירים אף פינה שקטה ואף אבן על אבן במלחמתם הבלתי פוסקת למען טוהר המידות. כל אינקוויזיטור יודע את תפקידו. החשאיות בארגון היא מוחלטת והכרחית! הרי הסכנה לטוהר המידות יכולה לארוב בכל מקום! אינקוויזיטור אמיתי יודע את שעליו לדעת. הסדר בארגון הוא מופתי. כל אינקוויזיטור חייב למלא דו"ח חודשי ולשלוח אותו לממונה עליו. כל החקירות נרשמות בפרוטוקולים מסודרים ביותר.

משימותיהם של האינקוויזיטורים יכולות לשאת אותם למקומות המרוחקים ביותר (לפעמים כדי לפתוח משרד בכפר שזה עתה הוקם, וזו לא מעט עבודה. רק התשאול הראשוני של תושבי הכפר יוצר בדרך כלל חיכוכים קשים עם ההנהגה המקומית, שמתלוננת שהיא צריכה את המתיישבים שלה בחזרה, או משהו כזה. וזה עוד לפני שהזכרנו את טופס "הצהרה ראשונית על טוהר מידות עצמי"). לעיתים, יעבדו האינקוויזיטורים תחת מסווה (או יתחפשו לנשים!), אך תמיד ישמרו על חשאיות מוחלטת.

מיותר לציין, כמובן, את החיכוכים הרבים הנוצרים בין המוסקטרים והאינקוויזיציה הקדושה. חלקם מדרדר לעימותים חמושים. זהו דבר שבשגרה. כנראה שהסיבה היא חששם (הלא בלתי מוצדק) של המוסקטרים כי האינקוויזיציה מנסה להפיל את המלך ולתפוש בעצמה את השלטון.

אגודות, כתות, סקסונים וסכנות אחרות

ייתכן שאתם חושבים שהכל בפראנסיה מתנהל על מי מנוחות. המוסקטרים מגנים על הסדר והצדק, והאינקויזיציה שומרת על טוהר המידות האישי והכללי. מה עוד יכול אדם לבקש לעצמו? אך מתחת לפני השטח, רוחשים כוחות אחרים. אגודות קסם סודיות וכתות דרואידים. חבריהם נפגשים באישוני לילות, מלחשים בשפות עתיקות – וזוממים.

חשוב להבדיל בין אגודה (סודית) לכת (דרואידים). חבריהן של אגודות הקסם הסודיות נפגשים במקומות סודיים בעיר (אך לפעמים גם מחוצה לה), לובשים בגדים טקסיים, ובהנהגת ראשי האגודות הסודיות, עוסקים בטקסים עתיקים וסודיים כדי לחקור את החכמה האבודה של דורות קדמוניים. הם חורשים מזימות כדי להפיל את המלך, ויש האומרים שבפגישות הסודיות, גורמים הטקסים שלהם לשדים להתעורר ולמצוא פתח אל העולם שלנו.

חברי כתות הדרואידים, לעומתם, נפגשים בדרך כלל ביערות. החברים עוטים על עצמם גלימות מסורתיות, וראשיהן שואפים לחדש מסורות עתיקות של שבטים לא ידועים. הדרואידים הגדולים הם המנהיגים כתות אלה במהלך הפולחנים. דרואידים עוסקים בפולחנים – פולחנים חשאיים וקדמוניים בשפות נשכחות. שם הם זוממים את מזימותיהם, בין היתר כדי להפיל את המלך. אומרים שרוחות מסתוריות נעורות בפולחנים הדרואידיים. מאוד מסוכן.

למותר לציין, כמובן, כי איבה עזה שוררת בין אגודות הקסם הסודיות לבין כתות הדרואידים, והסיבה לכך הרי ברורה לכל.

הלבוש המסורתי של חברי אגודות הקסם הסודיות הוא גלימות כחולות וכובעים מחודדים (לעתים עם ציורים של כוכבים). חברים שאינם יכולים להרשות לעצמם להזמין גלימה טקסית עתיקה כמו שצריך אצל התופר מאלתרים גלימה מחלוקים ישנים, סדינים ומגבות. הדרואידים עוטים פרוות של חיות מתות. כל מיני חיות. לעיתים גם נוצות של ציפורים או דגים. תלוי בכת.

וכאילו שכל זה לא מספיק, ידוע לכל שפראנסיה שורצת כולה סוכנים סקסוניים. מסקסוניה. הם מנסים להפיל את המלך מכסאו ולגנוב סודות מדינה. הסקסונים כבר פועלים בפראנסיה זמן לא מועט, וכנראה שיש להם רשת מודיעין וריגול מפותחת ביותר. הם כנראה טובים מאוד במה שהם עושים, כי על אף חשיפות מוצלחות נקודתיות פה ושם, הרשויות טרם הצליחו להתגבר על הסוכנים הסקסונים הרבים. המוסקטרים והאינקוויזיציה מנסים להתחקות אחר הסקסונים ומפעילים לשם כך סוכנים כפולים. אך נראה כי גם לסקסונים עצמם יש סוכנים כפולים בשורות האינקוויזיציה והמוסקטרים. וכך, מאבק המוחות בין הארגונים נמשך ללא הרף.

בהערת אגב לא קשורה (פרט רקע לידע כללי) אציין כי הסקסונים הם עם שונה מאד מהפרנסים. חלקם נמוכים ושמנמנים וחלקם גבוהים ורזים יותר. הם לובשים מעילי גשם שחורים, צעיפים לבנים וכובעי מגבעת קטנים ומעוגלים ונוהגים להשתמש במקלות הליכה או במטריות. לנמוכים והשמנמנים יש שפם קטן ומטופח. הגבוהים ידועים כחובבי טבק. מטבעם, הסקסונים מנומסים מאוד. בסקסוניה יורד גשם רב.

על השדים (אותם מעוררים בטקסים של האגודות הסודיות) והרוחות (להן קוראים בפולחנים הקדמוניים של כתות הדרואידים) כבר שמעתם. אלה מהווים סכנה נוספת לפרנסי הפשוט והתמים. כולם יודעים שהם משתלטים על נשמות בני האדם ומשתמשים בהן למטרותיהם העל-טבעיות. איש אינו יודע מה הם באמת רוצים או האם יש מטרה אחת לכל השדים והרוחות.

נוסף על כל אלה, ידוע לכל שביערות פראנסיה שוכנים אנשי זאב.

אצולה וכלכלה

האצילים הם הגרעין הכלכלי של פראנסיה. הם מחזיקים בנכסים וברוב ההון שבארץ. לכן, למלך הפרנסי אין יכולת של ממש להשפיע על מהלכיהם של בני האצולה. חלקם מתגוררים בבתים מפוארים בערים, ואחרים מחזיקים באחוזות רחבות ידיים ברחבי פראנסיה. האצילים זוממים זה כנגד זה ועסוקים כל העת בתככים ובנסיונות להרוויח עוד כסף ויוקרה. סביר להניח שרובם רוצים להפיל את המלך על מנת לתפוש את השלטון במקומו. כמו כן, האצילים אוהבים לצוד. מאוד.

חלק בלתי נפרד מכל אציל, עוד מתחילת דרכו, הוא משרתו האישי. המשרתים מלווים את אציליהם בכל אשר ילכו. הם מבצעים עבור אדוניהם מגוון משימות, החל ממשלוח דברי דואר וכלה במשימות ריגול חשאיות. כל משרת חמוש בפיסטול ויודע להשתמש בחרב ברמה מפתיעה ביותר. בין המיומנויות הנדרשות ממשרת ממוצע ניתן למנות ידע קרוא וכתוב, לבלרות, שליטה בשפה זרה אחת לפחות, זיוף מסמכים, טבחות, נגינה בכלי מוזיקלי, כימיה בסיסית, סוד אפל בעבר, תפירה והקמת מדורות.

כאמור, שלושה עיסוקים עיקריים לאצילים: תככים, ציד ועשיית כסף. הכלכלה הפרנסית מבוססת בעיקר על לפת. פראנסיה היא שטח חקלאי פורה מאוד, ובכל השדות מגדלים החקלאים לפת, בהוראתו הישירה של המלך.הסיבה נעוצה, כנראה בחיבתו השושלתית של השליט הפרנסי ללפת ומוצריה. בכל כפר ישנה טחנת רוח, טוחן ובתו. הפונדקים המקומיים מגישים את שיכר הלפת הידוע שלהם.

מה עושים?

זהו סיפורה של אגודת סתרים אחת, שמנהיגה היה אציל. למה היה? יום אחד, נמצא האציל מת במיטתו. המוסקטרים ממנים חוקר בלש. האציל עמד על סף חתימת עסקת לפת גדולה. האם שדים מעורבים בעניין? האינקויזיציה מתחילה לרחרח. המוות היה ממש לא במקום. האציל בדיוק הבטיח לשאר חברי האגודה שממש בקרוב הם ישתתפו בטקס העתיק הראשון שלהם. מה עושים עכשיו? כיצד ממשיכים את החיפוש אחר החכמה הנסתרת העתיקה?

זהו סיפורה של קבוצת אינקוויזיטורים אחת. צוות שהוקם בצו בהול לטיפול בבעיה דחופה ביותר בעיירה אנטיב – חשש כבד לפגיעה חמורה בטוהר המידות. המשימה סודית, לביצוע מיידי. יש לדווח מדי שבוע על התקדמות המשימה. איש הקשר ימסור את המשך ההוראות עם ההגעה לאנטיב. זהו איש קשר סודי ביותר. לצוות אין סיווג גבוה מספיק כדי לדעת מי הוא. יש להפוך כל אבן ולא להותיר אף פינה, נידחת ככל שתהיה, שקטה.

זהו סיפורם של כמה חברים. חברי ילדות שהחליטו לצאת לטיול משותף לזכר ימים עברו. דרכיהם התפצלו לאורך השנים. האחד הצטרף למוסקטרים, השני חבר באינקוויזיציה, השלישי הצליח למצוא תואר אצולה בעברו והוא חבר בכת דרואידים. האם אחד מהם סוכן סקסוני? האם הם יצליחו להפיל את המלך? ומה הקשר לאיש הזאב?

אפשר לנסות לשוט לסקסוניה. אפשר לצאת במסע לעיר הבירה. אולי צריך למנוע מלחמה? ואולי חובה למצוא את הגורמים למגיפה?

ייתכן ומלחמה של ממש עומדת לפרוץ. כיצד תעמוד פראנסיה באתגר זה? אולי מדענים שפעלו בחשאי הצליחו לממש את מחקריהם לכדי טכנולוגיות חדשות, המאיימות לשנות הכל? ומי אמר שבמחוזות הדרום מערביים לא צומח מיעוט לאומי בעל מסורת ייחודית?

אין לדעת מה ילד יום בפראנסיה. אה, ויש גם צלבנים.