העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)מנחה (שה"ם? במאי? אל?) / מיכאל גורודין - העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)
 העמותה בפייסבוקחדשות העמוד הראשי ב-RSS
הגעתם לאתר הישן של העמותה למשחקי תפקידים בישראל. האתר החדש זמין כאן.
מנחה (שה"ם? במאי? אל?) / מיכאל גורודין

מנחה (שה"ם? במאי? אל?)

מיכאל גורודין

את הכתבה הזו התחלתי על נושא אחר. אבל כבר בשורות הראשונות, הגעתי שוב למושג הזה, שאני כל כך אוהב לאהוב – "מנחה". וכמו במקרים קודמים רבים, מצאתי שאני לא יכול להמשיך ולדבר על מה שרציתי, לפני שאסביר למה אני מתכוון כשאני אומר "מנחה". אחת ההאשמות שערן בן סער הטיח בי פעם מעל גלי האינטרנט הייתה שאני ממציא משמעויות חדשות למילים קיימות, ולא טורח לספר על זה לאף אחד. נדמה לי שהוויכוח אז נסב על משמעותה של המילה העברית "סופר". אני חושב שאני מסכים עם ערן, באמת יש לי נטייה כזאת לתוהו מילוני, אבל הפעם זה מקרה שונה. למעשה – הפוך.

"מנחה" היא ללא ספק אחת המילים הבעייתיות ביותר בתחום משחקי התפקידים. זה כנראה המושג שיש לו את המספר הרב ביותר של גרסאות. שליט המבוך, שליט המשחק, שופט, בורר, אפילו "אל", המספר, במאי, מדריך, וכמובן מנחה. ובמקרה הזה, המילה עצמה קובעת במידה לא מבוטלת את המשמעות. מילים לא נולדות כך סתם. יש סיבה לכך שכל כך הרבה כותבי משחקים ביטאו בצורות שונות את התפקיד הזה. הסיבה היא פשוטה- בכל משחק כזה התפקיד הוא שונה, ועל כך נרחיב בהמשך. בינתיים נשאר עם התחושה שלנו שלמרות ש"שליט המבוך" ו"הבמאי" זה לא אותו דבר, יש להם משהו משותף. המשהו המשותף הזה, זה בדיוק ה"הנחיה", כי בין אם יוצרי השיטה רצו לקבל "מספר סיפור" או "בורר", הם כולם, במידה זו או אחרת, רצו גם מנחה.

וכאן טמונות גם הבעיה וגם החשיבות. בעוד שכמעט בכל שיטה הכותבים רצו לקבל מנחה שהוא עוד משהו, הם דיברו בעיקר על ה"עוד משהו" הזה. וכשהם כבר דיברו על "מנחה" הם לא הפרידו, לפחות לא בצורה בולטת, כך שגם שחקנים מתחילים יוכלו לשים לב להבדל. לאורך השנים נוצרה העמימות הגדולה, ובין המושגים השונים פעולת ההנחיה, העומדת בבסיס של כל השאר והחשובה כל כך, פשוט זכתה להתעלמות. "שה"ם", "מספר", "מנחה" – זה הכל אותו דבר, לא?

לא. בואו נבחן לרגע את המושג "מנחה". והרי מנחים יש לא רק במשחקי תפקידים! מנחה יש לתכנית טלוויזיה, ולחוג מקרמה, ולסטודנט הכותב עבודת מאסטר. והם כולם מנחים. אז מה זה מנחה? ברגע שאנחנו יוצאים מתחום משחקי התפקידים (רק לרגע. אל דאגה – מיד נשוב), זה הופך להיות הרבה יותר פשוט וברור.  מנחה הוא אדם הלוקח "משהו" ומכוון אותו לכיוון כלשהו. זה המכנה המשותף האחד והחשוב. מנחה מוצלח של תכנית טלוויזיה לא סתם מקריא את השורות שכתבו לו, הוא מנתב את התכנית שלו לכיוון ולאופי מסוימים. מנחה מוצלח של סטודנט יצליח לכוון את הסטודנט הזה בכיוון כלשהו. זה מה שכל המנחים בעצם עושים, וזה מה שמנחי משחקי תפקידים במקרים כל כך רבים שוכחים לשים לב אליו. אם כך, מנחה של משחק תפקידים הוא אדם שמנסה "לקחת" את כל המשחק, ולכוון אותו בכיוון כלשהו. שימו לב – כיוון. מנחה ממש לא צריך להיות משאית גרר, ולגרור אחריו את המשחק לכל מקום שהוא רוצה.

השאלה הבאה שיש לשאול היא מה הוא תחום הפעולה של אותו המנחה. אם הוא מנחה של משחקי תפקידים, איפה הוא פועל? איפה בעצם מתרחש משחק התפקידים? גם כאן, אנחנו עדיין שבויים בתפישות שגויות מעידן המו"ד. משחק התפקידים לא מתרחש בתוך עולם המשחק בין העולם לדמויות. כי גם אם עולם המשחק הוא נפלא, והדמויות עושות כיף חיים מהבוקר עד הערב, זה לא אומר כלום על המשחק. ואם הדמויות שלנו סובלות סבל אימים, גם זה לא אומר דבר על המשחק, שיכול להיות נפלא או איום או כל דבר אחר.  משחק התפקידים מתרחש בין האנשים המשתתפים במשחק. אם תרצו, בין המנחה לשחקנים.

אם כן, זה הוא תחום הפעולה של מנחה המשחק. אם הוא מנחה את המשחק, הרי שהוא פועל על כל מה שעובר בינו לבין השחקנים. המילים, המשמעויות, האווירה סביב שולחן המשחק, המיקום שלו בחדר, הצורה שבה החדר נראה- הכל משפיע על מה שעובר בין משתתפי המשחק, וזה הוא תחום הפעולה של המנחה.

ועתה, לכמה תפישות מסורתיות (ושגויות):
"
מנחה משחק הוא החושים של השחקנים. הוא מתאר את עולם המשחק דרך עיני הדמויות". הוא יכול, הוא לא חייב. יותר מזה, לתאר את עולם המחשק דרך עיני הדמויות לא הופך אדם למנחה. לא מספיק ולא הכרחי. לדוגמה, במשחקים בסגנון ה"וודקה" (משחק "מרובה מנחים") כל אחד מהמשתתפים יכול לתאר את עולם המשחק לכל השאר. אבל זה לא אומר שכולם מנחים את המשחק, מסתכלים עליו "מבחוץ", ומנסים להנחות אותו לכיוון כלשהו. כולם משחקים.

"מנחה משחק הוא זה שמשחק את כל הנאפסים, הדמויות שאין להן שחקן". הוא יכול. אבל אם אני מבקש מאחד השחקנים שלי לגלם לרגע את אחד הנאפסים באחת הסצנות? או מביא שחקן אורח לשחק את כל הנאפסים? הוא מנחה פתאום את המשחק שלי?

"מנחה משחק הוא זה שמכין את העלילה של המשחק מראש, או לפחות את קווי המתאר הכלליים שלה". הוא יכול. אבל שוב, לא הכרחי ולא מספיק. אני לא יכול להנחות משחק מאולתר? משחק שבו אני משאיר את כל העלילה לשחקנים שלי? עזבו לרגע את שאלת "האם זה ייצא משחק טוב?". אפשר לעשות את זה טוב ואפשר שלא. הנקודה היא שאני עדיין יכול להנחות משחק גם אם לא הכנתי כלום מראש.

"מנחה משחק הוא זה שמחליט בנושאים השונים על פי שיטת המשחק". ומה אם אני מבקש מאחד מחברי קבוצתי, שחקן, שיודע את החוקים ממש טוב להיות ה"בורר לענייני שיטה"? הוא מנחה פתאום את המשחק שלי? הוא מסתכל עליו ב"מבט כולל"? מה פתאום!

"מנחה המשחק הוא כמו אלוהים של עולם המשחק". לא. אלוהים של עולם המשחק זו דמות בתוך עולם המשחק, גם אם זה אל אחד כל יודע וכל יכול. מנחה יכול לגלם את הדמות הזו, אבל זה עדיין רק גילום דמות.

אז מה כן? מנחה משחק הוא זה שמתבונן על כל המשחק "מבחוץ", מחליט לאיזה כיוון הוא רוצה למשוך את המשחק, ומנסה לעשות את זה. כן, זה בהחלט אומר שיכולים להיות כמה כאלה. חישבו על קבוצת משחק רגילה, הנפגשת פעם בשבוע לשחק. אבל אחד ה"שחקנים" מאוד מאוד דומיננטי. יש לו הבנות ברורות מאוד לגבי האופן שבו הוא רוצה את המשחק. בכל משחק, הוא יודע מתי הוא רוצה סצנת אקשן, ומתי הוא רוצה שיחת פנים משחק בין הדמויות. הוא יודע מתי הוא רוצה לחקור תעלומה ומתי מתאים לו משהו יותר הרואי. שחקן מספיק "חזק", יכול לאלץ את המשחק ללכת בכיוון הזה. הוא יכול "להמריד" את השחקנים מול ה"מנחה" כאשר זה לא נותן להם לעשות את מה שהוא רוצה. שוב, עזבו את הקושי שיש בדבר הזה. זה אפשרי. למעשה אני בטוח שיש קבוצות שיודעות על מה אני מדבר. ובמקרה כזה, האם אותו שחקן לא מנחה את המשחק? בטח שכן.

עכשיו אני יכול לכתוב את הכתבות שרציתי. אבל זה כבר יהיה בגיליונות הבאים. בינתיים, בואו נתרכז בשתי משמעויות חשובות.

1. אם מנחה משחק אמור לנסות ולקחת את המשחק למקום כלשהו הוא צריך לדעת לאן, הוא צריך לסמן לו מטרה כלשהי. אולי סצנת סיום שתרגיש כך וכך. אולי המטרה שלו היא "לעודד את השחקנים ליצור סיפור משל עצמם". אבל אם אין לו מטרה, אם אין לו כיוון, הוא לא מנחה.

2. לא חייבים מנחה! תשכחו את הטרמינולוגיה של הספרים. אולי אתם צריכים שה"ם במשחק שיגלם את המבוך. אבל מי אמר שהוא חייב להיות מנחה? אם הקבוצה שלכם מסתדרת בלי – מצוין! מנחה זה לא חובה. אבל אם מישהו מחליט שהוא מנחה ,אז אנא ממנו, שינחה.

אני כבר שומע את "מה פתאום! אני מנחה כמו שאתה אומר, ומסתכל עליו מבחוץ ומכוון ומנתב את המשחק, אבל אני דווקא בעד שהכיוון של המשחק ייקבע על ידי השחקנים ולא על ידי!" מצוין. אתה מנחה. אתה פשוט לא מודע לכך שיש לך מטרה, והיא מאוד מאוד ברורה: לקרוא את הכיוון שאליו השחקנים מעוניינים לקחת את המשחק, ולעזור להם לעשות את זה ולהוציא משחק טוב יותר. זו מטרה, אפילו מצוינת. הנקודה היא, שזה ההפך המוחלט מ"מה שהשחקנים יחליטו- זה מה שיהיה" .זו לא הנחיה.

אפשר להיות "בורר" או "מספר סיפור" גם בלי להיות מנחה. לא כולם אוהבים להנחות, ולא כולם טובים בזה. אין בכך כל בושה. אני, למשל, לא כל כך טוב ב"אינטרנט". אבל אם החלטתם להיות מנחים, עצרו וחשבו, לאן אתם רוצים להנחות את המשחק שלכם?

אני חושב שחשוב להדגיש פעם נוספת, אין הכוונה להגדרה מדויקת של המשחק בכל הפרמטרים שלו. ממש לא. אם נחזור לדימוי הנסיעה, הנחיית משחק היא לא קביעה מראש של הכל. זה לא משחק תפקידים, זה מופע יחיד עם ניצבים בשולי הדרך. הנחיה היא כיוון. או הרגשה רצויה. "לנסוע להרים", "שהנסיעה לא תהיה רגועה מידיי, אבל גם לא פרועה מידיי", "סצנת סיום מפתיעה שבה השחקנים יבינו שהדמויות שלהם היו בעצם מתות כל המשחק", "משחק אקשן, שבמהלכו נראה לאיזה כיוון השחקנים רוצים לקחת את העסק עלילתית", "משחק רגוע, שנותן לשחקנים הזדמנויות למשחק תפקידים עמוק, ומספק להם נושאי שיחה".

השאלה השניה היא איך. כי אם אנחנו רוצים סצנת סיום מפתיעה, צריך להגיע אליה, ולגרום להפתעה המתוכננת להיות משמעותית למשחק, ולהאיר באור שונה התרחשויות שונות בו (על איך לעשות את זה, תוכלו לקרוא כאן). ואם אנחנו רוצים משחק אקשן אולי צריך להחליט על מתי להאיץ את הקצב ומתי להאט. אבל זה כבר נושא עצום. אני חושש שהפעם, כבר לא ממש נספיק להיכנס לעובי קורתו. אבל הדבר החשוב ביותר לזכור – לא משנה באילו כלים אתם בוחרים להשתמש כדי להנחות, בין אם זה קביעת קצב משחק, הגדרת אווירה, גילום נאפסים או סידור החדר והתאורה, השאלה החשובה ביותר היא האם זה עוזר למשחק לנוע לאן שאני רוצה שהוא ינוע?

השאלה השלישית העולה מכל מה שנאמר עד כה, והיא אולי החשובה מכולן, היא מה הם "כיוונים טובים" לקחת את המשחק אליהם? הרי אני יכול לנווט את המשחק לכיוון שהחלטתי עליו בצורה נפלאה, אבל בגלל בחירת כיוון רעה המשחק ייצא רע. נכון. וכאן, שום כתבה כבר לא תעזור. אף אחד לא יוכל להגיד לכם מתי כיוון הוא טוב או לא. בין השאר כי זה תלוי בצורת הביצוע שלו, אבל לא רק .זה תלוי בכם, ובקבוצה שתהיה מולכם. לא כל אחד אוהב את כל הסרטים. גם לא כל הקבוצות תאהבנה את כל כיווני המשחק האפשריים. אפשר לנסות, להשתדל, ואם זה לא עובד, ללמוד ולהשתפר.

זהו. עכשיו, אני מציע לכם לנצל את האינטרנט, ואת התיבה הכחולה שיש ממש מתחת לכתבה הזו כדי לשאול שאלות, או לא להסכים איתי (אני אוהב אנשים עם דעות). בחודש הבא, אנחנו נדבר על ההבדל העמוק שיש בין "מנחה" ל"שחקן" ונמשיך את העיסוק בתורת המשחקים לתחום תורת הקבוצות.


פורסם ב29 במאי 2009 בקטגוריה למנחה,תיאוריה על-ידי jerusalem | לתגובות - בפורום | Tags:

 

כל הזכויות ובכללן על התכנים המוצגים באתר זה שמורות לכותבים ולעמותה למשחקי תפקידים בישראל (ע"ר 58-033-358-1). כל העתקה, לרבות במדיה מודפסת או דיגיטלית, אסורה ללא אישור מפורש. Design by Tryscer