העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)מאחורי הקלעים / חגי אלקיים - העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)
 העמותה בפייסבוקחדשות העמוד הראשי ב-RSS
הגעתם לאתר הישן של העמותה למשחקי תפקידים בישראל. האתר החדש זמין כאן.
מאחורי הקלעים / חגי אלקיים

מאחורי הקלעים, חגי אלקיים

הרפתקאת פנטזיה מודרנית ל-5 דמויות

על מה ולמה?

הרפתקה זו, מלבד היותה מלאה באקשן, מכות וחקירה, מסוגלת גם להעביר נקודה, אם המנחה חפץ בכך. בעולם שלנו, יש כמה דרגות של אנשים, גם אם אנחנו לא מוכנים להודות בכך. בדרגות הגבוהות ביותר, כולנו מאמינים שאפשר לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו לא זוכרים שבדרגות האלו יש גם הרבה מגבלות. לעומת זאת, רובנו שוכחים שבדרגות הנמוכות של החיים יש, לפעמים, גישה להרבה דברים. חשבתם פעם על העובדה שאיש הניקיון בחברה שאתם עובדים בה יכול להגיע לכל מקום שאתם יכולים להגיע אליו, ולעוד הרבה? שלאיש המחשבים שלכם יש גישה להעברות הכספים של המשכורות שלכם? נכון, אתם אומרים לעצמכם שהם לא יעשו עם זה כלום. אבל עובדה: הם עושים את זה. אתם פשוט לא יודעים כי הם לא משתמשים בזה נגדכם. עדיין.

ההרפתקה בנוייה במבנה של פרק בסדרת הטלוויזיה אנג'ל. זה לא הכרחי שתכירו אותה ולא הכרחי שתשתמשו בשיטת משחקי התפקידים שנוצרה עבורה, אבל זה מומלץ. בכל מקרה, לא כללתי דמויות (כי מעבר להגדרת התפקיד של הדמויות ניתן לשלב כאן כל סוג דמות), אבל לנוחיותכם, הנה הסבר קצר על הסגנון של אנג'ל והמשחק:

הנחת היסוד של אנג'ל היא שלכל דבר רע אפשר להרביץ. יש יוצאי דופן, והם מאד מפחידים כשהם מופיעים, אבל באופן כללי – לכל דבר אפשר להרביץ עד שהוא נעלם. זה לא בהכרח עוזר לשחקנים, בהתחשב בכך שהמשחק מתרחש בישראל של ימינו. כל פרק (ובמקרה זה – המשחק) בנוי במבנה מאד פשוט: מישהו זקוק לעזרה, ואין לו למי לפנות מלבד הדמויות עצמן. הדמויות מראיינות אותו ומנסות להבין מה הבעיה שלו, ואז יוצאות לזירת הפשע (או דבר דומה מקביל) כדי לחקור את המקרה. כאן יש איזשהו סיבוך – לפעמים הדמויות עולות על קצה חוט לא נכון, לפעמים הן צריכות להוציא ממישהו את המידע בכוח וכו', אבל בסופו של דבר הן מגלות על משהו שעומד לקרות ממש עוד מעט וחייבות להגיע למקום ההתרחשות שלו כדי לעצור אותו. למקום ההתרחשות הן מגיעות ברגע האחרון, ואז, כמובן, הן נלחמות בדבר הרע הגדול ביותר באיזור. זה בדיוק המבנה של המשחק הזה.

סקירה כללית

העלילה מאד פשוטה: כת שמורכבת מאנשים במעמד חברתי נמוך יחסית, בעלי משכורת מינימום ועבודה פיזית קשה יחסית, חוטפת מנהל בכיר באינטל במטרה להקריב אותו לאל של מעמד הפועלים (מרקס?). הדמויות מתרוצצות באוטובוסים ובפירי מעליות כדי לתפוס אותו, תוך כדי התמודדות עם קשיים (הרבה מהם אלימים) בדרגת קושי שגדלה בצורה ליניארית.

יש לציין שההרפתקה הזו, כלשונה, היא מאד מוסללת. זה לא מפתיע, מאחר וזו הרפתקת חקירה. עם זאת, אציין שאני רק מציג בפניכם נתונים ומספר לכם קצת על איך שאני צופה ששחקנים יתנהגו במשחק כזה (כמו שהם אכן התנהגו בהרצות קודמות שלו) – ניתן לקחת את כל הסצינות, הדמויות והמידע ולהרכיב את כולם בצורה שונה בהתאם להתנהגות השחקנים. אבל בכל מקרה – ניתן לראות כאן את ההסללה.

הדמויות וסביבתן

ההרפתקה דורשת בין 2 ל-5 דמויות, כאשר 3 הוא מספר מאד טוב. הדמויות צריכות לעבוד ביחד בסוג כלשהו של משרד חקירות – בין אם מדובר בחוקרים פרטיים, שוטרים מאותה מחלקה בתחנת המשטרה האיזורית, או אפילו עורכי-דין בגישת Hands-On. הן מודעות לכך שיש דברים על טבעיים וכבר נלחמו בכאלה. אין להן סלידה מאלימות, והן יודעות איך להשתמש בה. יהיה נחמד גם אם כמה מהן יהיו יצורים על טבעיים עם כוחות מגניבים. יש לשמור על רמת כוח אחידה פחות או יותר, אבל כמו באנג'ל – גם זה לא בהכרח קריטי.

הסביבה היא ירושלים של שנת 2006-2007. רוב הרחובות במצב מתקדם של חפירות, פקקים בכל מקום, אבל לא הרבה דברים שנראים באמת על-טבעיים. ישנם ארבעה מיקומים עיקריים חשובים:

הר חוצבים – באיזור הזה של ירושלים ממוקמות כל חברות ההייטק האיזוריות. בנייני ענק עם שמות מתוחכמים ומגניבים בראשי תיבות, שבו מסתובבים אנשים שעובדים עבודת 9-17 סטנדרטית ומשעממת. כאן נמצא בניין (וגם מפעל) של אינטל, שממנו נחטף מיכאל פבלובסקי – מנהל ביניים בחברה. הבניינים באיזור הזה מאד יפים, ונראה שהם יותר מעוצבים מאשר יעילים. זה מתחם הייטק ענקי, שלא הרבה כמוהו קיימים בארץ.

מזרח העיר – כאן, בבניינים מוזנחים למדי וללא השגחה מספקת של החוק, גרים הרבה אנשים מהמעמד הנמוך. אם הדמויות עוקבות אחרי אנשי ניקיון, למשל, לכאן הן עשויות להגיע.

האוטובוסים – האוטובוסים הם גאוותה של ירושלים, מהרבה בחינות. ברוב הרחובות בעיר ניתן למצוא אוטובוסים, שמסתובבים בהם ברוב שעות היום (ההפסקה היא בין חצות ל-6 בבוקר, עם קצת מרווח בצדדים). כמו כן, בהרבה מהאוטובוסים ותחנות האוטובוסים נמצאים מאבטחי האוטובוסים – אנשים שמטרתם לוודא שלא עולים אנשים שמהווים סיכון בטחוני לאוטובוסים. השיטה שלהם היא לדבר עם אנשים, מה שאומר שככל שאנשים מגדלים יותר שיער פנים, כך המאבטחים הופכים לנחמדים יותר כלפיהם. האוטובוסים בירושלים, בשעות העומס (7-9 בבוקר, 16-18 בצהריים), צפופים עד אפס מקום באנשים, מלבד הקווים הבאמת נידחים. למרות שבדרך כלל הם מאד מדייקים, כשהם מאחרים – הם מאחרים בגדול. זה בדרך כלל קורה בגלל חפצים חשודים, אבל זה לא משנה לאזרח הפשוט שעולה לאוטובוס באיחור של עשרים דקות, נאלץ לעמוד בחוסר נוחות מוחלט, ומתקשה להגיע לדלת כשמגיע תורו לרדת. בשעות העומס, אנשים באוטובוס הם לא נחמדים.

בית יד שרה – הבניין הזה הוא המרכז של עמותת יד-שרה, שמספקת שירותים רבים לאוכלוסיות שוליים כמו נכים וקשישים. זהו בניין בן 8 קומות בחציו הגבוה ו-4 קומות בחציו הנמוך. הוא מלא באנשים שזזים מאד לאט ובצוות תחזוקה מאד גדול ופרוש. אחד היתרונות של הבניין הוא העובדה שהוא מלא באביזרים מגניבים לקרבות: מחוללי חמצן, כסאות גלגלים, קביים, ושלל אביזרים שאמורים להקל על חייהם של אחרים ולהציק לדמויות. כמו כן, המערכות בבניין מתנהגות בדרכים מוזרות: המעלית בחצי הנמוך של הבניין לא יכולה לעצור ב-2 מהקומות התת-קרקעיות (אלא אם מכניסים מפתח), מערכת החשמל יכולה לקרוס אם מנתקים מכשיר אחד מהכבלים שלו, ועוד שלל טעויות שונות. כמו כן, יש לציין שבתקופת המשחק (וכנראה הרבה אחריה) הבניין נמצא בשיפוצים – מאד יעיל לקרבות.

סצינה ראשונה: קריאה לעזרה

הדמויות נמצאות במשרד שלהן (או בבית של אחת מהן, תלוי במבנה הקבוצה) ומקבלות שיחת טלפון מאישה מבוהלת. שמה הוא דניאלה פבלובסקי, והיא מספרת שבעלה, מיכאל, נחטף הבוקר ממקום העבודה שלו. הדמויות יוכלו לגלות מהר מאד שהמשטרה כבר שמעה על זה וכבר הגיעה לשם, ובוודאי יתהו למה היא הגיעה אליהן. כמובן שאם הן במשטרה זה ייראה מוזר עוד יותר. בכל מקרה, האישה שמעה על המוניטין של הקבוצה בטיפול באירועים על-טבעיים, ומאחר והיא בטוחה שזה אירוע על טבעי, לא הייתה לה אף ברירה אחרת.

סביר להניח שהשחקנים יתהו למה היא עשתה את זה. זה לא מסובך: היא חלמה חלום.

החלום של דניאלה

החלום עצמו לא מסובך מדי, אבל יש בו הרבה פרטים קטנים שאפשר להוציא מדניאלה עם מאמץ מספיק (היפנוזה, קריאת מחשבות, שיחה מאד מאד ארוכה, וכו'). דניאלה מצאה את עצמה במחסן תת-קרקעי מאד גדול, מוצף במדפים חשוכים, שמחוצה לו נמצאת חניה תת-קרקעית. היא ראתה את בעלה כשהוא בחליפה שלבש הבוקר לעבודה, כורע על ברכיו כשידיו קשורות מאחורי גבו. מסביבו עמדו כמה אנשים בסרבלים כחולים. היא אומרת שהיא זוכרת בבירור את הלוגו האדום-כחול שעל הסרבלים שלהם, אבל לא ממש אפשרי להוציא ממנה תיאור שלו – הצבע הוא מה שחרות לה בזיכרון. בכל מקרה, היא מוכנה לשלם לדמויות סכום נכבד של כסף (או שלא, אם הם שוטרים – אז היא סתם מבקשת את עזרתם האדיבה) אם הם ימצאו את בעלה.

סצינה שנייה: זירת הפשע

דניאלה מפנה את חברי הקבוצה לבניין אינטל בהר חוצבים. כשהם מגיעים אליו, הם מגלים שהמקום מוצף בשוטרים – בערך 50 שוטרים זוחלים מסביב לזירת הפשע, כאשר בערך 40 מהם מעשנים ואוכלים בחוץ, כשהם נשענים על הניידות שלהם. הכניסות חסומות, ויש גישה רק לעובדי אינטל. את זירת הפשע מנהל כרגע סמל צעיר וחצוף, שלא ממש מקשיב לדמויות או להצעות שלהן. מבחינתו, אין לאף אחד מה לעשות פה, והוא גם ככה עצבני שהוא נמצא פה – אחרי הכל, אין אפילו שמץ של ראיות.

הראיות

הדמויות יכולות, מאד בקלות, לגלות שהחטיפה הזו היא מאד מוזרה. למרות שלא חסרות מצלמות אבטחה באינטל, זה לא עזר למר פבלובסקי – כל הקלטות נלקחו, ושתי מצלמות נוטרלו. לא נמצאו טביעות אצבע חשודות בחדרו של מיכאל, והחדר עצמו היה נקי לחלוטין. חוץ מזה, אנשים יודעים שבשעה זו של היום מיכאל נהג לעבוד בחדרו כשהוא נעול, בגלל שהוא עבד על פרוייקט מאד רגיש, ולא היה נותן לאף אחד להיכנס – ולא נראה שהמנעול נשבר או שהדלת נפרצה. זה לא לגמרי ברור.

נכנסים לבניין

בעיקרון, המשטרה לא נותנת לקבוצה להיכנס לבניין, אלא אם הם שוטרים, עובדי אינטל, או מתחזים לאחד מהשניים. אבל הדמויות בהחלט יכולות להיכנס מהכניסה האחורית. זו כניסה שמיועדת בעיקר לעובדי המחסן, אבל בדרך כלל משתמשים בה גם אנשי התחזוקה והניקיון. אם הם נכנסים מהכניסה הראשית איכשהו, אפשר לדלג הלאה. אבל מהכניסה האחורית הם בהחלט ירוויחו יותר, בסופו של דבר.

הכניסה האחורית של הבניין מובילה למעין לובי קטן כזה, שמלא בשאריות מפורקות של ספות וכיסאות, שעליהם יושבים כל מיני אנשי תחזוקה/מנקים/עובדי מחסן שיושבים שם בהפסקה. אחד מהם מנסה לעצור את הדמויות – בחור צעיר יחסית, רזה וגבוה, לא מגולח, שקוראים לו מרואן. הוא מתעקש מאד, אבל רואים שהוא גם לחוץ בטירוף. הדמויות בטוח יצליחו לעבור אותו – אלה שחקנים, יש להם רעיונות, הם יצליחו. אבל זה לא נגמר בזה. אחרי שהם עולים כמה קומות, הם מגיעים למסדרון הרלוונטי, ובו הם רואים איש מחשבים שמחזיק מחשב. מדובר על איש המחשבים של הבניין שהחליף למר פבלובסקי את המחשב במחשב אחר, אבל כדי שהם לא יחשדו באופן מיידי, כדאי לעטוף את התיאור הזה בתיאורים של עוד כמה דברים שקורים במסדרון.

זירת הפשע

החדר של פבלובסקי ריק למדי. הכל מצוחצח ונקי, כאילו כרגע עשו שם נקיון פסח. המחשב שלו דלוק, עם שומר מסך שזז לאיטו. חיפוש מדוקדק בחדר לא יעלה הרבה תוצאות, אבל מתחת למחשב ניתן למצוא כרטיסיית אוטובוס למשפחות של עובדי אגד – כרטיסייה שמאפשרת נסיעה חינם באוטובוסים. בהחלט ניתן לגלות של מי היא לפי מספר סידורי. מלבד זאת, כאמור, זירת הפשע היא די נקייה.

המחשב של פבלובסקי הוא מאד ריק. רוב הקבצים בו נעלמו, אך יש גישה לתיבת המייל המשרדית של מיכאל. הדבר שבולט בראש הרשימה הוא טיוטת מכתב שהייתה אמורה להישלח לצוות התחזוקה: תלונה על אחד מהעובדים בבניין. בשלב הזה השחקנים כבר יבינו בכלליות שהעובדים הם מאחורי זה, וספציפית – איש המחשבים שפינה את המחשב ומרואן – המנקה שניסה לעצור אותם.

מעבדת המחשבים

אם השחקנים ילכו למעבדת המחשבים, הם יגלו שאין להם הרבה חומר לעבוד איתו, מלבד קצת איומים. המחשב של מיכאל לא ניתן למציאה בין עשרות המחשבים המפורקים ששוכבים בכל מקום – על הרצפה, על השולחן, על כיסאות ועל מדפים – וגם אם לוחצים על איש המחשבים, הוא יאמר שהמחשב של מיכאל קרס והוא החליף אותו. לטענתו, הוא בכלל לא ידע שקרה משהו למיכאל באותו רגע. התירוץ שלו הוא המוזיקה הרועשת שהוא שומע כל היום במעבדה, שמנעה ממנו לשמוע שהמשטרה הגיעה. הוא רק קורא את הקריאות בתוכנת הקריאות. כמובן שעם עוד קצת לחץ, ניתן יהיה לגלות שהוא משקר, ושהוא עשה את זה בשביל מרואן – אבל הוא לא יכול לספק להם את המחשב הישן, שכל החומר שעל הדיסק הקשיח שלו כבר נמחק. הוא גם יספר להם שמרואן כנראה יצא כבר, ושאין להם סיכוי להשיג אותו. וכאמור – כן בטח.

מתחילים מרדף

הדמויות בוודאי ילכו לחפש אחר מרואן, ויגלו שהוא מתחיל לעזוב את הבניין. אם הן לא רודפות אחריו, חבל. אם כן, הן נאלצות ליסוע אחריו דרך כל השכונות החרדיות של ירושלים ואל תוך מזרח העיר. הכבישים משובשים, יש פקקים, יש נהגים טיפשים, יש נהגי מוניות, יש אוטובוסים שחותכים נתיבים.. לא חסר איך לפלפל את המרדף הזה. בין אם יש מרדף ובין אם לא, הדמויות יגלו שמרואן גר ברחוב צר בעיר העתיקה, ומאחר וזה הרמז היחיד שלהם – ילכו לכיוון.

סצינה שלישית: שביל של פירורי לחם

ביתו של המנקה

המנקה גר בבניין קומות רעוע במזרח העיר. הרחובות מטונפים וזבל מתגלגל בהם, והמכוניות חונות בצורה כאוטית ומעצבנת. לא כיף להיות שם. הבניין עצמו פחות מטונף מהסביבה, כנראה בגלל שמדי פעם אחת מנשות הבית שופכת קצת מים על הרצפה כדי שלא יהיה מסריח, אבל גם שם זה לא כיף. אם הדמויות רודפות אחריו, מרואן ירוץ עד הקומה השלישית, יטרוק את הדלת מאחוריו אבל לצערו – גם ישבור אותה בתהליך. יהיה לדמויות חלון הזדמנויות קטן להיכנס בזמן שהמנקה מנסה לדחוף שולחנות כדי לחסום את הדלת, אבל אחר כך הן יצטרכו הרבה כוח כדי לדחוף את כל המשקל שחוסם את הדלת או מספיק יכולת טיפוס כדי לטפס 3 קומות על מרזב.

לא סתם מנקה

כמובן, ברגע שהדמויות יכנסו אליו לבית, אלא אם הן ייכנסו בצורה מאד מנומסת (כלומר, בלי מרדף ובלי צעקות), מרואן יגלה את זהותו האמיתית ויחשוף את הפרצוף האמיתי שלו. מרואן, כמסתבר, הוא שד די מרשים (וקצת מחקר על הזן יגלה שהם שדים שנוהגים להסתנן לשכבות הנמוכות של חברות אנושיות מסיבות לא ברורות, אבל כנראה גם בגלל שזה כיף להם), והוא מסוגל להחזיק את עצמו בקרב מול כמה דמויות – אין לו יכולות מיוחדות, אבל הוא נפגע רק ממכות בראש והוא ממש חזק ומהיר. אחרי שירביצו לו קצת, לא תהיה לו בעיה לספר את מה שהוא יודע. באותה מידה הוא יספר את זה אם יאיימו עליו מספיק טוב גם בלי מכות, כמובן, אבל כנראה שאם יתחילו לאיים עליו הוא קודם יילחם. בשקט לא יוציאו את המידע ממנו.

מרואן אמנם לא כל-כך אהב את מר פבלובסקי, אבל החטיפה לא הייתה רעיון שלו. הוא אמנם עזר לחוטפים ועזר לטייח את האירוע ולכסות עקבות, אבל הוא היה רק חלק קטן מהתוכנית. הוא יכול לספר לדמויות שהאדם שאיתו הוא עבד הוא מאבטח אוטובוסים. הוא יכול לתת תיאור ולומר שהמאבטח עובד על קו 21, בעיקר, אבל גם ב-18 ו-18א. יש גם מספר טלפון, כמובן, שכתוב על גב של עוד כרטיסייה לעובדי אגד, שאותה מסתבר שהמאבטח חילק לכמה מהשותפים לפשע.

כמובן שיכול להיות שהדמויות פשוט יהרגו את מרואן, כי אחרי הכל – הוא שד, ולא כולם יודעים להחזיק את המכות שלהם כמו שצריך. אם זה קורה, הדמויות יכולות למצוא בדירה שלו את הכרטיסייה הנ"ל ולהמשיך משם. זה לא כזה מסובך, אחרי הכל.

אוטובוסים

זה ייקח שעה או שעתיים, תלוי בשיטת החיפוש של הדמויות, אבל זה לא אמור להיות מסובך למצוא את מרואן. הדמויות יוכלו למצוא אותו כשהוא במרכז העיר, מחכה בתחנת האוטובוס שליד בניין כלל. הוא לא יברח, למרות שהוא יצעד אחורה במבט מאויים, אבל בהתחלה הוא בעיקר יכחיש. אם הדמויות ילחצו יותר מדי, משהו בו ישתחרר, והוא ינסה ללכת איתן מכות. הוא די חזק, אבל הדמויות יגלו מהר מאד שהוא אנושי לחלוטין. אחרי שהוא יחטוף קצת, הוא יקרא לכמה חברים שלו – עוד מאבטחי אוטובוסים – שיגיעו תוך זמן מאד קצר. אם הוא יצליח, בשלב הזה הוא ינסה להתחמק. בכל מקרה, סביר להניח שבסופו של דבר הדמויות יתפסו אותו, ויוכלו להוציא ממנו מידע.

הסיפור האמיתי

מאבטח האוטובוסים – דניאל בן דוד שמו – יכול לספר לדמויות די הרבה. הוא יספר להם סיפור די נוראי על כת פועלים שפועלת מתחת לפני השטח של ירושלים, כשהיא מקריבה קורבנות דם חודשיים לאל שאותו אימצו לחיקם. מדובר כאן על כת שמסוגלת לחדור – וחדרה – לכל מקום בעיר, ובכל חודש מקבלת עוד דחיפה ועוד עידוד מאל עתיק וצמא-דם ששמח לראות שגם היום, המנהגים העתיקים עוד נהנים מתשומת ליבם של בני אדם. הכת מורכבת מאנשים במעמדים נמוכים יחסית – החל ממאבטחי אוטובוסים, דרך טכנאי מחשבים בשכר מינימום ועד למנקי בניין ומנקי רחובות – וכולם משתפים פעולה כדי להקל על חייהם של כל השאר (דניאל, למשל, משיג לכולם נסיעות חינם). הם מתאספים בכל חודש באחד מהמחסנים של חברות ענק שונות, ומקריבים אדם שמייצג את המעמד העליון יותר, מנהלים ומנהלי ביניים מושחתים, לאל הפועלים שלהם, בזמן שכולם לבושים בחלוקי העבודה המטונפים שלהם. הם לא בוחלים באמצעים, כל חודש מחדש, כדי למצוא קורבן מתאים ולהמשיך בטקסים הנוראים. השנה – היום בערב – הם מתאספים במחסן הציוד של בית יד שרה, בשדרות הרצל. הם יתאספו בחצות. מומלץ, אגב, לתזמן את הסצינות כך שהדמויות יאלצו להגיע לבניין ממש בחצות או קצת אחרי חצות, ובכך לשמור על סגנון טלוויזיוני ותזמון מגניב יותר. כך הקרב האחרון יהיה הגיוני יותר.

סצינה רביעית: בית יד שרה

כאן הדמויות מתקרבות למרכז הקונספירציה. הבניין עצמו די שמור, לקראת הטקס המתקרב, וחברי הכת דואגים שאף אחד לא יצליח להיכנס לקומת המחסן – ח2. הכניסה לבניין מותרת כרגע רק דרך הכניסה הראשית, והדבר היחיד שפתוח בשעות הערב הוא מוקד המצוקה. המעליות, לפי השלט שתלוי עליהן, תקולות כרגע, והדמויות צריכות להגיע אל המחסן דרך הרבה הרבה פועלים.

אל המחסן

כמובן שכאן מגיעות המכות האמיתיות. הדמויות פשוט יכולות להרביץ את דרכן אל תוך המחסן, דרך עשרות פועלים. זו כנראה הדרך הכי פשוטה לעשות את זה. כמובן שקצת מחשבה יכולה להראות לדמויות דרכים אחרות: הדמויות יכולות למצוא את מעליות המשא, שעדיין מתפקדות, להיכנס לפיר המעלית מהגג, ואז להיכנס משם למחסן; הן יכולות לזחול בתעלות הכבלים או תעלות האוורור אל תוך המחסן; או שהן יכולות סתם לאיים על מישהו עם מפתח (למרות שאין הרבה כאלה). תנו לשחקנים להיות יצירתיים.

אם השחקנים מחליטים ללכת על מכות, יש לזכור דבר אחד: בבניין הזה יש המון חומרים מגניבים שאפשר לשלב בקרבות, אז אין שום סיבה שזה סתם יהיה קציר פועלים. קביים זה נשק יעיל, מחוללי חמצן יכולים להתפוצץ, כסאות גלגלים יכולים לעזור למומנטום, ותמיד יש גם ציוד משרדי סטנדרטי. בקיצור, זאת סצינת הקרב ההמונית, כדאי שהיא תהיה כיפית.

הטקס

טוב, זה הקטע האחרון במשחק. הקרב הגדול. העימות המגניב. אל הפועלים המפלצתי יורד מהמישור שלו ומנסה לאכול את מר פבלובסקי.

המצב הוא כזה: בין אם הדמויות הגיעו בזמן ובין אם לפניו, הטקס כבר התחיל. לילה זה לילה, וגם חברי כת מטורפים רוצים לגמור עם זה מהר וללכת לישון.

אגב, אם הדמויות הגיעו הרבה לפני הטקס (מה שלא סביר, בהתחשב בכמות האירועים שקרו בזמן כל-כך קצר: החטיפה הייתה רק הבוקר…), לא יהיה טקס וכנראה שהדמויות רק יצטרכו להילחם בכמה פועלים-שדים שיכולים לעמוד על שלהם. קרב קצת פחות מגניב אבל לא נורא, זה עדיין כיף. מיכאל היה כלוא מעל מעלית המשא (קשור לגג שלה) במשך כל היום עד לטקס, והוא מפוחד בטירוף.

בכל מקרה, נחזור לשעת הערב: הטקס נראה כמו כל טקס הקרבה סטנדרטי, רק עם אלמנטים מיסטיים קצת שונים. בערך עשרים וחמישה אנשים, בחלוקים כחולים ומטונפים עם הלוגו של יד שרה עליהם, עומדים במעגל. ביניהם, משורטט על הרצפה פנטגרם ענק באמצעות מסקינטייפ צהוב. זה לא נראה יפה. במרכז הפנטגרם, קשור לו מיכאל פבלובסקי: אדם בשנות ה-40 שלו, בעל כרס בירה מרשימה, חליפת עסקים שכרגע רטובה מזיעה, ומשקפיים שמחביאים מאחוריהם עיניים עצומות בכוח ומבט מפוחד. באיזשהו שלב, מגיע מנהיג הטקס, חמוש בפותח נייר, ומתקרב אל מיכאל. הדמויות בוודאי יעצרו אותו לפני סוף הטקס, שכולל את מנהיג הטקס שדוקר את מיכאל בליבו, ואז את שאר עשרים וארבעת האנשים שדוקרים אותו בשאר חלקי גופו באמצעות שלל חפצים, החל מעטים וכלה במברגים.

ההגעה של הדמויות מספיקה לכשעצמה לעצור את מהלך הטקס, כשהפועלים ינסו לעצור אותם. אזכיר שוב שזהו המחסן: יש המון דברים לזרוק והמון פרופים. כמובן, כמו שדברים כאלה בדרך כלל עובדים, העובדה שהטקס נעצר לא אומרת שאל הפועלים לא יגיע. כן, הוא אכן מגיע.

אל הפועלים הוא מפלצת בגובה של כ-4 מטרים, עורו אדום (אדום-קומוניזם, לא אדום אינדיאני), והוא בנוי במבנה בסיסי של טרול ענק. הוא עצבני, ויש לו סיבה הגיונית: הוא ציפה לאוכל. אמנם בהתחלה הוא יתרכז בדמויות, אבל מהר מאד הוא ייכנס להתקף זעם רציני יותר ויתחיל לפגוע בכל מי שעומד בדרך. מומלץ לחכות שהשחקנים ימצאו דרך מעניינת לחסל/להעיף אותו, כמו למשל לפוצץ לו מחולל חמצן בפה או לדרוס אותו עם אחת המשאיות שחונה ממש מחוץ למחסן. יש לציין שלא יהיה לו נוח להילחם שם – התקרה אמנם גבוהה, אבל הוא עדיין צריך להתכופף. אם הוא יוכל, הוא ייקח את הקרב קצת החוצה, לחניית ההעמסה.

אפילוג

טוב, הדמויות חשפו כת מחתרתית שהצליחה להגיע לכל מקום בעיר, הצליחה לעצור/לגרש/להשמיד אל מרושע שדורש קורבנות אדם, ולהביא למעצרם של כמה עשרות שדים ובני אדם שלא יחטפו יותר אנשים משום מקום. הן גם יצרו, כמובן, מחסור משמעותי בכוח אדם בכמה חברות שונות, אבל זה פחות נוראי. המשטרה יכולה, סביר להניח, לטפל בשאר הדברים מכאן. מיכאל ודניאלה מודים לדמויות, ולא חוסכים בתשלום שמגיע להן בצדק. כל מה שנשאר עכשיו הוא לחכות לתיק הבא, ולדעת שלא תמיד כדאי לסמוך על אנשי המחשבים, מאבטחי האוטובוסים, והמנקים שבסביבה. סוף טוב, הכל.. די סביר. עד התיק הבא.

פורסם ב6 במאי 2009 בקטגוריה חקירה,פעולה על-ידי jerusalem | לתגובות - בפורום | Tags:

 

כל הזכויות ובכללן על התכנים המוצגים באתר זה שמורות לכותבים ולעמותה למשחקי תפקידים בישראל (ע"ר 58-033-358-1). כל העתקה, לרבות במדיה מודפסת או דיגיטלית, אסורה ללא אישור מפורש. Design by Tryscer