העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)מחסן הפרצופים - תיאטרון הכובעים / טלי הלוי - העמותה למשחקי תפקידים בישראל (אתר היסטורי)
 העמותה בפייסבוקחדשות העמוד הראשי ב-RSS
הגעתם לאתר הישן של העמותה למשחקי תפקידים בישראל. האתר החדש זמין כאן.
מחסן הפרצופים – תיאטרון הכובעים / טלי הלוי

מחסן הפרצופים – תיאטרון הכובעים, טלי הלוי

הקדמה:

'מחסן הפרצופים' הוא פרוייקט הבנוי על כך שהשחקנים בו משחקים את כל קשת הדמויות במשחק – החל בגיבורים וכלה בדמויות השוליות ביותר.

המשחק בנוי כשילוב בין משחק חי למשחק שולחני ומשתמש בתיאטרליות כשיטה. ב'תיאטרון הכובעים' אין אוף- פליי, הדמויות הראשיות הן השחקנים עצמם, המנחה הוא במאי ההצגה המתאר את התפאורה ושולט בזרימת האירועים והשחקנים הם המניעים, היוצרים והמחליטים על העלילה – תוך כדי משחק בתוך המגבלות שהמנחה קובע.

זהו משחק שבהחלט לא מתאים לכולם. אני ממליצה שמי שיבחר לשחק בו יהיה רק אדם בעל יכולות אלתור טובות וכישרון תיאטרלי מינימלי, אחרת עלול השחקן ההמום למצוא עצמו צמח המקשט את בימת המשחק בנוכחותו האסתטית.

כמו כן לא הייתי ממליצה לכל מנחה להריץ אותו- מנחה שלא יכול לזרום עם עלילה משתנה, לתת לשחקנים חופש ומגוון דמויות מעניין אך בו בזמן לתת להם גבולות ולכוון אותם לעיקר העלילה, ימצא את השחקנים שלו מתפזרים, את העלילה לא עקבית ואת המשחק חסר פואנטה.

מלבד זאת, כאשר מורץ המשחק היטב, אני בטוחה שהוא יהווה חוויה מקורית ומיוחדת, שתפרוץ את גבולות החשיבה הקונבנציונלית במשחקים ותאתגר הן את המנחה והן את השחקנים לאורך כל הדרך במשחק דמות אינטנסיבי.

משחק מהנה!

הערה:

המשחק דורש הכנה מראש: אביזרים תקופתיים רבים ככל האפשר, ארגז גדול, 4 כובעים תקופתיים, חדר מרווח, כיסאות, שלטים (המפורטים ב'פתיחת המשחק').

מילון מושגים:

במאי= מנחה= במאי.

דב"ש- במקרה הזה, דמות בתפקיד שולי

גיבורים- ההתייחסות היא לשחקנים עצמם המשחקים את עצמם כשחקני תיאטרון.

פרטים, פרטים:

מספר שחקנים רצוי:4

הגבלת גיל מומלצת:17

שיטה: תיאטרלית, פרטית

סוגה: גורודיניה, הו!, דרמה.

תפאורה: פנטזיה גותית, פנטזיה עתירת קסם, פנטזיה קלאסית

זמן המשחק: כ-4 שעות


חוקי המשחק:

תיאטרליות: אמינות הדמות, המצב והסגנון. כלומר, אם זה הגיוני תיאטרלית זה עובד. לדוגמא, כפרי לא סתם ישנה את דעתו ללא שכנוע הולם, אציל לא יוותר על מעמדו ללא סיבה טובה. מלבד זאת, הענק הגדול חזק מהננס הקטן, האציל ידע סייף טוב יותר מהכפרי. אם דמות משמעותית מתה היא מתה מוות שייקספירי. וכיוצא בזה. השחקנים ישחקו כל פעולה ולא יתארו אותה. במקרים מיוחדים (חוסר אפקטים) ניתן לספק תיאור קצר מצד השחקן או המנחה.

שלוש האחדויות: העלילה, המקום והזמן. כלומר, כמו בטרגדיות יווניות קלאסיות, כולם באותו המיקום יחד, באותו הזמן ובאותה עלילה. לדוגמא, הקבוצה לא יכולה להתפצל, חייו של האופה לא יכולים להפוך למרכז העלילה, ולא יכול לקרות פלאש-בק (לפני שבוע כך אמר נער האורוות…).

ייצוג: כדי לשחק דמות עליה להיות מיוצגת ע"י אביזר במה. אביזר הבמה יהיה שייך לדמות זו בלבד וייצג אותה בהמשך המשחק. הגיבורים יהיו מיוצגים ע"י אביזר במה שנקבע מראש (במקרה זה כובעים), ויהיה צורך לחבוש אותו כדי לשחק את הגיבור, אפילו כדי לתת הערת שחקן שולית. בכל עת חייב השחקן או להשתמש באביזר במה או בכובע הגיבור שלו. הערת אוף- פליי אגבית תיתפס כמשהו שהדמות אומרת במציאות המשחקית.

מחסן הפרצופים: מגבלת הדמויות האפשריות לשחקן. כלומר, בכל מיקום המנחה יתאר את הדמויות הקיימות בו כדי לעזור לשחקנים ולמקד אותם. רק את הדמויות האלה ניתן לשחק בסצנה. הערה, אם מנסה המנחה לכוון את השחקנים לקו עלילה ספציפי כדאי לתת להם מגוון מאוד מצומצם של דמויות מפורטות יחסית.

סט עמוס: כל שחקן יכול לשחק דב"ש אחד בלבד בכל סצנה.

זכויות יוצרים: לכל שחקן יש זכויות יוצרים על הדמות אותה שיחק. כלומר, אם השחקן שיחק דמות אז שחקן אחר אינו יכול גם כן לשחק אותה אחר כך.

המיקום הכובל: דב"ש לא עוזב את המיקום שבו הומצא. כלומר, הדב"שים קבועים למיקום שבו שיחקו אותם לראשונה. לדוגמא, המלך ששוחק לראשונה בארמון לא יוכל להופיע בכיכר השוק.

גיבורים: בכל סצנה חייבים להיות הגיבורים. כלומר, גם כאשר השחקנים משחקים דמויות אחרות יש להתייחס לגיבור כאילו הוא נוכח על הבמה ברמת העיקרון.

אור הזרקורים: הגיבורים אוהבים שמשחקים אותם. כלומר, אם הרבה זמן השחקן לא שיחק את הגיבור המנחה רשאי להורות לו לשחק את הגיבור בכל זמן נתון. לדוגמא, אם הופנתה תשומת לב השחקן לזמן ארוך במיוחד למשחק דב"ש, המנחה רשאי להחזיר את אור הזרקורים לגיבור ולהורות לשחקן לזנוח את הדב"ש.


פתיחת המשחק

כך צריך להיראות החדר שבו משוחק המשחק:

חדר עם חלל גדול פנוי, לדוגמא, כיתה שהשולחנות בה מוצמדים לקירות. חצי מעגל עם 4 כסאות הפונים פנימה. מול חצי מעגל הכיסאות כסא נוסף הפונה אליהם ועליו המנחה יושב. מול הכסאות ישנו ארגז גדול מלא באביזרי במה.

על כל כיסא מונח כובע אחר.

כמה כסאות אחרים מסודרים בשורות בכניסה לכיתה כמו כסאות קהל. בכניסה יש שלט: "מתנ"ס פתח תקווה" ומתחתיו עוד שלט: "תיאטרון חובבני בהנחיית רמי אומן"

לא מומלץ לדבר עד שכל השחקנים נכנסו לחדר. האפקט יהיה חזק יותר אם המנחה פשוט ישב שם בשקט ויחכה. כשהשחקנים נכנסים המנחה אומר (מומלץ לא להקריא): "שלום, בואו, תיכנסו. אני_______ (הכנס את שמך פה), אני מחליף/ה את רמי היום כי הוא חולה. כמו שאתם רואים הבאתי כמה חפצים מהמחסן שחשבתי שאולי נוכל לשחק איתם קצת. אז שכל אחד יבחר כיסא וכובע ונתחיל בהצגה. להצגה שלנו יש קצת חוקים, אבל אני אסביר אותם תוך כדי בשביל לחסוך לכולנו כאב ראש."

כשהשחקנים חובשים את הכובעים הבמאי מתאר: "הבמה היא כיכר שוק עמוסה באנשים. יש שם רוכלים שמפתים כפריים ואצילים לקנות מדוכניהם הצבעוניים; יש שם נגנים שמנגנים מוזיקה צוענית עליזה; יש גנבים שמכייסים את הפחות זהירים בקהל, ויש שם כרוז, שלראשו פאה לבנה.

כל ההמולה בכיכר נעצרת וכולם עכשיו מביטים אליכם. הכרוז קורא כמעט באוזניכם: 'קבלו אותם! ארבעת השחקנים הגדולים והמוכשרים בכל הממלכה! הם השופטים שימצאו את הפתרון לבעיית הממלכה, הם שימצאו לנו שליט מתאים!' הקהל שואג ומריע."

הבמאי עושה הפסקה ומסביר:

"פרולוג: הממלכה בכאוס, רציחות והתנקשויות, תככים ושחיתויות. לממלכה אין מלך לאחר שהמלך העריץ הקודם, ארדיאן, מת מוות מסתורי לפני כשבועיים.

למלך בן חוקי יחיד, טובאיס. טובאיס הצעיר אינו רוצה חלק במלוכה. אחי המלך, מורנינגדו, רוצה במלוכה אך הוא אינו היורש החוקי.

העם קָץ במשטר המלוכני לאחר יחסו הרע של מלכם האחרון, והוא רוצה להנהיג מועצה שתוביל את הממלכה.

ובינתיים, הפושעים והנוכלים מלבים את האנרכיה כי הכאוס הוא המקום שבו הם פורחים. הם יהרגו כל מלך ויתנקשו בכל מנהיג שיקום.

ארבעה שחקנים נשלחו כדי להביא לסדר ויציבות בארץ, לשים הנהגה בראש העם.

ההנהגה תוכל לקום רק כאשר ימצא פיתרון לשלושת הכוחות בעיר, המלוכה, העם והפושעים.

הערה: השחקנים הם השחקנים המכובדים והמוצלחים ביותר בממלכה, ולכן נוטים הבריות לכבד אותם ולקחת את דבריהם ברצינות."

מהלך המשחק:

השחקנים אומרים לאן הם הולכים ואת מי הם מחפשים. המנחה מתאר את המקום, את האנשים הנמצאים במקום, את האווירה ואירועים שהשחקנים לא יכולים להציג פיזית. כאשר הדבר נחוץ או לבחירת המנחה, יתן המנחה אביזר במה לאחד השחקנים לאחר תיאור המקום.

לדוגמא: "אתם בכיכר השוק, האנשים חזרו לעיסוקיהם הרבים. רוכל קרב אליכם (המנחה מוציא מהארגז ספר ונותן אותו לאחד השחקנים תוך הסברה של חוק הייצוג)."

כדאי בהתחלה להוסיף כמה משפטים מכוונים לדמות, למשל: "הרוכל מכיר את אנשי העיר, מוכר ספרות זולה וצולע ברגל ימין."

כאשר השחקן סיים לשחק את הדמות או שהוא משחק אותה יותר מדי זמן המנחה מורה לו לחזור לכובע הגיבור שלו תוך הסברת חוק אור הזרקורים.

המנחה ימשיך לתת דמויות עד שהשחקנים יכנסו מספיק לרעיון ולשיטה. כל פעם שהשחקנים יעברו על חוק יעצור המנחה ויסביר להם או יזכיר להם את החוק עד אשר מערכת החוקים תיכנס במלואה למשחק. אפשר גם להדפיס דף עם החוקים ולשים אותו במרכז כדי למנוע בלבול.

להזכירכם, מטרות השחקנים בקצרה, ללא שום סדר מיוחד:

למצוא פתרון לחצר המלוכה (הנסיך טובאיס, הדוד מורנינגדו)

לרצות את העם (רוצה דמוקרטיה, שונא את המלוכה)

לרצות או לדכא את הנוכלים (יהרגו כל שליט, רוצים אנרכיה)

נא לא לשכוח שהדמויות יפעלו בהיגיון תיאטרלי פנימי, הסוף צריך להיות באמת מתקבל על הדעת.

כאשר השחקנים ממלאים את המשימה יהיה נחמד לתאר טקס הכתרה, חניכת מועצת שלטון, או קרב גדול בפושעים- סצנה דרמטית שכולה תיאור של המנחה.

לאחר מכן הבמאי יעצור את המשחק ויגיד (שוב, לא מומלץ לקרוא, תזכרו את הקונצפט): "יופי, מצוין, אהבתי את האילתורים אתה ממש נכנסת לתפקיד (ציין תפקיד), אהבתי את הסצנה בארמון. עכשיו, בואו ננסה שוב, מזווית קצת אחרת."

הדב"שים לא מכירים את השחקנים, אם כי ניתנים למיחזור. העלילה כמו מתחילה מחדש.

פרולוג ב':

לאחר שהושרר סדר ושלטון בארץ כוחות הכאוס מתערבים במציאות. אתם נשלפים ממקומכם ומושמים שוב בזירת ההתחלה- כיכר העיר. עתה מולכם מוצבת מטרה חדשה- להפיל את השלטון הטרי ולגרום לכאוס, כעונש על פשעי המלך הקודם. בדרככם עומד השליט שקיבל את הזכות והחובה המפוקפקת למלוך, ולכן יש להרגו או להדיחו. המשמר נאמן לשליט ויעצור כל התפרעות. העם קיבל את השליט ולא יקום נגדו.

לאחר שתפתרו את כל העומד בדרככם ליצירת כאוס וטרגדיה הולמת לממלכה תבוא ההצגה לסופה."

תקציר המטרות:

להמריד את העם נגד השלטון

להכניע או לשכנע את המשמר (נאמן לשליט, חזק)

להדיח או להרוג את השליט

סיום:

לאחר שישלימו השחקנים את המשימות השניות יעצור הבמאי שוב את העלילה. השחקנים עכשיו יתארו במילים איזה סוף הם רוצים לעלילה. זהו יכול להיות כל סיום אך צריך להתאים למהלך האירועים ולחוק התיאטרליות.

לאחר שנגמרה ההצגה הם חוזרים ל'עולם האמיתי' שהוא בעצם רק כיתה עם ארגז תחפושות.

"בואו גם שבוע הבא," אומר הבמאי, "נעלה את אנטיגונה!"

שימו לב: יתכן שפרולוג ב' לא ממש יסתדר עם מהלך האירועים והתוצאות שקרו בחלק הראשון של המשחק, אל תפחדו לאלתר פרולוג אחר עם מטרות אחרות. ייתכן מצב נוסף שבו חלק א' ארך לבדו כמעט 4 שעות. במקרה כזה אפשר לסיים את המשחק שם.


סצנה לדוגמא:

השחקנים: שחר, מיכאל, חגי ועמית.

מנחה: טלי.

טלי: אתם נכנסים לפונדק, ריח של נסורת ובוץ ולכלוך כללי. בפונדק ישנו קהל של אנשים שנראים קשוחים, מפוקפקים ומסוכנים בו בזמן. יש שם מוזג שמן עם רטייה, מלצריות חתיכות שמסתובבות בכישרון בין השולחנות, וזמר נודד שנותן את הופעת חייו בלהטוטי סכינים.

שחר: שלום לכם אנשי הפונדק! מי המנהיג פה?

מיכאל: אתה בטוח שזה רעיון טוב לפנות ככה לקהל כזה של אנשים?

עמית: מוציא מהארגז אפודה ולובש אותה, מוריד את הכובע אתה מחפש את המנהיג, בחור? אומר בקול גרוני, אני אביא אותך למנהיג, בחור. כן, בחור, בטח. מצחקק.

שחר: מצוין! אנחנו מחפשים את נסיך הגנבים, יש לנו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה.

חגי: מיכאל בתעריף מוזל לכל הלילה!

טלי: השודד הקשוח שמע את דברי השחקן.

עמית (שודד): אני אוותר, בחור. ואם אני אפגיש אתכם עם הנסיך, מה יצא לי מזה?

מיכאל: לובש מפה כמו שמלה ומוריד את הכובע, אני מלצרית. אני אהיה אשתך!

טלי: אני מבטלת את זה, לפי חוק תיאטרליות. אין בזה היגיון משחקי, אין לה שום סיבה להגיד את זה.

מיכאל (מלצרית): אני מוכנה לעזור לכם, בחורים, בחינם.

חגי: וכמה החינם הזה יעלה לנו?

עמית: מוריד את האפודה, שם את הכובע, אני חושב שכדאי שנלך עם השודד, אני לא בוטח במלצרית הזאת.

שחר: אז, אדוני..

עמית (שודד): ג'ון הנבון!

שחר: אדוני ג'ון הנבון. אולי זה עושה כאילו מוציא משהו מכיסו ישנה את דעתך.

עמית (שודד): מעולם לא טענתי שיש זהב בעולם שהוא טוב מדי לג'ון הנבון. בואו איתי, בחורים, ואל תדרכו על העכברים! הם לא אוהבים את זה. מצחקק

מיכאל: לוחש משהו באוזנו של שחר.

שחר: מניד בראשו חכה עם זה.

מיכאל (מלצרית): הולך לקצה החדר ולוחש אולי כדאי שאעקוב אחריהם, אני אסמן לאדוני כשהרגע יהיה נכון.

טלי: השודד מוביל אתכם לשולחן מבודד שבו יושב על כיסא שנראה מאוד נוח נסיך הגנבים.

חגי: מוציא כוס יין בידו, מתישב על כיסא ומרים את רגליו על כיסא אחר, מחזיק בכוס ולוגם ממנה, תראו מה החתול גרר פנימה…

טלי: נסיך הגנבים קשוח ויהיה קשה מאוד לשכנע אותו.

שחר: מתיישב מולו ומוזג לעצמו מים. אנחנו מציעים לגנבים עשרה אחוזים מכספי המיסים בתמורה לכך שלא תפריעו לנסיך טובאיס למלוך.

חגי (נסיך הגנבים): חושב רגע אנחנו, הגנבים, מרוויחים הרבה יותר מהמצב כמו שהוא עכשיו. עשרה אחוזים מהמיסים? צוחק אה, אתה רציני? שמישהו יעיף אותו מכאן.

עמית: אנחנו נייצג את הגנבים בחוק, יהיה נציג שלכם בחצר המלוכה וינתנו למנהיגים זכויות יתר.

חגי (נסיך הגנבים): אני לא צריך את אישורו של המלך כדי לנהל את העיר כשאני יכול לנהל אותה בעצמי.

שחר: אוף, אין לי כח להתווכח איתו. מיכאל, עכשיו.

מיכאל (מלצרית): נתקלת בנסיך הגנבים ומפילה עליו את הכוס אני שופכת עליו את היין.

חגי (נסיך הגנבים): מתכופף כדי לנקות שיפחה טיפשה!

שחר: לובש כובע ליצן, עושה כאילו הוא זורק סכין בשם המלוכה! צועק אני זורק סכין על נסיך הגנבים.

טלי: הסכין פוגע בחזהו של נסיך הגנבים והוא מחרחר ונחנק.

מיכאל (מלצרית): לשחר, תברח, מהר האספסוף פה יהרוג אותך!

שחר (זמר נודד): רץ על הבמה.

עמית (שודד): רודף אחריו. אני אהרוג אותך, בחור! רוצח גנבים, טינופת, חלאה!

חגי: שם את הכובע, עצור! למה עשית את זה?

שחר (זמר נודד): שאל את מי שאתה קורא לו לורד מורנינגדו.

חגי: הא? אהה, העלילה מסתבכת, מחייך.

עמית: שם את הכובע, אבל זה לא יעזור, הגנבים רק יחליפו מנהיג, הם עדין איום למלוכה!

שחר (זמר נודד): זה יקח להם הרבה זמן. ועד אז כבר תוכלו להספיק להמליך את המלך שלכם. כאילו שזה יועיל במשהו לממלכה.

חגי: נטפל בכל בעיה כשהיא תופיע.

מיכאל (מלצרית): לעמית שחרר אותו! אני חובט בו עם מחבת. עושה כאילו הוא מרביץ לו עם מחבת.

טלי: אולי מהפתעה השודד משחרר את הזמר הנודד והוא בורח מהסצנה.

חגי (נסיך הגנבים): שומרים, אחריהם! אחרי כולם! נקמו את מותי! מחרחר ועוצם עיניים.

מיכאל: חובש את הכובע, עכשיו לארמון, לדבר עם מורנינגדו.

טלי: כולכם בורחים מהפונדק כשלהק שודדים זועמים רודפים אחריכם עד שערי הארמון.

פורסם ב6 במאי 2009 בקטגוריה שונות על-ידי jerusalem | לתגובות - בפורום | Tags:

 

כל הזכויות ובכללן על התכנים המוצגים באתר זה שמורות לכותבים ולעמותה למשחקי תפקידים בישראל (ע"ר 58-033-358-1). כל העתקה, לרבות במדיה מודפסת או דיגיטלית, אסורה ללא אישור מפורש. Design by Tryscer