ארדיב

נכתב עבור תחרות בתי כלא

מאה קילומטר מערבה לחופיי ספרד וקצת צפונה, נמצא ארדיב, הכלא המאובטח ביותר עלי אדמות, או ליתר דיוק מתחת להן. אי קטן של מתכת ופלסטיק כמעט 5 קילומטר מתחת לפני הים, ארדיב הוא המקום שאליו נשלחים אלו שאין שום רצון שיחזרו לעולם. לחץ המים בארדיב כה אדיר שהוא יקמט אפילו צוללת קרב גרעינית לכדור קטן של פלדה בתוך פחות מדקה. מלבד משלוחיי החשמל והמזון, דבר לא מגיע לארדיב, וניתן רק לקוות שדבר לעולם לא ימלט משם.

• שתי מילים על מים
• הגעה לארדיב
• הדרך אל ארדיב
• דמויות מעניינות בארדיב
• האתגרים שבדרך
• הערות השופטים

ארדיב הוא כלא שממוקם פחות או יותר בעולמנו אנו בתוספת אנשים עם יכולות על-טבעיות או סופר גיבורים, ומאכלס בין השאר מגה-נבל טלפתי בשם אנתוניוס דרימוניק. אפשר, אני מאמין, להתאים אותו בקלות למשחק מדע בדיוני (אנתוניוס הוא מגה-האקר), פאנטזיה (מגה-קוסם), או ערפדים (מגה-אלדר) במאמץ סביר. השתדלתי לכתוב את הכלא עם הרבה מקום וחופש לאילתור והתאמה לסגנון האישי של המנחה לעלילה הרחבה ולשחקנים, פשוט בגלל שככה אני אוהב תוספים.

שתי מילים על מים

ארדיב נמצאת כמעט חמישה קילומטר מתחת לפני הים וחמישה קילומטר של מי ים (וקצת דגים) זה הרבה מאוד מים (אבל עדיין קצת דגים), וחשוב יותר לצרכינו – הרבה מאוד לחץ. בערך 500 אטמוספירות, שמפעילות משקל של 50 טון כוח על כל סנטימטר רבוע. אין צוללות צבאיות שמגיעות לעומקים כאלו, כמעט ואין צוללות אזרחיות, וכנראה שאפילו גיבורי על, אם יש כאלו במשחק שלך, ייקרסו תחת הלחץ.

שאלה חשובה לשיקול המנחה – בעומק של 5 ק"מ המסע בחזרה מארדיב הוא מאוד מסובך, לא בלתי אפשרי, אבל בהחלט לא משהו שהדמויות יכולות לסמוך על קיומו, חלק גדול מהאספקט הפסיכולוגי של המשחק בארדיב נובע מכך. בעומק נמוך יותר יכול להיות, שישנן כמה צוללות ברחביי העולם שיכולות להגיע, אבל להתחבר למנעל האוויר של ארדיב זה סיפור אחר לחלוטין. ככה שגם אם הצי יחליט ישקיע מליונים כדי לחלץ את הדמויות, יידרשו כמה שנים למשלחת החילוץ. אם אתה רוצה להפוך את ארדיב לנגישה הרבה יותר, אפשר למקום אותה "רק" קילומטר-שניים מתחת לפני הים, איפה שצוללות גרעיניות יכולות לעצור לכוס קפה (אולי ארדיב היא כלא סובייטי והמלחמה הקרה היא מסווה מצוין למשלוח צוללות גרעיניות?).

הגעה לארדיב

פיסית ישנה דרך אחת להגיע לארדיב, וזה בתוך מעין פעמון צלילה שנופל כל הדרך למטה מפני השטח לארדיב, רצוי אחד עם קירות עבים. שאלה יותר טובה, היא למה – למה לעזאזל שמישהו ירצה להגיע לארדיב?

בדרך כלל, אין שום סיבה. ארדיב, הוא בסופו של דבר כלא, כלא בפרופיל סופר-דופר גבוה. אם הדמויות מתאימות לפרופיל הכללי של האסירים יכול להיות שהן נכלאות שם. האסירים מסוכנים כל כך שצריך לשים אותם במקום האחד שאי אפשר לצאת ממנו, אבל כאלו אסירים שאי אפשר להרוג (נניח כי הם בני אלמוות או כי יש תועלת כלל-אנושית לחקור את מקור הכוחות הטלפתיים שלהם, או כי יש להם חברים על פני השטח שיגיבו באלימות אם הם יוצאו להורג). לא שולחים כל רוצח סדרתי פושטק לארדיב, פשוט כי עלות התחזוקה של ארדיב היא אסטרונומית.

תשובה אפשרית אחרת, היא "להבין מה קורה בארדיב". יש לציין שכלא ארדיב איננו מנותק לחלוטין מהעולם החיצוני. יש לארדיב טלפון, פקס ואינטרנט במינונים נמוכים וכמובן רובוטים שמאפשרים לחוקרים לעשות את מלאכתם (ר' המשך). מצד שני, רובוטים אפשר לרמות, ויש שאלות שאי אפשר לשאול מבעד לטלפון (כמו לדוגמה "האם אתה מוכן להפסיק להשתלט על נשיא ארה"ב עם טלפתיה, או שאתה רוצה שאני אדחוף את הנעל שלי יותר עמוק במורד הגרון שלך, מר דרימוניק?").

יכול להיות שהדמויות הן שם בשביל להוציא פריט מידע מסוים (כמו קוד השחרור של הפצצה) מאחד מהאסירים הכלואים. יכול להיות שהם שם כדי למצוא אסיר שנכלא בשוגג ועכשיו צריך לשחרר אותו (או נכלא בצדק רב, אבל החבר'ה שלו לקחו בשבי את הבת של הנשיא). יכול להיות שצוללת גרעינית שעברה באזור טבעה מסיבה לא מובנת, והסוהרים חושדים שהאסירים קשורים לכך באופן כלשהו, ושולחים את הדמויות לברר. כך או אחרת – יורדים למטה!

הדרך לארדיב

כאמור, הדרך המהירה ביותר לארדיב, ופחות או יותר היחידה, היא באמצעות פעמון צלילה. פעמוני צלילה נשלחים לאסירים שלמטה באופן סדיר בערך פעם בשבועיים עם מצרכים חיוניים כמו חשמל (במצברים, לא באבקה), חמצן ואוכל. לאחר מסע ימי של יום מספרד, ספינת צי צבאית (תיאורים של הים הפתוח, של ריחות המלח, שמן המכונות והמתכת ושל אימוני הנחתים יתאימו כאן) תשגר אותם לדרכם בפעמון בסוף טקס קצרצר.

לפעמון ידרשו כעיקרון כמה שעות טובות לצלול למטה. זה זמן טוב להרהורים אחרונים, פטפוטים עצבניים שיחות אחרונות עם אימא, או סתם ללכת לישון. הפעמון צולל לאורך חוט הנחייה מגנטי (או משהו), ואלא אם כן אלוהים ממש לא אוהב את הדמויות, אמור להתחבר למנעל האוויר של ארדיב בצורה חלקה.

ברוכים הבאים לארדיב!

בארדיב כלואים בערך 50 אסירים. הם מחולקים בצורה רחבה לשלושה מחנות – אלו שדרימוניק גייס, אלו שדרימוניק לא יכול לגייס, ואלו שדרימוניק לא רוצה לגייס. המחנה של דרימוניק הוא החזק והמגובש ביותר. המחנה השני מאוחד רק ע"י השנאה שלהם לדרימוניק שניסה לשחק להם עם המוח. המחנה השלישי, אם אפשר בכלל לקרוא לו מחנה, הוא כל מי שאין לו מה להציע למחנות הראשונים.

דמויות מעניינות בארדיב

אנתוניוס דרימוניק: בן אשפתות שעלה לגדולה, ואוהב את זה. אנתוניוס הוא צרפתי, איטלקי או רוסי תלוי באיזה מבטא אתם יודעים לעשות יותר טוב, אבל בכל מקרה הוא קונטיננטלי ונהנתן. אנתוניוס הוא טלפת, אחד הטלפתים הטובים בעולם, וללא ספק אחד מהזדוניים שבהם. באמצעות קסם, יכולת מולדת או שטיק אחר הוא מסוגל לשלוט על חלומותיהם של אויביו ו\או לשתול רעיונות ורצונות במוחם (אבל לא לשחק בהם כמו בובה). אנתוניוס ניהל אימפריה של פשע ורשע במשך שנים ארוכות, אבל כאשר תוכניותיו נהיו רחבות יריעה וגלובליות (או אולי מיסטיות) היריבים שנעמדו מולו נהיו מסוכנים יותר ויותר.

כדי להגן על עצמו, הוא הסגיר את עצמו לרשויות, ושתל במוחם של שופטיו את הרעיון ש-3 ק"מ של מי ים יחסמו את כוחותיו הטלפתיים וכי הדבר הטוב ביותר לעשות הוא למקם אותו במתחם בלתי חדיר ומוגן במיוחד ממנו יוכל לארגן את האימפריה הטלפתית שלו. אנתוניוס חי בעושר חומרי מלא, מלבד הריח הקצת ממוחזר של האוויר במגוריו, שוביו דואגים לו לכל טוב וטוב. תהא אשר תהא הצרה אשר משכה את הדמויות למעמקיי האוקיונוס, היו בטוחים שלדרימוניק יש יד ורגל בה. לאורך כל תנועת הדמויות בתחנה הוא ישתול במוחם מחשבות ורעיונות זרים ויפעיל עליהם לחץ פסיכולוגי כבד (דמות אחת בכל פעם), ואם הם רק יחליטו ללכת לישון, הם יקבלו את סיוט חייהם. בשביל הטוויסט, ייתכן שאנתוניוס השפיע על מוחו של קצין התדרוכים (אם היה כזה) שהורה לדמויות לרדת, וכאשר הם יגיעו אליו הוא ייגלה להם זאת (לדוג' יצטט את מילותיו של הקצין הנ"ל בלעג).

מלטה: בת זוגתו של אנתוניוס ונבלת משנה. היא נשית אבל לא אנושית (ערפד\גולם\רובוט או שיבוט) ובכל מקרה פאם פאטאל קלאסית. הנאמנות של מלטה לאנתוניוס לא נתונה בספק, או שאולי כן? אחרי הכל החיים במגורים צפופים עם מאניאק קונטיננטלי מתנשא יכולים להיות קשים – אולי מלטה משחקת משחק כפול? אולי היא בעצם שתלה את הרמזים שגרמו לדמויות להגיע לחקור את ארדיב?

כלב: כלב היה פעם אדם. לא עוד. הכוחות המנטלים שאנתוניוס הפעיל על כלב בעשרים השנה האחרונות, עיוותו את מוחו עד לבלי הכר. אי השפיות היא ברכה בשביל כלב, שעשה בשירות צרכיו הצינים של אדונו מעשים שדעת אדם לא תסבול. כלב שורץ בפינות שונות של התחנה, מרגל אחרי הדמויות, משתתף בדיאולוגים תלושים ונלחם בהם חליפות. כלב לא ניחן ביכולות לא אנושיות (אלא אם כן הוא חייב כאלו כדי להתחרות בדמויות) אבל הוא חסר כל רסן חברתי, בלתי צפוי לחלוטין ואדיש לכאב.

האיטלקים (או הצרפתים או הרוסים): שלושת סגניו של אנתוניוס, שסיעו לו להקים ולארגן את האימפריה הקטנה שלו. הנאמנות שלהם אליו היא כל כך חסרת פניות, שכאשר אנתוניוס ירד למצולות, הוא לא בטח בהם שלא ייבגדו בו והתקין התניות פסיכולוגיות במעבה מוחם ורק ליתר בטחון הורה להם להתלוות אליו.

סוזנה ראצ'ט: סוזנה ראצ'ט היתה אימתם של הפוליטיקאים ומוסדות הביטחון באשר הם. אישה שהפגינה ידיעות שלאף אחד אסור לדעת, גישה לסודות שהיו אמורים להיות השמורים ביותר. היא ידעה במידה שווה מי בגד במי, ומה חוקרים המדענים במרתפים החשוכים ביותר של כל מדינה, והשתמשה בידע הזה כדי לסחוט את כולם. בסופו של דבר היא נתפסה. לשחרר אותה אי אפשר, הריגתה היתה מובילה להדלפה של כל מיני סודות שהחזיקה כפוליסת ביטוח לחייה. הפשרה היתה לשלוח אותה לארדיב, אלא שרגע אחרי שסוזנה ראצ'ט הוכנסה לפעמון והחלה לצלול, הנוכחות סרה מעלייה. אותה נוכחות שהיתה שם מאז יום הולדתה ה-23 נעלמה, הלכה לחפש גוף אחר אולי, והשאירה את ראצ'ט, אישה חפה מכל פשע, תקועה בארדיב, כשאף אחד לא יאמין לסיפור שלה.

סטפאן לומאק: סטפאן הוא אחד הפורצים המתוחכמים ביותר עלי אדמות. הודיני, רובין הוד, והבחור ממשימה בלתי אפשרית מגולמים באדם אחד. הוא לא שם בשביל הכסף, כידוע, אפילו לא בשביל הבחורות שנמשכות אל הכסף, הוא שם כי הוא יכול להיות. הוא נתפס ונשלח לכלא באותה תדירות שהאדם הממוצע מבקר רופא שיניים, אבל תמיד נמלט זמן קצר אחרי שנתפס. הסיבה היחידה שהוא איננו חופשי היום היא אנתוניוס דרימוניק. דרימוניק ריגל אחרי מחשבותיו של לומאק, גילה למשטרה את מיקומו וגרם להם לחשוב שארדיב היא המקום המושלם לכלוא אותו בו. הכל כדי שלומאק יוכל לנטרל בשבילו את מערכת האבטחה הרובוטיות. אבל שבועיים אחרי שלומאק באמת הגיע לארדיב, התבררו שני דברים –

1. לומאק טוב כמו שהוא טוען והצליח לשתק את הרובוטים.
2. לומאק שונא את התחת של דרימוניק.

שבועיים אחרי שלומאק הגיע לארדיב, הוא הזהיר את דרימוניק שאם הוא רק יחשוד שדרימוניק מתעסק עם המוח שלו, הוא יתן לרובוטים לחסל אותו ו\או יחשוף לכל העולם מה באמת קורה שם. מהר מאוד, לומאק הרחיב את ההגנה הזו לחוג חברים קרובים, שחלקו עימו את השנאה לדרימוניק, והלכה למעשה פילג את תושבי הכלא לשלושה מחנות. השמועה טוענת שלומאק בנה כלי שיט שמסוגל לעזוב את ארדיב, אבל לא יכול לעשות זאת כי דרימוניק מאיים להלשין לרשויות בשניה שימלט.

קומודור ריצ'ארד רובאש: הקומודור הוא המפקד על פרויקט ארדיב מטעם הצי, כולל הכלא וספינות והצוללות שאחראיות על התחזוקה והאבטחה. הוא נכנס לתפקידו לפני שלושה חודשים בעקבות שבץ שקודמו בתפקיד סבל ממנו. הקומודור איננו צעיר אבל הוא נהנה מחן מסוים וגישה מיוחדת לאנשים. זהו הנאפס בדרגה הגבוה ביותר בצי שלדמויות יש סיבה ויכולות ליצור איתו קשר, והוא יישגיח על המשימה באופן אישי. בהקשר העלילתי – מסיבה עלומה כזו או אחרת, לאחר כניסתו של הקומודור החדש לתפקיד דרימוניק גילה שהוא כמעט בלתי ניתן להשפעה. כאילו המוח של הקומודור כל כך חלקלק שאי אפשר לשתול בו מסרים וחלומות (משהו שנכון בדרך כלל רק למפגרים), או מה שגרוע יותר שדרימוניק מצליח לשתול את המסרים וטלפת אחר, מיומן באותה המידה לפחות, עובר על המוח של הקומודור עם פינצטה ומעלים את המסרים אחד אחד. כך או אחרת, דרימוניק מנהל חקירה משלו על פני השטח, באמצעות שניים שלושה אנשי צוות בספינה שהמוח שלהם יותר נגיש והם מדווחים לו בחזרה ומקבלים הוראות בחלומותיהם.

האתגרים שבדרך

רובוטים: כשבנו את ארדיב, רובוטים היו אמורים לספק את כוח השיטור והתחזוקה של המקום. בהעדר בני אדם אמיתיים שמוכנים לחיות את חייהם במעמקי האוקיאנוס רק כדי להשגיח על אוסף פסיכים, הרובוטים הם הדבר הטוב ביותר והקרוב ביותר שיש לארדיב לסוהרים, והם מאובטחים, מקודדים, ונמצאים תחת בקרה חיצונית של האנשים הטובים מפני השטח. כנראה שמישהו פחות מקצועי מלומאק לא היה מצליח לפרוץ את הרובוטים ולשטות במפעילים, בטח לא בשבועיים, אבל בפועל זהו המצב. מרבית הרובוטים בארדיב מצייתים להוראותיו של סטפן לומאק. מיעוט קטן הוא בלתי-פריץ באמת, מתפקד ומשדר קלט אמיתי ולא מזויף לפני השטח (אבל הרובוטים האלו מסומנים, וכולם יודעים להתנהג יפה כשהגננת בסביבה). מלבדם יש כמעט עשרה רובוטים שהתכנות שלהם שובש בנסיון ההשתלטות של לומאק, והם נתונים מדי פעם ל…קפריזות.

מהומות: האוכל מגיע לארדיב פעם בשבועיים, בפעמונים. אם הדמויות הגיעו, זה אומר שהגיע פחות אוכל. אם האסירים היו כלואים בתאיהם, והרובוטים היו מגישים להם מזון דל, ניחא. אבל הם לא, הם בחוץ והם מופרעים ומתפרעים. חלקם יעדיפו לא להרוג את הדמויות, כי לחסל את ארדיב זה קצת יותר מדי קל בשביל הרשויות, חלקם לא מספיק אינטילגנטים כדי להבין את השיקול הזה, או אלימים מספיק כדי לעשות את זה בכל זאת. בקיצור, האסירים הם קבוצה עוינת ומורכבת, שלא תרצה לעזוב את הדמויות לנפשן. אפשר להתמודד איתם בדיפלומטיה, אפשר להתחמק מהם, אפשר לאיים עליהם, אבל אי אפשר להתעלם מהם.
סביבה עוינת כל מטורף עם לבנת חבלה יכול להוציא את האוויר מהמפרשים של ארדיב, באופן תמידי למדי. כל חור דק בגוף של המבנה, מעביר מים בלחץ גבוה מספיק כדי לחתוך מתכת, שלא לדבר על בשר ודם. בקיצור, גם אם אין נשקים אמיתיים בארדיב, לא צריך נשקים אמיתיים בארדיב.

פסיכולוגיה למי שמעוניין במשחק שהוא יותר אימה או לפחות גם יותר אימה. ישנן שתי נקודות שהייתי מדגיש בארדיב :

1. כלא. הדמויות הן אולי החוקרים של החבר'ה הטובים, אבל מי שהן לא, הן כלואות בארדיב לא פחות מאשר האסירים הרשמיים של המקום. בתרחיש האופטימי ביותר, דרושים חודשים רבים כדי לארגן סוג כלשהו של חילוץ, והתרחיש הקצת פחות אופטימי הוא ארדיב עד סוף ימיהם. אפילו אם זה לא נכון, אפילו אם הקומודור מתכוון לחלץ אותם ובדיוק מהדקים את הברגים האחרונים של צוללת החילוץ, אי הוודאות ותחושת חוסר השליטה שנוצרות רק מהמחשבה הכנה של חיים בחור לתקופת זמן לא מוגדרת היטב הם אימה סוג א'.
2. חלומות. לנבל הראשי קורים דרימוניק והוא מתמרן את התת-מודע והחלומות של אויביו. מהרגע שרגל הדמויות דורכת על ספינה, אפשר להפציץ אותם – חלומות בהקיץ, סיוטים בלילה, רגע אחד הם הולכים בחוסר ריכוז, ברגע הבא הם עומדים על מעקה הספינה כאילו התכוונו לקפוץ. הם לא יכולים לבטוח בחושים, בחלומות, בעצמם, בהכל יש אלמנט של ספק – האם זה מה שאני רואה\רוצה או שזהו דרימוניק.

---

הערות השופטים

דניאל רוזנברג

כלא שהוא הרפתקה הלכה למעשה. קצת יותר ממוקד לטעמי, בעצם מכניס את הדמויות למאבק פוליטי בין שתי מחנות. ההרפתקה עצמה חמודה ביותר, אבל חסר לי האלמנט של הגנריות. למרות שבהחלט ניתן לקחת את הדב"שים שמעניינים בזכות עצמם ולהשתמש בהם.

איתמר ויסברג

הגשה רצינית, עם פרטים רבים ודמויות מעניינות. שוב בעיה של אשליות ושליטה מוחית, אבל הפעם פחות כל-יכול.

ערן אבירם

נחמד, אבל לא מעניין במיוחד. משלב מספר רעיונות שכבר נאמרו בהגשות הקודמות – גיבורי על, אשליות מבלבלות בתוך הכלא – אבל באופן שאינו מעניין מספיק.

הדמויות המוצעות די סבבה, אבל גם בהן אין הרבה חדש, והן מתפזרות לכל עבר ("הבחור הזה יכול להיות X אם תרצו, או שאולי Y, והוא יכול לשמש גם כ-Z"). הבעיה הכי גדולה היא שלא מוצע מה, בעצם, לעשות עם כל האנשים האלו, ואיך. לדוגמא, נכתב "האסירים הם קבוצה עוינת, מורכבת שלא תרצה לעזוב את הדמויות לנפשן". אלא שלא נאמר שום פרט קונקרטי שמסביר מה בעצם הם יכולים לעשות, איזה סצנות אפשר לשחק איתם, וכו'.

הסגנון המתחכם של ההגשה לא שעשע אותי במיוחד, ולטעמי גם לא התאים לאופי שהכלא מנסה להעביר. האופי של הכתיבה צריך, לדעתי, להתאים לאווירה שאמור לעבור במשחק. לא הייתי מציין את זה, אלא שדווקא כל ההגשות האחרות עושות את זה סבבה, או נכתבות באופן מאוד ענייני. ההתחכמות רק מפריעה לקורא להבין מה רוצים ממנו.