נאזמי סינאסיNazmi Sinasi

נאזמי הוא יליד טורקיה משנת 1967, והוא הפך לערפד בגיל 29, בשנת 1996. הוא היה ארכיטקט לפני השינוי, שהיה טראומטי למדיי גרם לו לנטוש את חייו במרכז טורקיה ולעבור לגור עם אדונו (אלטאיי) בעיירה בוקה, לא רחוק מהאי סאמוס. אלטאיי, אותו נאזמי שנא בכל מקרה, נהרג לפני שנה ע"י צייד ערפדים, והשאיר את ילדו לבד עם הון בלתי מבוטל. נאזמי בחר להישאר בעיירה ולהתמכר לציור נופים, שתמיד אהב.

בארבע השנים האחרונות למד נאזמי שהאנשים נוטים להתרחק מהחוף בכלל ומהאי סאמוס בפרט. הוא שמע שפע שמועות, ובסופו של דבר גילה שלפני מאה שנה הפך אדונו לערפד על אותו אי. ממה ששמע מהמקומיים, למד שכמויות הדם שנשפכו במקום הן מזעזעות לגמרי, וכי "אנשים רעים" טוענים כי יש למקום אנרגיות שניתן לתעל למטרות מתועבות. האנשים אפילו מרננים כי חיות אינן מתקרבות לאי בלילה, וכי שוכנת בו רוח מרושעת.

הוא הלך פעם אחת לבקר באי, ונשבה ביופיו המת של המקום; מאז הוא שב לשם שוב ושוב, ומוצא דווקא שלווה בלילות הנטושים. הוא אפילו מצא כניסה למערה עמוקה ובה הוא ישן לפעמים, כשהוא רוצה לבלות יותר מלילה יחיד על האי. הוא מחשיב את האי סאמוס כמקום המפלט הפרטי שלו, והוא שונא את הרעיון שבמשך היום דורכים תיירים במחסה האהוב שלו, ובאופן כללי רוצה שידרכו שם כמה שפחות זרים.

נאזמי נמנה על קלאן טוריאדור, והוא רואה את עצמו כשקול והגיוני. יש לו חוש מפותח לאסתטיקה, ומאז השינוי הוא אוהב יופי קר, בודד וקודר. הוא ניזון בערך פעם בשבוע (ע"ע מראה חיצוני) ומבלה את רוב זמנו בציור וטיולים על האי (די רחוק מהאתר).

מראה חיצוני: נאזמי היה פעם כהה עור, אך השינוי העניק לו גוון אפרפר וחולה (גם בגלל שהוא בקושי ניזון). הוא בגובה ממוצע ורזה מאוד, אפו נשרי ועיניו שחורות ושקועות, שיערו דליל, גזוז קצר וצבעו שחור חסר ברק. יש לו תמיד פנקס סקיצות ונרתיק פלסטיק לתלייה על החגורה בו הוא שומר את עפרונות הפחם בהם הוא מצייר. פעם נהג לקחת אקדח כשהיה הולך לאי, אבל היום הוא מוותר על כך.

יכולות מיוחדות: היעלמות מעין, פרוטאין.

ליליאס (לזלי) בוריאס Lileas (Lesley) Boreas

לזלי נולד באירלנד בשנת 1920, ונולד לחשיכה בשנת 1945, עם קץ מלחמת העולם. אדוניתו מורין הייתה ערפדה אירית בת 70 שנה שהתגוררה בלונדון ונמלטה בחזרה לאי שלה עם סיום המלחמה; היא יצרה את לזלי והתנהגה אליו כמו אל ילד, תלמיד וחניך שלה.

לזלי תמיד סבל מסיוטים, ובשעות הערות שלו היה תמיד מנומנם ונטה להיסחף לדמיונות. מורין הסבירה לו שדמיונותיו הם בעצם חזיונות עבר ועתיד, נסיונות של רוחות העולם (ושל עולם הרוחות) לתקשר איתו. מאז ההפיכה (מורין הפכה אותו ונטלה את חייה של אשתו "מתוך רחמים") הוא חי עם מורין בביתה, עם עוד שלושה אחים לאותה אם ערפדה, כולם רוחניים בתפיסתם.

מורין תמיד טענה שהערפדות היא מתת העולם לאנשים שמגיע להם, היכולת להרגיש דברים טוב יותר; וכי היא רק שלב בדרך להארה האמיתית. בזמן האחרון היא סבלה מעודף חזיונות, ובסופו של דבר החליטה לשלוח את לזלי לאי סאמוס, מכיוון שראתה אותו זוכה שם להארה הגדולה שלו ואולי אפילו עובר לשלב הבא.

בדרכו לטורקיה שב והטריד את לזלי חלום אחד בלבד, הוא הוא רואה את עצמו כסוס, דוהר חופשי על שפת הים והרוח מבדרת את רעמתו.

לזלי נמנה על קלאן גאנגרל, והוא מאמין שכל דבר הוא רמז ושיש כוונה עולמית מאחורי המקרים הקטנים ביותר. הוא יודע בבירור שכל חזיונותיו הם אמת לאמיתה, והוא מסוגל להרגיש אנרגיות ולתקשר עם רוחות, אם הן פונות אליו. הוא רך אופי ועדין נפש, ולמרות כל דבריה של מורין הוא מתקשה להשלים עם העובדה שאין פסול בעובדה שהוא שותה דם אנושי על מנת להתקיים. למרות שהוא ערפד כבר 55 שנה, הוא עדיין מרגיש אומללות כשהוא ניזון, וסבור שנשמותיהם של קורבנותיו מנסות להניא אותו ממעשיו.

מראה חיצוני: לזלי הוא גבר צנום בגובה ממוצע, עיניו תכולות ומיימיות ושיערו בלונדיני, דק ובהיר, באורך כתף. עורו חיוור, והליכתו מגושמת מעט. הוא נוטה להתלבש בפשטות ובנוחות (ג'ינס, נעלי ספורט, טי שירט, מעיל צמר קצר), ועל צווארו תלוי שקיק עור עם כמה אבנים מרכזות אנרגיה (אובסידיאן, דיופטאז ורוז-קווארץ), ולוכד חלומות קטן כמחזיק מפתחות, באמצעותו הוא (חושב שהוא) יכול לנטרל אנרגיות מרושעות.

יכולות מיוחדות: חושים מוגברים, ברמה מאוד גבוהה (חזיונות, חלומות נבואיים, קליטת אנרגיות, ראיית הילות).

ברוס צ'אנג (צייד ערפדים) Bruce Chung

ברוס נולד בשיקאגו בשנת 1967 למשפחה יפנית שעקרה לארצות הברית באמצע המלחמה. הוא ואחיו הצעיר ג'יימס קיבלו חינוך אמריקני לכל דבר, וברוס היה נער מקובל בחברה ופופולרי מאוד בקרב חבריו. בגיל 16 הצטרף ברוס מתוך משובה לכת השטן המקומית, וניתן היה למצוא אותו לובש שחורים ומצייר פנטגראמות; באחד הטקסים זימנה קבוצת הנערים "שד מהגהינום", וערפד הופיע וטבח את רוב הקבוצה; ברוס הנחרד הספיק להתאושש ולהטיל כיסא על המפלצת, ולהימלט בעור שיניו החוצה אל אור היום המגונן.

ברוס פתח במצוד שמקורו בחרדה; הוא רצה לפטור את חייו מהמפלצת שהתפרצה אליהם. הוא אמנם הצליח להרוג את הערפד, אך גילה לחרדתו שלא מדובר במפלצת יחידה, אלא בגזע שלם. במשך שנים התרוצץ ברוס בעולם וטבח למעלה משלושים ערפדים בקנאות עיקשת, עד שיום אחד הוכרע ע"י ערפדה מרושעת במיוחד. מי שמצא אותו גוסס היה ערפד בשם אוליבר, שנהג לקחת את קיומו בקלילות; הוא הפך את ברוס לערפד והיתרה בו שתחביבו עלול לעלות לו גם בקיומו החדש. ברוס ניצב בפני דילמה כבדה, והחליט להמשיך לטבוח ערפדים, אבל רק את המרושעים שבהם – וכך עשה; הוא היה נחשב למטורף ומנודה בקרב ערפדי שיקאגו, לולא העוצרת של העיר (ג'נט) פרשה עליו את חסותה ומאז היא משתמשת בו כשומר ראש ולפעמים גם כמתנקש אישי.

ברוס נמנה על קלאן ברוז'ה, והוא אדם תקיף ובעל תושיה בריאה; הוא עקשן וחזק אופי, ומנהגו רק מחוזק מהעובדה שיש לו גב מאוד חזק – העוצרת של שיקאגו. הוא נוטה לפתור את רוב בעיותיו בצורה מהירה וקיצונית, רצוי בכוח הזרוע. בעיניו, העולם מתחלק לשחור ולבן – וכן גם אומת הערפדים כולה. הוא ניזון במינימליות ומקפיד לא להרוג ולא להשאיר סימן, ומתייחס לקמארילה ככנסייה מגוננת, המייצגת את ה"לבן" שבדברים. הוא עדיין אוהב להסתובב בחברת בני אדם, והוא קצת שוביניסטי ונוטה להיות עוגבני ופלרטטן משהו למרות שמזמן אין לו למה.

מראה חיצוני: ברוס הוא גבר רחב בגובה ממוצע, עם פלג גוף תחתון יציב וגמיש ופלג גוף עליון שהוא מסת שרירים דחוסה. שיערו שחור וגזוז קצר, עיניו שחורות ומלוכסנות, והוא תמיד לובש את מעיל העור הקצר והמצ'ואי שלו בצווארון מורם, עם משקפי שמש כהים. הוא חמוש בשני אקדחים, שני סכינים ויתד עץ, ובתיק שלו תמיד ניתן למצוא שלושה מציתי זיפו מלאים, שני מיכלי ספריי דליק ויתד רזרבית.

יכולות מיוחדות: סיבולת, כוח מוגבר.

לייקו (לי) סקמורה Leiko (Lee) Sakamura

לייקו נולדה ביפן הפיאודלית ונישאה לסמוראי. בגיל 19 הייתה גבירה מכובדת, נשואה באושר יחסי ומגדלת שני בנים; חצי שנה לאחר מכן, נהרגו בעלה ובנה הבכור בקרב. היא שמרה על הבן הצעיר אוסאגי בקנאות מחניקה, עד שפגשה בגבירה יפת תואר באחד מהאירועים הפוליטיים המקומיים. בין השתיים נרקם קשר אמיץ, עד שהגבירה סיפרה ללייקו שהיא שפחתו של ערפד רב עוצמה שהבטיח לה חיי נצח. לייקו חשקה אף היא במתת החיים, והבטיחה את קיומה ונשמתה לאדון האפל, שאסף אותה אליו לקיום של לילה נצחי. השינוי השמיד כל מה שאי פעם היה מצפון ורגש אצל האישה הצעירה, והמעשה הראשון שעשתה היה לשתות למוות את בנה; היא פצחה במסע מחריד של תאוות כוח והמיתה אנשים כה רבים שאדונה נאלץ לגרשה מעל פניו. היא מצאה תענוג בהרג, תענוג שכמותו לא ידעה מעולם בעודה בחיים; וכששמה נודע לשימצה ביפן והיא לא יכלה עוד להראות את פניה, נמלטה לסין ומשם לאירופה. בכל מקום בו דרכה או השתקעה הייתה מפיצה מוות ובהלה, עד שקמה הקמארילה. לייקו החליטה שאחיזת הקמארילה באירופה חזקה מדי, ועברה לעולם החדש.

המאה ה-20 מצאה אותה בשיקאגו, כשהיא מקפידה (פחות או יותר) על חוקי הקמארילה וההסתרה המוכתבים על ידיה, למרות שהיא עדיין נהנתה מהרג וסבל של בני אדם. העוצרת של שיקאגו (ג'נט) מצאה את נקודת התורפה היחידה שלה – צעיר אנושי בשם ג'יימס צ'אנג – ותחת איומים על חייו (עליהם הוא לא שמע מעולם) גייסה את לייקו להיות אחת מתומכיה. לייקו גילתה שתחת שלטונה של העוצרת היא יכולה להתפרע כאוות נפשה ועדיין לקבל תמיכה מהקמארילה, ובסופו של דבר גילתה שהיא מכבדת את העוצרת על הדרך המחוכמת בה השתלטה עליה עצמה ועל שאר ערפדי העיר. כיום היא משמשת כשגרירה במקומות מסוכנים ומוציאה לפועל של חוזי מוות מטעם העוצרת.

לייקו נקראת היום לי, והיא נמנית על קלאן ברוז'ה. אין לה מצפון, יראת שמיים או כבוד לחוק, מלבד לחוקי הקמארילה ולעוצרת של שיקאגו. היא סאדיסטית ויעילה, ומצטיינת ביכולת להתרכז בדבר אחד ולהתעלם מכל השאר. היא חוששת מכל דבר שאין לו הסבר הגיוני (כמו קסמי הדם של הטרמר, או רוחות רפאים) – דברים כאלה יכולים לגרום לה לאבד יכולת חשיבה הגיונית. מטרותיה העיקריות הן הנאה ושרידה, והיא רואה את עצמה כבת לגזע נעלה, חזק יותר ושורד יותר מהגזע האנושי החלוש והראוי לבוז.

מראה חיצוני: לי סקמורה היא אישה נמוכה (1.50) בעלת חזות אסייתית ברורה. שיערה שחור וקצוץ באורך קו הלסת, והיא לא מחייכת אף פעם. היא נוטה ללבוש ג'ינס שחורים, גופיות רשת ומעיל עור שחור ארוך, מתחתיו בד"כ מסתתרת חרב מסוג קטאנה, ובכיס המכנסיים תמיד ניתן למצוא להב ניתוחים וחפיסת להבים להחלפה, בהם היא מתעללת בקורבנותיה.

יכולות מיוחדות: מהירות על טבעית, פרוטאין.

תמר מרום Tamar Marom

תמר נולדה בשנת 1977 באילת לשני הורים ממוצא הודי. היא סיימה תיכון עם בגרות מלאה בהצטיינות במגמת אלקטרוניקה, וכמעט סיימה תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה (באוניברסיטת באר שבע) כאשר אחד הפרופסורים שפרשו לפני שנים, פרופ' מידד תדמור, הזמין אותה להיות סייעת חוקרת שלו. היא בצעה עבורו עבודות מחקר במשך מספר חודשים, עד שערב אחד כאשר ישבה בחדר העבודה שלו וסיכמה מאמרים, נכנס הפרופסור לחדר בהבעה ידידותית יתר על הרגיל.

הוא הפך את תמר בהיותה בת 22 בדיוק, בתאריך 15.5.99. למבטי הזעם הקפואים שהטיחה בו למרות שלא הבינה כלל מה קרה לה, הוא הגיב בהסבר לאקוני – הוא מצא בה את הנפש היצירתית והחוקרת שחיפש כל חייו, ומעתה היא תהיה לו לנפש תאומה ויורשת, בין אם הדבר לרוחה ובין אם לא. תמר המרדנית העבירה יום של סיוטי בלהה וחשיבה קדחתנית במרתפו של פרופ' תדמור, ועם ערב, כאשר הוא נכנס למרתף, זינקה אליו בהחלטיות שהפתיעה אותו לחלוטין. היא נעצה את שיניה בצווארו ורוקנה אותו לחלוטין לפני שהספיק לעשות דבר; את שארית הלילה העבירה בשוטטות עצבנית ברחובות באר שבע ובתהיה מה לעשות, וכן עשתה במשך השבועיים הקרובים, כשהיא מנסה לעמוד על טיב קיומה החדש. היא הבינה את הרעב המטורף שאחז בה וניזונה בזהירות מקבצני רחוב; שבועיים לאחר ההפיכה הגיעה אליה רנה.

רנה הייתה ערפדה מקלאן גאנגרל והיא נשלחה לאסוף את הערפדה החדשה ע"י הנסיך של ישראל, ראם. כשהובאה תמר לביתו בתל אביב, הסביר לה ראם את עקרונות הקמארילה, ולאחר ששוחח עימה גילה שהיא אינטליגנטית בצורה עילאית, מבריקה, וכי רעיונותיה המקוריים יכולים רק לשרת אותו; הוא החליט לפרוש עליה את חסותו כמנטור. לאחר מספר חודשים גילה ראם שלמרות ההסתגרות והריחוק שכפה על עצמו הצליחה תמר בדרכה הקרירה למצוא פינה בנפשו, ונחרד מכך; הוא החל לשלוח אותה לכל משימה אפשרית הרחק ממנו, ותמר הבינה את מניעיו והחליטה שמוטב כך, מאחר ולא הייתה מעוניינת בו בכל מקרה. היא סיימה את התואר שלה באוניברסיטה הפתוחה, ונענתה בלא תגובה לכל דבר שגזר עליה, למרות שקשה היה לשמור על משרת היועצת לנסיך ממרחק.

תמר נמנית על קלאן ונטרו, והיא גאונה על פי כל אמת מידה, ומתאפיינת בחשיבה מקורית שאיננה נרתעת מאף רעיון חדש. היא שקולה בדעתה, בעלת אופי רגוע, כמעט חסרת מצפון והגיונית מאוד. יש לה יכולת להבחין בדברים שרוב העולם מחמיץ, והיא יודעת לאלתר ולנצל היטב כל משאב שמתגלגל לידיה. יש לה חוש הומור בריא והיא ידידותית גם אם מתנשאת מעט, אבל איננה נקשרת לאנשים (וגם אם כן, היא לא מראה זאת).

מראה חיצוני: תמר היא נערה גבוהה וגמישה(178), בעלת מבנה גוף אתלטי קצת יתר על המידה. שיערה חום, חלק וגזור באורך כתף; עיניה חומות, ופניה (כמו כל גופה) מאורכים וקצת מזוותים. צבע עורה הודי ברור, והיא נוטה להתלבש בפשטות פרובוקטיבית (סוודרים עם מחשופים גדולים ומכנסונים קצרצרים). היא חמושה באקדח סטילט קטן שניתן לה על ידי ראם, וכן נושאת עמה מפה, מצפן, טלפון סלולרי, איתורית ורימון עשן.

יכולות מיוחדות: שליטה, כאריזמה.

צהריי יום קיץ, השמש קופחת. ים אדם מקיף את הרחבה לחופו הלבן של האי. הים הכחול מלחך את החול ברכות. ברחבה יש מבנה עץ דמוי האות ח' בניצב לקרקע, וממנו משתלשלות שבע חביות גדולות, תלויות בשרשראות מתכת, ושבעה גרזנים ענקיים מונפים.

האנשים בקהל לבושים כולם גלביות, מכנסיים רחבים ותרבושים – בגדים עתיקים, תקופה עתיקה. ברחבה עצמה ניצב תליין ופניו במסיכת בד כהה, והוא מסייע לכמה שומרים לדחוק שבעה אנשים – חלקם שלווים, חלקם צורחים – אל תוך החביות.

צליל קרן צורם נשמע; התליין משחרר ידית מתוחה, והחביות והגרזנים מתחילים להיטלטל בתנופה, מצטלבים לסירוגין. מדי פעם פוגע גרזן או שניים בחבית ומפלח אותה לשתיים, בעוד דם וצרחות נשפכים כשתכולתה הגוססת מורקת החוצה. חבית אחת מתנפצת, ואחריה עוד אחת ועוד אחת; החול הלבן ספוג דם וחלקי גופות טריות פזורים עליו. לבסוף, אחרי דקות ארוכות של זוועה, נותרת חבית אחת בלבד. התליין מושך בידית והגרזנים חדלים מטלטולם הנורא. מתוך החבית ששרדה מושכים השומרים את גופו של גבר צעיר, מעולף. הם תומכים בו לכלל עמידה על החול הרטוב מדם ואחד מהם מניף בכוח את זרועו הרפויה אל על; כוהן בגלימה מוזהבת עם מסיכה דמויית שמש מניף שתי זרועות אל השמיים. ברקע נשמע לפתע צליל מהדהד ואיום של זעקת אימים וכאב אינסופי.