פטריה על החוף

זכר הביגור וכעוד הד התרגשות שאחרי, המדור גאה להציג לכם נתח מאחד הפרוייקטים המרשימים ביותר בביגור, מנג"ו. פרוייקט זה הוא עוד נצר לשושלת האקסטרים המפוארת של הביגורים. המשחקים האלו כוללים הנחייה מקבילה של מיטב המנחים, בעולמות שונים, כאשר כל אחת מההרצות משתלבת לתוך מארג כללי אחד של מציאות משחק. נשמע מורכב או הזוי? זה בהחלט ככה, ובגלל זה העסק כל כך מוצלח.
במדור תופיע הפעם פיסה מאותו הפרוייקט: אחד מעולמות המשחק הרלוונטיים, הודו. מצורף תיאור כללי של העולם ומספר דמויות. לטעמי ניתן רק ללמוד מההפקה הזאת, לשם הפקת פרוייקטים דומים ומוצלחים לא פחות בעתיד. אתם יכולים להשתמש בתיאור העולם הנ"ל והדמויות המצורפות לו כרקע למערכה נפרדת המתרחשת בעולם הזה, או כחלק מהרצה נרחבת יותר, כפי שעשו חברי צוות המנג"ו.

"חבורת מטיילים ישראלים זרוקים בזולה על חוף בהודו, לא תשים לב אפילו אם העולם יגמר.
לפחות לא בהתחלה."

לפני שבועיים (עד כמה שהצלחתם להבין) השתתפתם במסיבת חוף בגואה, לקחתם סם פסיכאדלי חדש בשם סומה (חום-אפרפר כזה, עם ריח חריף שהזכיר לכם תערובת של קינמון, אמוניה וזיעה. "אל תידאגו, זה חומר טבעי לגמרי", אמרו לכם) שהכניס אתכם לטריפ רע מהסרטים. כנראה שאיבדתם הכרה ופונתם משם, כי הדבר הבא שאתם זוכרים הוא שהתעוררתם במרפאה מקומית בעיירה מרגאו כשאתם חלשים, רעבים, מחוברים לאינפוזיה שמישהו היה צריך להחליף מזמן. לא הייתה אף נפש חיה בבית החולים, הדלתות היו נעולות, ונראה שרוב הציוד נבזז.

בחוץ גיליתם כאוס מוחלט. משהו רע מאוד קרה. גופות מוטלות ברחובות הציוריים, חנויות ובתים נבזזו, אנשים נמלטים או מתבצרים בבתיהם, וכולם מנסים להסתלק מהאזור, רק שיש שמועות על מחסומים של הצבא. אין כמעט כלי רכב עם דלק בכל העיירה, אין חשמל, אין מים זורמים בברזים, אין קליטה בטלפונים הסלולריים, ברדיו שומעים רק רעש. וכל זה החלק הפחות מטריד.

כי הדבר הרע שקרה הוא משהו שאף אחד לא ממש מבין: לא צונאמי, לא פצצת אטום, למרות שאלו החשדות. ערפל סגלגל תלוי מעל הים, הבתים מכוסים כולם עובש ירקרק שזוהר בשעות הערב, פטריות כחולות מפלצתיות פורצות בין סדקי הבטון וממלאות את השדות, ובצפון, איפה שהייתה בירת המחוז פנאג'י, יש עכשיו בור גדול מלא עשן, תפרחות ענקיות בסגול-כחול שמזכירות כרוביות או פטרייה אטומית קפואה, וזלזלים של צמח מטפס שחור, קשה כמו ברזל.

הכל מריח כמו סומה. אולי כי הסם מטפטף מהקירות של הבתים, ומכל מה שמכוסה בעובש הזוהר.

וכל הדברים המוזרים האלה – הם נראים כאילו הם לקוחים ישר מהטריפ שלכם.

באנרכיה ששוררת באזור מסתובבות כנופיות, חלקן של שוטרים בדימוס, שנאבקות על ביזה ומשאבי מזון. האירגון החזק בשטח הוא כת ה-SV, שהספיקה לשנות בשבועיים שחלפו מאז האסון את עצמה מגוף כלכלי ממולח שמתמחה בסדנאות מדיטציה, טאנטרה ורוחניות לייט לתיירים מערביים למיליציה ששולטת על רוב העיירה מרגאו, עם גנרטורים, רובים, כלי-רכב, ומצבורים עתירים של דלק ואוכל שגורמים לראשי הכנופיות שמחוץ לאשראם המבוצר להזיל ריר.

חכו, עוד לא גמרתי. אתם יודעים שיש עוד "אבל" אחד.

הסומה. כשטועמים מהסם הזה, אפשר לראות את העולם כמו שהוא באמת. אפשר לראות שמאחורי הבניינים והכבישים והדקלים, מבצבצים מרחבים מוזרים של גבעות רחוקות דמויות אלמוגים, מגדלים של עצמות חלולות, שמיים שזוהרים.

ואתם, רק אתם, יכולים לצעוד לתוך העולם הזה ולעזוב את המציאות הנוראה מאחוריכם. ולו רק לכמה שעות, עד שחולף הטריפ.

וכמה שהמציאות קשה, אתם לא בטוחים שאתם מעדיפים את האלטרנטיבה.

דמויות:
אביתר בן ישי ("בימבו")
גולנצ'יק טרי אחרי השירות הצבאי, מחפש קצת אויר הודו לנקות את הראש מעזה וג'נין. נחת ישר בגואה, לא מבין הודו מהחיים שלו, אבל בטוח לגמרי ביכולת שלו להתמודד עם כל דבר שהעולם יזרוק עליו. אח אמצעי (מתוך שלושה בנים), גר במודיעין ולמד במגמה ריאלית פיזיקלית לפני השרות.
גבוה, רזה, שיזוף צבאי, שיער חום קצר שמתחיל רק עכשיו לצמוח קצת, עיני פלדה כחולות, לסת מרובעת וזיפים. מטייל יחד עם חברה שלו (חצי שנה יחד), אפרת כהן.

אפרת כהן
בלונדינית (אבל לא מלידה), תל-אביבית (גם לא מלידה), בליינית (כמעט מלידה – הדבר היחיד בהודו שלא מפחיד אותה הם סמים ואלכהול) טיול במזרח עם החבר הקרבי והמסוקס (אביתר) ניראה לאפרת דרך להוריד הילוך אחרי שנתיים של הוללות (שירות בקרייה + דירה עם שותפים בלב תל-אביב, הרחק מההורים בכוכב יאיר). סוף העולם לא היה בתוכנית.
לאפרת יש מוח פרקטי, והיא מבינה היטב את היתרון של להיות חלק מקבוצה על-פני לנסות להסתדר לבד. יש לה גם שליטה טובה באנגלית ויכולת לעשות עיניים בהרבה שפות.

רונה שילה
רונה היא בחורה רוחנית, כולה ניו אייג' ושאנטי, אבל מאחוריה יש נסיון חיים עשיר והמעשיות של מי שמוכנה לוותר על לא מעט בכדי ללכת אחרי החלומות שלה. היא בת 30, ותחנות דרך בחיים שלה כוללות שירות בנח"ל, מצפה בגליל, רייקי, ויפאסנה, שנה וחצי של מגורים עם בחור הולנדי באמסטרדם, שלוש שנות נישואין, עסק לייבוא כדים, מפעל נרות, מכירת תמונות בתאילנד, גירושין סוערים. עכשיו היא בהודו, מחפשת את ההולנדי ההוא, יאן, אחרי שפתאום הבינה שהוא היה אהבת חייה. בבוקר המסיבה היא מצאה אותו, באשראם של כת ה-SV במרגאו.

נועם שיפמן
קורס תיכנות בצבא וישר אחרי השירות סטארט-אפ, שבועות של לבהות במסך אל תוך הלילה ולעבוד בלחץ היסטרי על התוכנה, המוצר, ואז מעבר זריז לעוד סטארט-אפ, יותר משכורת, רכב, אופציות, שוב עבודה מטורפת… עד שיום אחד זה נגמר, ונועם לא היה יכול להסתכל על עוד שורת קוד אחת. אז הוא עזב הכל, כולל חברה שכבר דיברה על חתונה ומשכנתא, ונסע להודו, שם אפשר לחיות באיזי שנה שלמה על הכסף שחסך, ולארגן מחדש את הראש.
נועם בן 28, קרח, רזה, עם חיוך שמגיע עד לעיניים. הוא שקט, יש לו חוש הומור מוזר, אסתמה ומוח מבריק ששפך פעם לאגר אבל עוד עשוי להפתיע. הוא מסתובב בהודו כמה חודשים טובים, יכול להסתדר בהינדי ויודע ממה להיזהר וממה לא.

דני רונן
דני הוא בחור מבריק בן 27 שנולד עם פגם במוח: החלק ההוא בראש של כולנו שמיירט כל רעיון מבריק עם "לאאא, זה בחיים לא יעבוד…" משותק אצלו. לכן, למרות שיש לו חיים די מסודרים, עבודה סבירה בהיי-טק, דירה מההורים ברמת-גן וחברה כבר חצי שנה, הוא לא יכול להפסיק להעלות מיזמים שונים ומשונים, ולהתדרדר לתוכם בהתלהבות מפחידה. בגואה הוא נמצא בעניין המיזם האחרון שלו, לייבא מהודו חומר ניקוי שירבה שמחה בפיצוציות ובמסיבות משך שלושת החודשים עד שיוצא מחוץ לחוק.
דני הוא בחור שרמנטי שמדבר מהר, שולט באנגלית, מלא ביטחון בעצמו ובשכל שלו (הוא נוטה להישמע קצת מתנשא).

הערת סיום: תודה לדותן דימט, על שיתוף הפעולה הזריז וההיענות, ולשאר חברי צוות הפרוייקט: ארז זבולון (מרכז), שחר לנגבהיים, חנן שיינפוקס, איתי גרייף, יאיר שריג ואיתמר קרביאן.