שחר לנגבהיים

אנשי הצלם הם, בראש ובראשונה, בני אדם. לא בני אדם פשוטים, אבל בכל זאת, בני אדם. חשוב להבהיר זאת, מפני שרבים מאמינים שלא זה המצב. רבים מבין האוכלוסיה הפשוטה וגם רבים מבין אנשי הצלם.

יש שטוענים שאנשי הצלם הם בני הנפילים, אלו ששומרים על הסוד, שהמלאכים, אבות הנפילים, הביאו איתם מהשמיים כשי לבנות האדם. אותו שי ששיגע דור שלם ודחף אותו לדור חמס ורשע. דם הנפילים, לטענתם, נותן להם להשתמש בצלם האלוהים שטבוע בכולנו, בכדי להגן על עצמם ועל המורשת הסודית שדוחפת את המין האנושי להתפתח הרחק ומעל לרמת העפר שאליה ייעד אותנו אלוהים.

כנגדם, יש כאלו שטוענים, שאנשי הצלם הם המייצגים של מה שאנושי בנו. הם טוענים שמכיוון שאנחנו עוצבנו בצלם אלוהים, ואנחנו מתים, זו ההוכחה לכך שגם אלוהים מת, ושגם הוא היה אנושי. כמו כולם, גם הם לא יודעים איך הצלם פועל, אבל לטענתם, יבוא היום שבו יקום בן אדם, שיביא את הצלם שלו לשלמות, וישתלט על כל יכולותיו במלואן. אדם זה יהיה האלוהים, שיעצב בצלמו את היקום והאנושות הבאים. אנשי הצלם, בינתיים, בוררים בין כל האנשים שמראים יכולות צלם מפותחות ושופטים מי יזכה לשמור על חייו ויכולותיו –  הם אלו שדואגים שהאלוהים הבא לא יהיה חלאה.

יש אנשים, לרוב חובבי אסטרונומיה, שלוקחים את התאוריה הזו צעד אחד קדימה. הם טוענים שמכיוון שהצלם מערב בריאה, הוא כלי שניתן לנו בשביל להילחם באנטרופיה, כאשר זו תאיים להפוך את היקום לכאוס גולמי. מצד שני, למרות מיעוט הקולות שמשמיעים את התאוריה הזו, עדיין אין הסכמה על השאלה האם אנשי הצלם הם הסוכנים של הכאוס או של הסדר המובנה של היקום, כך שמעטים באמת מתייחסים לטענה הזו.

גם שמעתי על כאלו, שטוענים, שאנשי הצלם הם רוצחים שכירים של הממשלה, תאגיד פרטי שמפתח אנשי-על וחוטף את כל האנשים שמראים פונטציאל לכך. או אפילו שהם נשאים של וירוס חייזרי ומטרתם היא למנוע מהמין האנושי לפתח כלי נשק כנגד האדונים החייזריים ולכוון את המין האנושי להתפתחות בצורה מסויימת, להתאים אותנו מבחינה גופנית, מחשבתית ונפשית להשתלטות של החייזרים, כאשר אלו יחזרו לכדור הארץ.

הטענה המגוחכת מכולן היא שאנשי הצלם בכלל לא קיימים, אלא שהם רק אגדה אורבנית.

אבל אני, כמו שאמרתי, יודע שאנשי הצלם הם בני אדם רגילים, בדיוק כמוך. אין לי שום דבר מיוחד שאין גם לך. נולדתי כמוך וכמוך גם אמות – אבל אני אמות מוקף באהוביי, יצירותיי. ואילו אתה? גם אם כל חבריך יקיפו אותך בשעת מותך, אתה תמות בודד. כי זה מה שאני למדתי מהצלם, או שמא משנותיי המרובות – הדבר היחיד שחשוב בעולם הוא אהבה, אבל אהבה מוחלטת יכולה לבוא רק מהבנה מוחלטת. ואתה, ידידי, לעולם לא תדע אהבה אמיתית כמו זו שאני מקבל מהבובות המכאניות שלי.

אני אמות כשאנשי הצלם יבואו ויהרגו לי את הבובות. הם אולי אנשים כמוני וכמוך, אבל הם שונים. אין להם אלוהים.

יש בני אדם ויש חיות. מעטים האנשים שבאמת מאמינים שההבדל בין שני אלו טמון רק ברוחב ההגדרה. לא, לא, לא. כמעט כולם יודעים שבני האדם הם יותר מחיות – יש שטוענים שזה בגלל היכולת לצחוק, לאהוב, לשחק או אפילו לחיות בחברה מתפתחת ומשתנה, ואז לבנות חברה נוספת ולארגן מלחמה רבתי בין השתיים.

לא רק שההסברים האלו פשטניים, הם גם לא נכונים. התשובה הרבה יותר פשוטה: בני האדם, בניגוד לכל דבר אחר, נבראו בצלם. זה כתוב במפורש, בספר הקדוש היחיד שיש בו יותר אמיתויות מטעויות: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו צלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".

הסבר הפסוק מאוד פשוט. לא מעט חוקרים טענו שמכיוון שהפסוק מופיע בסוף הפרק הראשון של ספר בראשית, שבו אלוהים בורא עולם וממלא אותו, אזי הבריאה בצלם היא סימן ליכולת של האדם ליצור דברים חדשים. מכל התאוריות, זו הכי קרובה לאמת. הטעות ברורה – לא חסרים בעלי חיים שמסוגלים לבנות מבנים וליצור כלים. אפילו חד-תאיים מסוגלים לזקק חומרים מחומרים אחרים. הטעות אולי ברורה, אבל השיטה שבה הגיעו לתשובה הזו נכונה. שימו לב: בפרק הראשון אלוהים בורא עולם יש מאין, ואז הוא מפסיק אחרי שהוא בורא את העופות בשביל להגיד לאדמה להוציא מתוכה את הבהמות. כאן נגמר תהליך הבריאה הראשון. בבריאה השנייה נברא האדם בדמות זכר ונקבה, וכדי להדגיש את השונות של הבריאה השנייה אלוהים בורא את האדם בצלמו. בניגוד לשאר הבריאה שאלוהים ברא ללא הגדרה חיצונית – יכולתי להגיד שאלוהים אלתר עולם, אבל למה להסחף? הוא לא אלתר, אלא את העולם הוא ברא "סתם", ואת האדם הוא ברא בצלם.

כך אנחנו יודעים שאלוהים עושה שני דברים – הוא בורא והוא בורא בצלם. בהתאם, הצלם מאפשר לעשות שני דברים – הוא מאפשר לבני האדם לברוא דברים יש מאין והוא מאפשר להם להמשיך להעביר את צלם האלוהים לדברים שהם יוצרים ובוראים.

כל אחד יכול לעשות את זה. כל מה שצריך זה לדעת שאפשר ולהתחבר לצלם שלך – ואת זה אני לא יכול ללמד אותך. אם היה כל כך פשוט ללמד אנשים איך עושים את זה, כולם היו בוראים לעצמם מכוניות על ימין ועל שמאל. לא, לכל אחד יש שיטה משלו להשתמש בזה. יש כאלו שיכולים לברוא דברים רק בזמן מדיטציה עמוקה, ויש כאלו שמסוגלים תוך כדי ריצה וקפיצה לברוא כדורסל.

הבעיה מתחילה בכך שאף אחד לא ידוע בדיוק איך כל העסק הזה פועל. מילא העובדה שאנשים בוראים דברים באופן ספונטאני – עם זה לא קשה מדי להתמודד. לרוב תת ההכרה של כל הצופים בעניין, מספק הסבר מיידי ואין עם זה בעיה. הבעיה מתחילה, כשאנשים מעבירים את הצלם לדברים שאכפת להם מהם בלי לדעת את זה. כמעט כל אחד עושה את זה, בלי לשים לב – מי מכיר את הגבול המעשי שבין להעמיד פנים שהמחשב שלך שונא אותך ולתת לו את היכולת לשנוא אותך באמת?

כאן נכנסים אנשי הצלם לתמונה.

מישהו צריך ללכת ולתקן את המצב. לכל אחד מאנשי הצלם יש את הסיבות החיצוניות שלו לכך – בין אם הוא מאמין שהעולם ניתן לבני האדם ואסור שיתאפשר מצב, שהמושכות ילקחו מידיהם, ובין אם זו האמונה, שלא בריא למין האנושי להחשף לעל-טבעי, אחרת זה יהפוך לתרבות פופוליסטית שתרד לטימיון, בדיוק כמו מה שקרה לספרים ברגע שכל אידיוט היה במרחק נגיעה ממכונת דפוס.

כך או כך, אלו רק סיבות חיצוניות, הסברים שאותם האנשים נותנים לסביבה ולעצמם, על כך שהם באופן קבוע קורעים את הרוח החיה ומשלחים אותה לתהום הנשייה, במקום להודות בכך שהם זקוקים לזה. אין דבר קשה יותר מלהכיר בכך שאתה מכור להרס הנשמה.

שהרי, כאשר אנשי הצלם מגיעים למקום אירוע שבו מישהו, לרוב אדם בעל צלם מפותח ופעיל, הטמיע את צלמו בסביבה שלו, הם לא יכולים להסתפק בכך שהם יהרסו את החפצים הדוממים שקיבלו את הצלם. לא-לא, בדיוק כמו שאדם מת לא מאבד את צלמו, אלא רק נפרד מגופו החומרי, כך גם הרס אותו המחשב שהפך לעוין ישלח את רוחו של המחשב לחלל האסטרלי, שם היא תוכל לחולל עוד יותר מהומות – הרי גם אם מקורה בנשמה אנושית, היא אינה נשמה אנושית ולכן היא לא תוכל להגיע לעולם הבא. רק חלקיק מבני האדם נשארים בעולם הזה לאחר מותם – הרוב מגיעים לעולם הבא או שנשמתם נכרתת מהיקום. אבל בזמן שרק חלקיק מבני האדם נשארים כרוחות רפאים, כל חפץ "מת" הופך לאחד כזה ואם לא היו אנשי הצלם, כל החלקים הקטנים האלו היו מצטברים מהר מאוד – ועד כמה שזה נשמע מגוחך, עשרות רוחות של בובות או קוביות מ"ת ממוזלות עלולות להצטבר לכדי מפלץ-אסטרלי עם פוטנציאל נזק ממשי.

לכן הדרך היחידה לטפל בבעיה היא על ידי קריעת הצלם, שנטמע בחפץ, מהעולם. ולאחר מכן, צריך למנוע מהאדם שהעביר את הצלם לחפץ לעשות זאת בשנית. להרוג אותו, כאמור, זה לא פתרון, מפני שסביר שעדיין יש חלקיקים מצלמו שנדבקו לדברים אחרים בעולם הזה ויעגנו אותו לעולם הזה כרוח.

לא, אנשי הצלם נאלצים לקרוע גם מאותו אדם חי את נשמתו, את צלם האלוקים שלו. החלל הריק בנשמתו במהירות מתמלא במשהו אחר, משהו זר, דבר שאינו מסוגל לברוא ואינו מסוגל להעביר את עצמו לחפצים דוממים – אבל מאפשר לבעליו לקרוע את הצלם מאנשים אחרים. היפוך צלם, או צלם-נגד.

זה הסוד הגדול של אנשי הצלם: הם מגייסים לשורותיהם את קורבנותיהם לשעבר – רק אדם בעל צלם-נגד מסוגל לקרוע את הצלם מאדם אחר. יש דברים שאי אפשר לעשות כל עוד יש לך נשמה אנושית.

כמובן שלקרוע-הנשמה יש ברירה. יבוא יום וגם הוא ירגיש את המשיכה אל אדם שנבחר כמטרה לאנשי הצלם, וכאשר זה יתרחש, הוא יוכל לבחור אם לקרוע ממנו את צלמו או לא. מדי פעם אחד מאנשי הצלם מחליט לא לעשות לאחר את שעשו לו, אבל הוא עלול לגלות במהירות, שהוא לא מתחבר לבני אדם רגילים, הצלם שלהם נרתע משלו, והוא מנותק מהחברה האנושית.

חוץ מאנשי הצלם המנוסים ביותר, הרוב לא מסוגלים לקרוע את נשמתו של אדם רגיל – אין להם, לצורך העניין, מספיק "נקודות אחיזה" רוחניות. הם יוכלו להאחז ולקרוע רק צלמים מלאי-עוצמה ודומיננטיים ולכן הם מבלים את זמנם בחיפוש אחר סימנים לאירוע שמסמן על אדם אחר עם צלם חזק. אחרי כל ידיעה בחדשות על שולחן מדבר או פיצה שהצמיחה את פניו של אדם מפורסם יש שובל של אנשי-צלם שורדפים אחר מקור הידיעה, כמו חבורת זאבים שמשחרת לטרף.

אנשים בעלי צלם חזק ובולט נוטים להיות פעלתנים, חברותיים. הם מסוגלים לחוש את העולם ולהבחין בפרטים הקטנים, הם מחוברים לגוף שלהם ושולטים בו כבכלי מדוייק. אנשים בעלי צלם נגד חסרים, בהתאם, את כל התכונות האלו –הם לרוב אדישים, רפוסים וחסרי עניין וככל שצלם-הנגד שלהם יותר חזק, כך התכונות האלו בולטות יותר. הם ירגישו לעולם את החור בנשמתם, את הדחייה מהחברה. הם זקוקים לקרבה לצלם מזוקק בכדי לנגוד לזמן מועט את דחיית צלם-הנגד, קרבה שיש באותו הרגע שבו הם קורעים את הצלם מאדם אחר. מדי פעם גם מופיע אחד מאנשי הצלם שמוצא דרך למלא את עצמו בצלם של אדם אחר, בתקווה לחזור לחיים הרגילים ולעזוב את הקיום המסויט של אנשי הצלם. דברים שכאלו לעולם לא מסתיימים טוב: צלם-הנגד לא עוזב כאשר אותו האדם מקבל צלם חדש. משהו מוזר קורה בתוך אותו האדם, בזמן האיחוד בין השניים. אנשי הצלם לא יודעים מה קורה לאותם מעטים, אבל הם יודעים שמבט אחד בעיניהם גורם לשיגעון ושיסודות הבריאה ועמודי התווך של המציאות נוטים להתערער בסביבתם. אנשי הצלם לא יודעים מאיפה הנשמות והצלמים באים, אבל אין דבר שיותר מפחיד אותם מאשר המחשבה שאולי למציאות החומרית יחדור משהו מהמקום שממנו באים הצלמים, בשביל לנקום בהם… או יותר גרוע, שהם יאלצו לחזות בדברים שיופיעו כאשר צלם-נגד ילמד כיצד ליצור.

אז, האם אתה חושב שאנשי הצלם הם מפלצות? בהחלט יכול להיות.
אני יודע שמדי פעם עולה משורותיהם מפלצת אמיתית, ואז אפשר לראות אנשים בעלי מבטים אפורים, ריקים, מתקבצים מכל רחבי העיר בשביל לחסל אותה. אני מעדיף לרחם עליהם – הם לעולם לא יוכלו להבין דבר אנושי ולכן הם לעולם לא יוכלו לאהוב דבר שנוצר על ידי בן אנוש. אני רק מקווה בשבילם שיבוא יום ואחד מהם יילמד כיצד לחיות, שלא כבבואה לשאר האנושות, בנפרד או בשילוב ושאז הם ימצאו את האושר שלהם.

כן, הם רוצחים וגרוע מכך, משמידים, ללא חמלה או היסוס, אבל בסופו של דבר, איך אני יכול לשפוט אותם? גם אותם, כמו אותנו, כמו את הבובות שלי, מישהו שם בחוץ מפעיל – והאם אני יכול באמת לתעב מריונטה-אחות רק בגלל שהיא נמשכת על ידי חוטים אחרים?

בן שלום, התעשיה הגובלינית

ישנן שלוש דרכים עיקריות ששיטות משחקי-תפקידים נוקטות לגבי יצירת דמות. חלק מהשיטות מאפשרות לנו להרכיב את הדמויות שלנו ממאפיינים זרים זה לזה (GURPS). שיטות אחרות מציעות לנו אבי-טיפוס שמגדירים מסגרת כללית ליכולות הדמות (D&D). אקזלטד שייכת לקבוצה שלישית. כמו אורו של השמש הבלתי מנוצח הנשבר דרך מנסרה, אקזלטד מחלקת את העולם לחלקים ומפקידה אותם בידי ארכיטיפוסים שונים: סוגי הנשגבים. במבט ראשון נראה שרב המשותף בין הדרך השניה והשלישית. גם במבט שני. בכל זאת, ההבדל הוא שבמקום לחלק את האנושות לקבוצות, המציאות מחולקת לתחומים וקבוצה נוצרת בהתאמה לכל תחום.

באקזלטד, לדוגמה, העולם מחולק לתחומי אחריות. טבעם של הנשגבים הוא למשול, וסוגי נשגבים שונים אמונים על תחומים שונים שנועדו לקיים את עולמם. נשגבי השמש האדירים מכל נועדו למלוכה. גם אם הם רבי-אומן, מלומדים או אמנים – הם שליטי ממלכת התמחותם. בצד הנגדי של ההיררכיה נמצאים דמי הדרקון, המבטאים את מרכיבי העולם בעצם הוויתם, ומרכיבים את השכבה הרחבה שנמצאת מעט לפני ראש הפירמידה. מכיוון שהם רבים מטבעם, שיתוף פעולה הוא טבע שני להם. מכיוון שקיום הבריאה הינו מלחמה מתמדת, נשגבי הירח נבראו כגנרלים, אנשי הקרבות ושומרי הראש. מכיוון שהירח היא בת לוויתו של השמש – הלונארים נועדו להשלים את בני זוגם הסולארים. אחרונים חביבים, כמעט נשכח ממני – נשגבי הכוכבים. הסיידריאלים אמונים על המנגנון המטאפיזי המקיים את הבריאה. הם אחראים על חלקים מהביורוקרטיה השמיימית, על נול הגורל, ועל עתיד הבריאה. לפיכך, הם אנשי הסודות, היועצים, אנשי המנגנון. כמובן שגם לבני-הפיה, לעמי-ההר, לנשגבי השאול ותופת, לנשגבים האלכימיים ואפילו למלכי-הדרקון יש מאפיינים מיוחדים שמגדירים את טווח ואופי היכולות שלהם.

כל האבחנות האלה מובילות אותנו לשימוש מעשי חשוב שנוגע בעצם לכל ההיבטים שנוגעים ליחסים בין נשגבים שונים. האופי השונה של הנשגבים גורם לכך שמערכה לונארית שונה בתכלית ממערכה סיידריאלית, לא רק במשתתפים ובזירות ההתרחשות אלא גם בתמה ובאטמוספירה. המאמר הזה מתמקד ביצירת צ'ארמים, אבל השימוש במראה רבת-הפנים נוגע כמעט לכל היבט של משחק אקזלטד ששואף לכסות יריעה רחבה.

כותבים צ'ארמים!
פעולותיהם של הנשגבים, הפוטנציאל העצום שלהם, הם הכלי הראשון במעלה ליצירת הדרמה במשחק. בחלק הזה ננסה לראות את האופי המיוחד וההשפעה השונה של צ'ארמים בעלי עיקרון מקביל אצל נשגבים שונים. ישנן שלוש סיבות לכך שנסקור את הנושא בעזרת המצאת טכניקות חדשות. ראשית, הדגמה בעזרת צ'ארמים מספרי המשחק מעניינת פחות את מי שמכיר את הספרים. שנית, היא תיאלץ להתבסס על המהדורה הראשונה של המשחק. ולבסוף, היא תמנע ממני את התענוג היצירתי שבהמצאת צ'ארמים, ואני לא יכול להתאפק יותר.
כתיבת תוכן למשחק תפקידים קיים, במיוחד כאשר הוא טוב, קלה לעין ערוך מאשר יצירה יש מאין. הדרך שמוצגת כאן, ליצור הרחבות מתוך רעיונות קיימים, היא אינטואיטיבית למדי. אם מצאתם אלמנט משחקי שמוצא חן בעיניכם, יכול מאוד להיות ששווה לשדד אותו לצורת אלמנטים אחרים, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות.
זו הדרך שבה נבראים דרקונים.

מלאכה, ומהר
הדוגמה לצורך הדיון שלנו תעסוק בצ'ארמים של יצירה מיידית. אצל רוב הנשגבים הצ'ארמים הללו ישוייכו ליכולת המלאכה (Craft). אצל נשגבי ירח ואלכימיה הם ישוייכו לתכונות, כרגיל, אך האפקט עדיין קשור למלאכת-כפיים.
אם במנסרות ושאר תעלולי תאורה עסקינן, הרעיון לצ'ארמים שכאן בנויים כבבואה מנוגדת לצ'ארם הסולארי מגע מרסק (Shattering Touch) שמאפשר להרוס חפצים בזריזות יוצאת דופן. הנשגבים הם בעלי מלאכה על אנושיים, ואנחנו רוצים להעניק להם את היכולת ליצור, ומהר.

נשגבי השמש: הצ'ארם הלמת הלב של הרב-אומן (Master Craftsman Heartbeat) מאפשר לסולאר ליצור ברגע אחד את מבוקשו: הוא מכה בפטישו בפלדה המותכת ושולף את החרב המוכנה מתוך הכבשן, מנפח פסל זכוכית מורכב בנשיפה אחת ארוכה, או ממולל בין ידיו ענף עבה עד שהוא נותר מחזיק קומץ חיצים. כדי להשתמש בטכניקה זו עם מלאכה שמרווח הגלגול הרגיל שלה הוא יום אחד, על הנשגב לשרוף 5 מנות מהות ונקודת כוח רצון. אם המרווח הדרוש בין גלגולים ארוך יותר, על הסולאר להגדיל את ההשקעה. עליו לספוג רמת פציעה חמורה אחת עבור כל צעד שבו מצטמצם המרווח בין הגלגולים, עד ליום אחד. כך, לדוגמה, המרווח בין גלגולים ביצירת ארטיפקטים הוא עונה אחת. כדי לקבל סיכוי (ולו קלוש) ליצור ארטיפקט ברגע אחד על הנשגב לספוג 3 רמות פציעה חמורות (מעונה לחודש, מחודש לשבוע, משבוע ליום).
כעת הנשגב מבצע גלגול מלאכה מול דירוג קושי כפול מהרגיל. את ההצלחות הנותרות הוא מכפיל בערך המהות הקבוע שלו. אם מספר ההצלחות הסופי גבוה מהדרוש ליצירת החפץ – הגלגול מצליח.
לא ניתן להשתמש בצ'ארם יותר מפעם אחת על אותה יצירה או כדי לקצר שלב בודד של העבודה על יצירה מורכבת –הסולאר מתחיל ומסיים בהרף עין, או שעליו לפעול על פי החוקים הרגילים לגלגולים מתמשכים. הנשב אינו יכול להשתמש בצ'ארם כדי ליצור חפצים שערך המשאבים שלהם עולה על ערך (מלאכה + התמחויות רלוונטיות) שלו. הוא זקוק לכל חומרי הגלם ולכלי העבודה הרגילים, למרות שצ'ארמים אחרים יכולים להשתלב בקומבו עם צ'ארם זה כדי להקל על הדרישות, להוסיף קוביות וכו'.

הדוגמה הסולארית היא קו הבסיס שלנו. כעת נבחן את השינויים הדרושים לטכניקה אצל נשגבים אחרים.
דמי-דרקון: דמי דרקון נמצאים בקצה הנגדי של סקאלת העוצמה. אנחנו נשנה את הצ'ארם בשני מובנים: העוצמה שלו תקטן, אבל האופי המיוחד של דמי הדרקון יצטרך לשחק כאן תפקיד.
הגבלת העוצמה תתבצע בשני מישורים. ראשית, דמי הדרקון פחות מתאימים לרעיון הבריאה-ברגע. צמצום מסגרת הזמן לאפס היא הגבול העליון של היכולת, ולכן נופלת בחלקם של הסולארים. הצ'ארם שלנו יאפשר להם לצמצם את הזמן הדרוש לעבודה, אך לא לבטל אותו לגמרי. הפער הזה בין דמי דרקון לנשגבי החמה מוסבר במאמר על מהות השלמות. גלגול מלאכה מיידי מקביל לאפקט מושלם, ודמי הדרקון יכולים רק לחלום עליו. שנית, היכולת המוגבלת שלהם ליצור ארטיפקטים מציעה לנו מגבלה טריוויאלית – הצ'ארם הארצי שלנו לא יאפשר יצירה של ארטיפקטים.
כעת ניגע באופי המיוחד של דמי הדרקון. שני הנתיבים הברורים מאליהם נוגעים למאפיינים הבסיסיים ביותר של דמי הדרקון – האסוציאציה היסודנית שלהם והנטיה שלהם לשיתוף פעולה. הקשר בין דם-דרקון ליסוד שלו יכול להתבטא בכמה דרכים. לדוגמה:
• הצ'ארם מצמצם בדרגה אחת את המרווח בין גלגולי מלאכה מהסוג המתאים ליסוד שאליו שייך דם הדרקון.
• הצ'ארם מאפשר לדם הדרקון להתעלם מהתוצאות השליליות של כישלון דרמטי (Botch), בסגון צ'ארמים כמו לתפוס את הלשון (Seizing the tongue).
• הצ'ארם מאפשר לדם הדרקון לצמצם את עלות חומרי הגלם  בדרגה אחת (מינימום 1).
• וכן הלאה.
הנטיה לשיתוף פעולה יכולה לאפשר לדמי דרקון שעובדים על אותה יצירה להנות מעבודת הצוות שלהם. כמה דוגמאות:
• היתרון שמעניק הצ'ארם מצטבר עבור כל דם דרקון מהיסוד המתאים ליצירה.
• היתרון שמעניק הצ'ארם מצטבר עבור כל דם דרקון שמכיר את הצ'ארם.
• עבודה של כמה דמי דרקון על היצירה מאפשרת צמצום המרווח בין הגלגולים. 2 דמי דרקון יצמצמו אותו בדרגה אחת, 5 דמי דרקון מאותו יסוד כמו היצירה (אוסף מומחים) או אחד מכל יסוד (הרמוניה יסודנית) יצמצמו אותו בשתי דרגות. 25 דמי דרקון יצמצמו אותו בשלוש דרגות.

הנשגבים השמימיים נמצאים דרגה אחת מתחת לנשגבי השמש במדרגת העוצמה, אבל יש להם מאפיינים מיוחדים.
נשגבי הירח: הגירסה הלונארית של הצ'ארם הסולארי מסתכמת על כוחות שינוי הצורה הלונאריים. קייים צ'ארמים לונארים שמאפשרים לנשגב הירח להרחיב את השפעת יכולת שינוי הצורה שלו על יצורים אחרים או חפצים. הצ'ארם הלונארי מאפשר ליצור חפץ (אך לא ארטיפקט), בעזרת גלגול בודד, מול דירוג הקושי הרגיל של המלאכה. הטבע הבלתי קבוע של הלונארים והאופי הפרקטי שלהם, ליצור-כדי-להשתמש יאפשר להם לשמור את השינוי באופן זמני בלבד. נשגבי הירח אינם יוצרים חפצים לדורות הבאים, אך הם מסוגלים לענות בתושיה על צורכי השעה. כל עוד המהות שהושקעה נשארת מחוייבת (comitted) לצ'ארם, החפץ שומר על צורתו. ברגע שהצ'ארם מסתיים או נשבר – החפץ מתפרק לידי חומר גלם מנוצל וחסר ערך.
באופן מעשי, הלונאר נוגע בחומר הגלם, ומשנה אותו לצורה הרצויה בקלות. השינוי שעובר החפץ משקף את יכולת ההתמרה הלונארית. בניגוד לצ'ארמים לונארים שמאפשרים לנשגב להפוך את ידיו לנשק או את גרונו לכלי נגינה, הצ'ארם הזה מאפשר לו ליצור באופן גמיש חפצים שונים ולאפשר לאחרים להשתמש בהם. אם הצ'ארם הזה נראה חלש מדי, ניתן לקבוע שאפשר להשתמש בו כדי לאחות באופן זמני ארטיפקט שנפגם או נשבר. עלות המהות צריכה לעלות בשימוש כזה.
במקרה הספציפי הזה התחלנו מצ'ארם סולארי של יצירה קבועה והגענו לצ'ארם לונארי של יצירה זמנית. שום דבר אינו מונע מאיתנו ללכת בכיוון ההפוך ולאפשר לסולאר שלנו ליצור חפצים זמניים. כדי להבדיל את הצ'ארם הסולארי נוכל לייחד אותו בכך שהוא יאפשר ליצור כמויות של חפצים כאלה, כדי לצייד באופן זמני יחידת של לוחמי-נמר בנשקים ומגינים, לדוגמה.
חלופה אפשרית לצ'ארם הלונארי שלנו, שתאפשר יצירה קבועה, יכולה לאפשר לו להצמיח את עצמותיו בצורה חריגה אל מחוץ לגופו, ולהשתמש בעצמות כחפצים. אם ננסה ליצור מקבילה של הצ'ארם הזה נוכל לחשוב על גירסה אביסלית, שתהיה עוצמתית יותר (דם, בשר ועצם יכולים להציע חומרי גלם שימושיים יותר מעצמות בלבד).
התכונה הרלוונטית לצ'ארם כנראה צריכה להיות תבונה, אך אם דגשים אחרים לגבי מה שניתן ולא ניתן ליצור באמצעות הצ'ארם אפשר להחליף אותה בכוח. במקרה זה צמצום השימושיות של הצ'ארם צריך להתקזז עם העובדה שצורת-הכלאיים הלונארית יכולה להפיק ערכי כוח גבוהים ביותר.

נשגבי הכוכבים: ככלל, כל נשגבים נוטים להיות טובים בכל מה שהם עושים, אך נשגבי הכוכבים, כמו הלונארים, אינם יצרניים באופן מיוחד. האלמנטים שמגדירים את הגירסה הסיידריאלית שלנו לצ'ארם הם הקשר שבין הסיידריאלים לגורל ולמקריות, והאופי הביזארי שבו הצ'ארמים שלהם פועלים.
הצ'ארם הסיידריאלי יאפשר לנשגב הכוכבים לקבל על עצמו הסכם פשוט עם העכבישים הטווים את מארג הגורל: להקריב עתיד עבור הווה. הסיידריאל מקדיש את המהות ועוטה על עצמו את הארשת הבלתי נמנעת של הבורא, והעכבישים טווים לתוך גורלו חפץ רגיל אחד. באופן כלשהו, החפץ הזה מגיע לידיו באופן מיידי: הוא יכול לשלוף אותו מתוך חבית יין בשוק של צ'יאוסיקורו או למצוא אותו בפיו של דג מת הצף בבאר שבה הוא טובע. אם אין צירוף מקרים סביר במידה מינימלית העולה על הדעת, ייתכן שעגור לבן יפיל את החפץ מהשמיים בזמן מעופו או שהפחץ יימצא כבר בין גלימותיו של הסיידריאל. בחושך החפץ מפיץ אור מוזר בגוון שקשה לנקוב בשמו, ומכיוון שהחפץ לא נוצר עדיין – הוא בלתי ניתן להשמדה בדיוק כמו חפץ העשוי מחמשת המתכות הקסומות.
המהות המוקדשת לצ'ארם זה נשארת מחוייבת עד שהסיידריאל משלם את חובו לנול הגורל. הוא אינו יכול לבטל אותה כרצונו. הסיידריאל אינו חייב ליצור את החפץ בעצמו, אולם עליו לדאוג שמישהו ייצור אותו, בזמן כלשהו בעתיד. יש לו דוגמה מושלמת להציג בפני בעל המלאכה המיועד.
למרות שהגירסה המוצעת של צ'ארם זה אינה מאפשרת יצירת ארטיפקטים, ניתן להרחיב את הצ'ארם. הקדשת רמות פציעה מחוייבות ו\או כמויות פרופורציונליות של מהות מומלצת בהחלט במקרה כזה.

נשגבים אלכימיים: האופי הטכנולוגי של הנשגבים האלכימיים מתאים מאוד לנושא הכללי של יצרנות במובן התעשייתי. הגירסה האלכימית שלנו לצ'ארם תאפשר לנשגב להשקיע מהות ביחידת ייצור עצמאית או להשתיל יחידת ייצור נישאת שתעבוד על המוצר המוגמר כל עוד המהות נשארת מחוייבת לפרוייקט. במקרה של מערכת מושתלת, הנשגב יוכל לבצע את מטלותיו הרגילות (לפלוש לבריאה, לדוגמה) וכעבור מספר חודשים, לשלוף מוצר מוכן מתוך גופו.
מכיוון שמותר לנו להעניק לנשגבים האלכימיים יתרון יצירתי בלב שקט, אפשר לאפשר להם ליצור ארטיפקטים בעזרת הצ'ארם.
התכונה הרלוונטית לגירסה האלכימית היא באופן טבעי תבונה. ניתן להחליף אותה בחוסן אם מדובר במערכת מושתלת, ובמקרה כזה היא תגביל את גודל החפצים שהנשגב יכול לייצר בתוך גופו.

נשגבי השאול: נשגבי השאול מקבילים בעוצמתם לסולארים, אולם הם מתמחים יותר בהרס, חורבן, מוות ומגפות. יצירתיות היא טבע שני להם, אך לסולארים היא טבע ראשון. הכוחות-שאינם קבעו כי העולם חייב להתקדם לקראת אובדנו, ואם נשגב השאול רוצה ליצור, עליו להשמיד. הגירסה האביסלית פועלת בדומה לצ'ארם הסולארי, אלא שנשגב השאול חייב להשתמש בכמות כפולה של חומר גלם מהדרוש ליצירת החפץ.