אורן חנקין

עציצים. אין שום דבר שאני שונא יותר מעציצים. למען האמת, יש הרבה דברים שאני שונא יותר מעציצים, אבל לצורך המאמר הספציפי הזה הבה ונניח שאין.
במידה ורק אתמול התחלתם לשחק, יכול להיות שאתם ברי מזל ועדיין לא נתקלם בחולי המסוים עליו אני מדבר, אז עבורכם, הסבר קצר: עציץ, בהתאם למילון מונחי פורום העמותה לקידום מ"ת הוא "כינוי לשחקן אשר בשעת משחק נוטה לחוסר מעורבות ולמשחק דמות תפל ונטול התלהבות. נובע מהעובדה שעציצים הם כנראה החפץ הדומם ביותר ביקום או משהו בסגנון".
אני מחבב את ההגדרה הזו כי היא די מדויקת ובעיקר בגלל שאני חושב שאני כתבתי אותה במקור. אבל הבעיה עם ההגדרה הזו היא שהיא אפילו לא מתקרבת לתיאור מלא ומפורט של הזוועה חסרת השם שהיא שחקן עציצי. חסרת שם מעבר לשם ההוא שמקודם סיפקתי את ההגדרה שלו. אה, אתם יודעים למה אני מתכוון. כבר הקלדתי את המשפט ההוא ואני לא חוזר לשם וחושב על דימוי חדש…

כבר צלחתי בעבר כמה חוויות משחק לא נעימות כמנחה. שחקנים עזבו משחקים שלי באמצע, שחקנים ניסו להשתלט בכוח על המשחק שלי, היו לי שחקנים שגימגמו, שחקנים שרימו בקוביות, שחשבו שלא ראיתי ואז גם התווכחו כשרציתי שהם יגלגלו מחדש ובסופו של דבר התפלאו שהרגתי להם את הדמות. יש כל מיני, אבל אף אחד מהם לא היה מרגיז כמו אותו שחקן שיושב בקצה של השולחן ושותק במשך ארבע שעות.
אני לא מרים הצגה לטובת השעשוע הפרטי שלכם. לשחקנים אמורה להיות מעורבות כלשהי בעלילה. זה נקרא משחק תפקידים, זה לא נקרא- "היי, בואו לשבת מסביב לשולחן למשך 4 שעות, תסתכלו על אורן עושה קולות מצחיקים ותגלגלו קוביה מדי פעם". אני כותב עבור המגזין של העמותה לקידום משחקי תפקידים, לא של העמותה לקידום "לעשות קולות של שטיח ולבנות מגדלים מקוביות בזמן שאורן מתאר חלליות", נכון?
אני ממש לא כמו כל המנחים הפרימדונות האלה, שמתבכיינים כשקוטעים אותם באמצע איזשהו תיאור. התיאורים שלי לא כ"כ מוצלחים, אתם יכולים להפריע כמה שאתה רוצים. ברצינות, אם אני מתחיל תיאור וכמה דקות אחר כך אני עדיין מדבר על צבע העיניים של איזשהו נאפס ועל "הריחות הנישאים באוויר הסתיו הקריר", אז משהו פה ממש לא בסדר. זה לא משחק, זו הקראה פומבית.

בשלב זה אתם בוודאי תוהים למה החלטתי להשחית כ"כ הרבה ביטים על תיאור הסלידה שלי מעציצים. אתם רוצים לדעת למה החלטתי להתלונן דווקא על עציצים ולאו דווקא על אחת משאר התופעות שהורסות את התחביב?
אז זה פשוט, עציצים נראים כאילו הם לא נהנים מהמשחק. הם לא מגיבים לגירויים שלי ולא מתערים בעלילה וזה גורם לי להרגיש כאילו אני זה שלא בסדר. אמור להיות לכם ברור שזה לא נכון. אני בסדר גמור. אתם לא בסדר, עציצים! אם אתם באמת לא נהנים מהמשחק, בגלל שאתם לא אוהבים סופר גיבורים, או רובוטים, או את הקול שלי או מכל סיבה חייזרית אחרת, אז הבעיה היא עדיין שלכם! אתם תשחקו ואתם תעמידו פנים שאתם נהנים. בסוף כל משחק שלי אני מקדיש כמה דקות לקבלת משוב מהשחקנים ואז אני יושב ומעמיד פנים שאכפת לי מה הם חושבים. במהלך המשוב הם יכולים לספר לי שצריך פחות נינג'ות או שצריך לחתוך את הסצינה על מאדים או כל אחת מהשטויות האחרות ששחקנים תמיד אומרים. עד אז אני מצפה מהם לשחק ולהינות. או כאמור, לפחות להעמיד פנים שהם נהנים.

לומר את האמת, באמת שקשה לי להבין איפה התופעה התחילה. אני יודע שעבורי זה ממש לא נעים פשוט לשבת יחד עם שחקנים אחרים ולשתוק. אני באמת לא מבין מה המניע של מישהו שנרשם למשחק בכנס, שילם עבור התענוג המפוקפק של לשבת במשחק שלי ואז פשוט להתנהג כאילו כלום, כל בסדר, הוא שותק. הא, עציצים? למה אתם עושים לי את זה? אני בנאדם נחמד. אני משתדל לא להעליב יותר מדי זרים באינטרנט. אני תמיד שומר את כל הבטריות המשומשות שלי עד שאני מגיע לאיזשהו מיכל מיחזור, אז למה להתעצץ עלי? לא עשיתי לכם שום דבר רע. ואם עשיתי אז זה לא היה בכוונה. ואם זה היה בכוונה אז זה בטח הגיע לכם ואין לכם שום סיבה להתלונן, לא כל שכן להרוס לי משחק שביליתי שעות שלמות בלרצות לתכנן ואז אילתרתי על המקום. זה לא בסדר.
בכל אופן, אם אתם "עציצים" וקוראים את ה"מאמר" הקצר הזה, אז מצויין, הגעתם למקום הנכון. אני מתכוון להציג בפניכם, בפעם הראשונה אי פעם, את התוכנית הרב-שלבית של אורן לסיוע בצמצום תופעת העציצות, שהמצאתי ממש עכשיו. מוכנים? הנה זה בא, התוכנית הרב-שלבית של אורן להפסקת העציצות:

1. כשאתם משחקים, תפתחו את הפה ותוודאו שיוצאות החוצה מילים.

זהו! זו התוכנית הרב-שלבית שלי. אתם יודעים מה היופי בה? היא מכילה רק שלב אחד. היא עד כדי כך פשוטה. כל אחד יכול להפסיק להיות עציץ.
ברצינות, אם ישבתם מול מנחה, ופתחתם את הפה ויצאו החוצה מילים, הפסקתם להיות עציץ. ברכותיי, ביצעתם את המעבר משחקן מחורבן לשחקן בינוני מינוס. ווהו.
בשלב זה, אתם לא אמורים לשאוף ליותר מדי, פשוט תהנו מחווית המשחק בו אתם ממש עושים משהו חוץ מלהסתכל על התקרה. יותר מאוחר, אחרי שתתנסו קצת בלהפעיל את מיתרי הקול, יש הרבה דרכים לשפר את צורת המשחק שלכם, אבל בשלב הזה כבר מדובר במאמר אחר לחלוטין. אני מניח שיש אפילו כמה זיוני שכל בנושא בחלקים אחרים של המגזין שאתם מחזיקים או קוראים באינטרנט. משהו על משחק דמות עמוק או על חלוקה יעילה יותר של נקודות ניסיון.
איפה הייתי? אה, כן — הפכתם לשחקנים בינוניים מינוס. זה המעט שאני מצפה לו משחקן, שידבר ושיהיה בינוני מינוס. זה בדרך כלל גם מה שמקבלים בכנסים. כבר למדתי לא לצפות ליותר.
אז תפסיקו להיות עציצים. תעשו משהו. תתקיפו, תחפשו מלכודות, משהו. העורך גם אמר לי להוסיף שאם תפסיקו להיות עציצים אז תהיו מפורסמים ותשיגו בנות, אבל אני לא מתכוון לשקר לקוראים שלי. למעשה אתם תרוויחו שני דברים אחרים לגמרי: הראשון, לא תצטרכו לשמוע אותי מתבכיין שוב בנושא. ועוד מתבכיין רע. אני מקווה שהעורך הלשוני של המחית השלישית או איך-שהעיתון-הזה-לא-נקרא יצליח להפיק איזשהו חיבור נהיר מהקישקושים האנטי-תחביריים שלי כאן. הדבר השני, אני לא אצטרך לשנוא אתכם יותר.