צבאות עצבניים שחר לנגבהיים

אחד מהדברים שהכי עצבנו אותי בביגור האחרון היה ספרי הבסיס של Unknown Armies. כבר ביום הראשון ראיתי אותם, כרוכים בחום ושוכבים בכל אחד מדוכני הספרים בינות למיני אקזלטד ומו"ד. מה שהפריע לי היה שראיתי אותם שם גם ביום השלישי. הם לא נמכרו, וזה מעצבן אותי. מאוד מעצבן אותי, אפילו.

בואו ואחסוך לכם כתבה שלמה: Unknown Armies (מעתה ואילך "צבאות אלמוניים") הוא אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר שאין לכם, וחבל. לכו לקנות אותו, עכשיו.

אני לא רוצה לכתוב פה כתבה שלמה שתעסוק בתסכול שנובע מכך שתשעים אחוז מהשחקנים קונים רק ספרים של עשר אחוז מהשיטות. אני גם לא רוצה להביע את דעתי לגבי היכן מדורגים אותם עשרה אחוזים בסולם השיטות. הבעיה היא לא ששיטות פחות טובות מוכרות, אלא ששיטות יותר טובות לא מוכרות.

עכשיו, אחרי השורה התחתונה ולפני שאסביר לכם את הסיבות לה, אעשה אתנחתא קצרה בשביל להסביר מה זה, בעצם, צבאות אלמוניים. אני מניח שכולכם יודעים מה היא פנטזיה אורבנית – בין אם אתם חושבים על פיות שרוקדות על אדן החלון, אנשי זאב בין פינות הבתים או אנשי-הדג של אינסוורת', אתם מכירים את הקונספט הבסיסי של פנטזיה אורבנית.

מצויין. קחו אותו ותזרקו אותו לעזאזל. לא רק שהוא לא מעניין אף אחד, הוא אפילו מטעה, כי בעולם של צבאות אלמוניים, אי אפשר לתלות את האירועים הגדולים בקנוניית ערפדים עולמית או בקת'ולהו הבלתי נלאה. הכל, בסופו של דבר, קורה בגלל בני האדם, בגללנו. הגיע הזמן שנודה בכך – אנחנו האחראים היחידים לגורל האנושות – וזו בדיוק הסיבה שהעולם נראה כפי שהוא נראה, לא איזה חייזר שחולם מתחת לפני הים.

תראו, זה מאוד פשוט, הדבר החזק ביותר ביקום הוא המחשבה האנושית, היא מסוגלת לעצב הכל, אפילו את מרקם המציאות. הבעיה העיקרית בכך היא שרוב האנושות מבצעת מעט מאוד מחשבה, ורק שבריר ממנה מבוצע במודע. הרוב מבוצע על ידי תת-המודע של כל אחד מאיתנו, שמושפע ומשפיע על תת-המודע הקולקטיבי, שמשפיע בתורו על הדבר הקרוב ביותר שיש בעולם של צבאות אלמוניים לאלוהות – הכהונה הבלתי נראית.

קשה להסביר מהי בלי להכנס יותר מדיי לפסיכולוגיה יונגיאנית או למשל המערה של אפלטון, אבל בקצרה, אנחנו לא תופסים את המציאות שלנו כפי שהיא, אלא מפשטים כל חלק שלה שנקלט במחשבתנו לאבטיפוס, שעל פיו אנו שופטים את החפץ שמולנו. אנחנו עושים את אותו הדבר בדיוק עם אנשים, אבל מה שאנחנו לא מבינים הוא שאותם אבות-טיפוס משפיעים עלינו בחזרה. איפה שהוא, שם מעלינו, יושבים אבות-הטיפוס, הארכיטיפים של האנושות, ומעצבים את גורלנו על פי התפיסות שלהם, שבתורן מעוצבות על פי תת-המודע שלנו.

מה שגורם לדברים מאוד מוזרים, שקורים אם, נניח, אבטיפוס מסוים מאבד מחשיבותו או מקבל נופך שונה. אבל ניחא, אם אתם מחפשים דברים מוזרים, תראו את האשפים, כל האנשים שהתקבעו על דבר אחד, במידה כזו שהוא משמש להם עוגן למציאות משלהם ודרך לפרוץ את המציאות של שאר האנושות. זה עוד נשמע איכשהו סביר כשמדברים על קוסמים שניזונים מסכנה או מהפנים המיסטיות של מין ומוות, אבל חכו עד שתראו את אלו שהקסם שלהם נובע מרכישת ספרים ישנים, שיטוט בעיר או חפיפת שיער. ויש עוד ועוד, משומר הראש של המציאות, דרך האינקוויזיציה החדשה ועד לחדרים של בית הניכור, שם אנשים משתנים מהיסוד. השורה התחתונה בעולם של צבאות אלמוניים היא שאנחנו לא צריכים פיות או אנשי זאב. המציאות שאנחנו יוצרים לעצמנו משוגעת מספיק.

שיטה
לצבאות אלמוניים יש את שיטת המשחק הכי טובה שאני מכיר. הסיבה לכך פשוטה מאוד: מתוך ספר של כ-300 עמודים, רק העמוד הראשון מוקדש להסבר השיטה. כל השאר הוא ביאור, הרחבה ובעיקר תוכן. השיטה עד כדי כך פשוטה. יותר מכך שהיא פשוטה, היא חלקה – כל פעולה מתבצעת בגלגול אחד. אין גלגולי המשך, גלגולי תוצאה או שאר שאריות שיעכבו את המשחק. לכל פעולה יש גלגול אחד ותו לא, ובנוסף לכך כלולים בשיטה עצמה חוקי תוצאה אוטומטית כדי לחסוך אפילו את הגלגול האחד הזה בחצי מהמקרים.

עוד יותר מכך, כל חלק מדף הדמות גם אומר לנו משהו על הדמות. הדמויות מעוצבות על פי רצונות ודחפים. המיומנויות שלהן אינן נבחרות מתוך רובריקה קבועה, כך שעצם קיומן מעיד על משהו, ועל שיטת השפיות הנפלאה, שבניגוד לכל משחק אחר עם שיטת שפיות, גם אומרת לנו משהו מעשי על מצבה הנפשי של הדמות, ולא רק נותנת גווני אפור של הבחירה הבינארית בין שפיות לשיגעון. יכול להיות שזה נשמע מסובך; זה לא. כשתראו את זה באופן מעשי לא תאמינו עד כמה זה פשוט.

תוכן
עזבו את הסעיף הקודם. יש דיון ארוך מאוד על מהי שיטה טובה. תמצאו אותו בחיפוש מהיר בפורום משחקי התפקידים, כך שאין לי צורך לבאר זאת. אבל גם אם יהיו שיטענו שאין שיטה טובה יותר ושיטה טובה פחות, אני עדיין אטען שהספר של צבאות אלמוניים הוא ספר מוצלח יותר, פשוט מפני שגלום בו פוטנציאל שלא ייאמן. כבר בפעם הראשונה שעברתי על הספר, עוד בפרקים הראשונים, התחילו לעוף לי בראש עשרות רעיונות למשחקים, דמויות ואירועים. הספר מחולק לארבעה חלקים, כאשר שלושת הראשונים מדורגים על פי רמת ההכרה של העולם שהם מייצגים, מרמת הרחוב ועד הרמה של אלו שפועלים בקנה מידה גלובאלי, והפרק האחרון, כנהוג, הוא פרק למנחה.

כל פרק נפתח בכמה דפים של סיפורים ושמועות – ומבחינתי, הדפים האלו חשובים יותר מכל שאר הספר להעברת האווירה של העולם וליצירת המצע שעליו גדלים הרעיונות.

האתר
אחד מהסימנים העיקריים לשיטה באמת מוצלחת הוא שגם כמה שנים לאחר שהפסיקו לכתוב ספרים חדשים, שוק התוכן החובבני-עצמאי עדיין הומה. בדקו, כנקודת התחלה, את אתר המשחק http://www.unknown-armies.com/ . יש שם כמויות אדירות של חומר, כולו חובבני וממשיך להצטבר. בקבוצות הדיון של המשחק, גדל גם הלחץ להמשיך ולכתוב תכנים רשמיים למשחק, ותסמכו עליי, כשזה יקרה, אתם לא תרצו להפסיד הכל רק כי אתם לא יודעים מה הקשר בין הופעת קסם אקראי למק'דונלדס, מה קורה לקוסם המסכן שעושה את טעות חייו ומעיר את הנמר הישן, או יותר מכך, מה "האכזריים" מסתירים מאחורי מסך המוות.

תעשו לעצמכם טובה. תקנו את ספר הבסיס של צבאות אלמוניים. סביר להניח שזו תהיה אחת מההוצאות הכספיות הכי מוצלחות שלכם בתחום משחקי התפקידים, וזה יעזור לי להרגע כשאביט בדוכני הספרים בכנס הקרוב.