הרפתקה מתחרות "סופה במדבר"

"אין מתנות חינם" (אמרה עממית)

על ההרפתקה:
ההרפתקה במקור נוצרה לעולם "שחר האדמה" והתפתחה מתיאור של שד המופיע באחד מספרי השיטה. בהרפתקה יש צורך במשחק תפקידים רב, והיא דורשת שחקני תפקידים חושבים.

ההרפתקה הינה ללא שיטה ומתרחשת בעולם פנטסטי. היא מתרחשת בישוב קטן במדבר גדול, כשהדמויות הן שליחים שהגיעו לישוב למטרות שונות. במהלך שהותן בו הן רואות כיצד הכפר עובר במהירות ממצב שמח ומואר, לישוב האוכל את עצמו מבפנים ומתפרק. הישוב נהרס מבפנים על ידי שד שהסתנן אליו והדמויות יצטרכו למצוא דרך לגלות את אותו שד ולעצור אותו. ניתן להשתמש בתיאור הישוב גם למטרת אחרות מלבד הרפתקה זו, וההרפתקה עצמה יכולה לעבוד היטב במידה והדמויות הן בנות הישוב עצמו.

ההרפתקה כוללת תיאור דמויות בסוף ההרפתקה.

רקע להרפתקה:
העיר "בית המישור" (או עיר השלוש בשמה הישן), שבה ההרפתקה מתרחשת, היא ישוב בינוני בגודלו ומתורבת. האנשים הגרים בו שייכים למעמד הבינוני, הישוב הינו חדש יחסית ועתיד להיות אבן דרך בתוך דרך מסחר. היום הכפר מחולק לשלוש קבוצות בתים (שהם שרידים לשלושת האנשים שיסדו אותו לפני 130 שנים). הבתים אינם רחוקים אחד מהשני (מאות מטרים בלבד) וחוץ מהמייסד אין בניהם שם הבדל .הישוב מונה כ-130 איש החיים בשלווה ושקט יחסיים.
ההרפתקה בנויה משלושה חלקים, כאשר הראשון אמור להראות את הכפר בצורה הרגילה שלו כשהוא אופטימי, מלא אחדות ואהבה, שמחה ואושר, הנאה וגיל. בחלק השני של ההרפתקה מגיע לעיר סוחר שלגביו אפרט יותר מאוחר, ודמות מסתורית שמגיעה בחפיפה אתו. כל הכפר מתחיל להתפרק. אחת הדוגמאות לאווירה, שאני אפרט בחלק הראשון אני אראה במראה שחורה, מלאת זעם ואלימות ללא הסבר מובן בחלק השני. בחלק האחרון הדמויות אמורות לנסות להציל את הכפר מלהיקרע מבפנים.

הישוב נמצא באזור ספר גדול בשם "מדבר היזכור" על שם האדמות הפוריות הרבות שפעם היו בו (לפני "אסון" שקרה בו). הישוב מאוד חם ומקבל אורחים בכל ימות השנה, הוא בנוי סביב לגבעות תלולות של אדמה בבתי אבן עגולים קטנים. כל כפר מוקף בתעלות לעצירת מים ואפשר לראות בקלות שרידי מבנים שבוני הישוב בנו את הבתים בקרבתם (לשם יצירת המשכיות רעיונית לישוב הקדום). האסון שפקד את הארץ לפני עשרות שנים שינה את האקלים. השמים מלאים כמעט תמיד בענני אבק גדולים, הרוח חזקה וסופות חול בינוניות מתרחשות באופן קבוע. בתי הישוב מוקפים בשוברי רוח גבוהים מאבן. במרכז שלושת הישובים יש ניקבה גדולה של מים טובים לשתיה. האוכל של הכפר מגיע מציד וליקוט בעיקר, יש רבב של יצורים חיים וצמחים, שהסתגלו למזג הסוער, ועדר גדול בכל אחד מהישובים. המקום הסוער איננו מעיק על שמחת החיים שבאזור, בזכות מגני הרוח, בשל מזג האוויר הנעים. באמצעות גחליליות מיוחדות המפיקות אור סגול שמגדלים בקרבה לכפר, המקום פועל בכל שעות היממה ללא הפסק. משקאות משכרים מופקים מפרות בשרניים, שניתן למצוא במקומות שונים במדבר. שירה ומחול הם הצורות האהובות ביותר של החברה. התושבים בנויים מכל גזע ומין ללא הבדל כשאחווה משפחתית, חמה ואוהבת נמצאת ביניהם כל הזמן.

לשם הסבר הישוב נוסד על ידי בני עמים שברחו מטבח בארצם שנעשה על ידי שדים מעולמות אחרים לפני כמה עשרות שנים אך מאז נוספו קבוצות רבות של משפחות מגזעים שונים והיום קהילות קטנות מפוזרות בתוכו ה ללא קשר לעמם המקורי.

הישוב ידוע בכל מקום ודרך עתיקה ששרדה מזמנים קדומים בשם "הערוץ הכחול " העובר במרכז אחד הישובים גרמה למקום להיות מרכז חשוב ביותר לכל מטייל שנע באזור המדברי, מקום ישוב יחיד בין מאות קילומטרים מסביב.

השלטון בנוי ממועצת זקנים שנאספת מכל הישוב מכל מין ובתנאי שיהיו בגיל מעל 60, המקום מאז הקמתו רק גדל והתפתח.
ההיסטוריה הקדומה טוענת שבזמנים רחוקים העולם היה מלא שדים ורוחות שחורות, בני האדם לא יכלו לשרוד בתוכו כאשר בשלב מסוים (לדעת אנשי האמונה של ימנו – הגעת האל אחד ודתו לעולם) השדים הקדומים החלו לסגת מהאדמות הרבות ורק יציריהם הפחותים ביותר נשארו.

במשך העידנים כתות רבות ושדים למחצה ניסו לזמן את הקדומים, להביא לחורבן העולם אך ללא הצלחה עד שכת מסוימת הצליחה להביא למחלה נוראה שפשטה באדמות רבות, המחלה יצרה שער פתוח לשדים רבים, רוחות רעות ויצורי בלהות לחדור לעולם.

אקרובן היה מלך ומצביא בארצו (יש אומרים שהיה קדוש והאמין באל האור), הוא כתב מגילות רבות לפני מותו ומספרים שבהן כתב על אירועים שיקרו בעתיד הרחוק והצפינם כך שרק אלו שאמורים לקרוא אותן יבינו את תוכנן. לאחר הגעת השדים והמגפה אוקרבן הנהיג קבוצת עמים לאזור ספר גדול שפעם היה מרכז חיים פורה והם השתקעו בו למען מסתור. לאחר זמן כשהבינו שהארץ הצליחה להתייצב מחדש השתקעו ובנו את הישוב. נוודים וסוחרים שהלכו דרך המדבר הגדול גילו אתו במשך השנים והמקום פרח כצומת דרכים. מדי פעם משתכן איש במקום, לעתים אחר עוזב, הכל בתנועה מתמדת כשאנשים נראים לעתים לא יותר מפעם אחת לפני שלא יראו לעולם. יש יחסים של סקרנות ואהדה לאנשים שמגיעים מהעולם הגדול אך אם זאת זהירות שלא להתחבר יותר מידי מפחד שיגררו אם הזרים להרחק או ישברו את ליבם בהתחברות אתו. באופן כללי הישוב מתייחס בחביבות ברמה סבירה מאוד לכל אורח ואף לעני ביותר ימצא מקום ללון. גודל העיר הוא כ3ק20 דקות לחצייה, כ-900 אנשים על כל קילומטר מרובע. בכלליות העיר בגול 10 קילומטר מרובע ושמות הרחובות המרכזיים הם סורדק, מובילאס ושומט (המייסדים ) ואקרובן (אב האומה).

מקומות ואנשים מעניינים:

• בית העירייה : הרבה פקידים והמועצה של הזקנים (העריץ המטורף)
• בית המשפט : מקום לעשיית משפטים כאשר השופט הוא יותר בורר משופט (משפט שדה)
• בית המשטרה : חביבה מאוד ,עונה לשאלות ,לא מתורגלת בלחימה (פחד ובריונות)
• מסעדה: בה מתארחים בעקר הולכים ושבים, מקום מאוד פעיל (שוד החלש)
• כנסייה: כנסיה ממוצעת וצנועה בה דת האור שולטת אך חוקיה מאוד גמישים … בעיר יש פולחן האל בצורות שונות, כולן מקובלות ויש סובלנות רבה אליהן (אינקוויזיציה)
• עובד עורות: איש גדול , מצולק ושקט , חסר חברים ומאופק (אלים ונקמן לנשים)
• אופה : אדם שמן, שונא ילדים , נצלן וחמדן (רשעות סדיסטית פחדנית)
• גילדת סיירים: גילדה קטנה שאנשיה מתפקדים כמאתרי נעדרים, מוצאי חיות מסוכנות, מגני הישוב (בריונים)
• השוק הגדול
• הבאר המרכזית בה כל יום יש פעילות חברתית תוססת

(מה שנמצא בסוגרים יקרה בחלק השני של המשחק)

דב"שים מעניינים:

• נייבו – ראש המלציה הוא אדם פטריוטי, מלא להט קרב, מאוד מגונן ותופס את עבודתו ברצינות רבה מאוד. נייבו מאוד אוהב את העיר שלו, מלא חרדה עליה ויודע הכל על כל תושביה, מתייחס אל כולם כאב ונחשב כמנהיג השטח של הכל (לפעמים יותר חשוב מהמועצה והמשטרה).
• אורלייך – ראש משטרת בית המישור, איש זקן, קרח וחייכן, טוב לב ותמים, שכחן וקל לתמרון אף שהוא מודע לכל חובותיו ונאמן מאוד, מחשבתו האיטית היא חסרונו הגדול.
• דולבבר- קוסם, יד ימינו של ראש המועצה הוא חד אבחנה, קצר סבלנות, ישיר ונחשב העין הגדולה של המועצה משום יכולת ההתבוננות שלו , הכנות שלו שמורידה מסכות מאנשים ויכולתו לראות את התמונה הגדולה.
• אביניון – ראש מועצת הישוב הוא אבהי ,טקסי ומיושן, נוטר טינה, חם מזג, מסוקס, ובעל חוש כבוד גדול. איש זקן שהגיע למעמדו במאמץ רב , מאוד אחראי על העיר שלו ורואה בכולם ילדים שלו ודורש את הכבוד המגיע לו בשל כך.
• דלייל מוריגת – אישה זקנה והיד השמאלית של אביניון היא נחושה, ממורמרת, כועסת על כל העולם מחוסר יכולת הישוב לטפל בבנה החולה שמת בגיל רך, מעונינת בכעסה הלא נשלט להכניס כמה שיותר תרבות זרה ולהעפיל על כוח המועצה (ולמעשה אירונית גם על עצמה).
• הלורד זונטון – אציל זוטר שפשע בעיר הבירה של ממלכת השנהב (ממלכה חיצונית) וברח, ראש מועצת הסיירים. הוא פרנואיד, רודף בצע וחשדן. מעונין לשמור על חייו, להגן על העיר (אף שמתוך כורח ולא פטריוטיות). מעונין להגדיל את כוחו ולא מרגיש מחויבות לעיר.
• ילדים רבים שמציקים כל הזמן, יודעים הרבה מידע ורוצים תשומת לב
• אנשי שיירות גדולות מנוכרים לתושבי הישוב, מסתגרים בקרונות שלהם
• אנשי גילדה שונים.
• הסיירים שחושבים את עצמם, מנופחים מאגו.
• אנשי משטרה שפועלים בשקט ונחמדות, מדברים יותר מפועלים (עד החלק השני).
• אנשי מליציה (צבא מתושבי הישוב) שמאומנים למשמר או הגנה.
• כוהני האור המהלכים בעיר ומנסים להתערב במעשי הדמויות (אך חסרי כוח).

דירוג הכוח של הכוחות הפועלים בעיר לפי שמונת מדרגות הכוח (מדרגה 1 היא הכי גבוהה וחזקה):

1. מועצת זקנים
2. גילדת הסיירים
3. השוטרים
4. אנשים בעלי הון
5. הכנסייה \ הסוחרים
6. המליציה
7. בעלי מלאכה
8. נוודים ומטיילים שונים

גוף ההרפתקה:

חלק ראשון

הדמויות מגיעות לישוב כשליחים מארצות רחוקות, כאשר לכל אחת מטרה משלה לארוחה אצל הזקן של הישוב.
הדבר הראשון שיקרה זו הארוחה. מטרתה להכניס את הדמויות לאווירה של הישוב ולאופי המלא באיטיות שלו – המפגש בארוחה אמור לקחת לא יותר מ-15 דקות משחק וניתן לסיימו אלא אם יש שיתוף פעולה של השחקנים ואז צריך לתת לדמויות להכיר אחת את השנייה, את הישוב ואת הפועלים בו מהשיחה עצמה.

מבנה הארוחה הוא כזה:

החלק הראשון של הארוחה הוא הישיבה בסלון החיצוני של הבית בו המארח מברך את היושבים ומציג עצמו ומרמז שכך הם אמורים לעשות (פה הרעיון לראות כיצד ניתן לברך אחד את השני ללא הגזמה ובאופן שלא יביך) .

החלק השני של הארוחה הוא שהמארח ייתן לכל אחת מהדמויות שי לברכה על בואה והדמויות יתנו לו שי בתמורה (תן לשחקנים להחליט אם הביאו משהו ומה הביאו – הרעיון לא להגזים במתנה אך גם שלא תעליב את המארח).

לאחר נתינת המתנות הם יקומו ויוזמנו לחדר האורחים, שם יצפו מהם לתת תשבוחות לעיצוב ולרהיטים היפים שבחדר, יגישו להם קפה ומאכלים במנות קטנות. לאחר מכן יעברו לחלק סיפור הסיפורים (רכילות , סיפור שמועות , מעשיות מעניינות , שבחים) .

החלק האחרון הוא תצוגת ריקוד ונגינה לכבוד הדמויות .

החלק הזה יכול להיות מאוד מהיר או איטי לפי רצון השחקנים ואהבתם את הרעיון שבו , אם הם משתפים פעולה אז יש לצייר בפניהם את הסגנון והחן של הסעודה , אם השחקנים רוצים לסיים את המפגש וכל רצונם הוא בהשגת מידע קר עם פירוט על אנשים אז לא להכביד עליהם .

בחוץ, כל הישוב נמצא בחגיגה אחת גדולה בשל חגיגות לכבוד יום יסוד שלושת הישובים

• קבוצה גדולה של 10 ליצנים, 4 לוליינים, 2 מאלפי אריות, 3 " תפלצות " (בובות שמופעלות על-ידי אנשים מאחורי הקלעים) חנו באזור, ישמחו להציג לדמויות מחזות רבות , לקרוא את עתידן ולמכור ממתקים.
• על ספות רבות ישבו אנשים ויספרו סיפורים וכאשר הדמויות יופיעו יקפצו עליהם ילדים רבים ויבקשו מהם לספר להם סיפור (ויציקו להם זמן רב עד שיסכימו).
• תחרות רכיבת סוסים מפוארת בה מהמרים רבים על סכומי כסף.
• תחרות קסמים בה המתחרים מנסים לראות למי יש את הקסם המופלא ביותר, המדהים והחזותי (לפי מחיאות הכפים של הקהל).
• תחרות סיוף מפוארת טקסית ואצילית באופן מוזר.
• קבוצות שמנסות לקחת אחת מהשניה את הדגל של "היריבה" כאשר משדלים את הדמויות לעזור לאחת מהקבוצות.
• תחרות "חטיפת בנות" בשירים, מזמורים ותחרויות בין הנערים כשהנערות נודדות בשבילי הישוב ומחוצה לו. כאשר בת אחת תבחר באחת מהדמויות, מיד כמה נערים יתחילו להתחרות עם הדמות עליה.
• תחרות של לחימה מדומה אם נשקים קהים כאשר אנשים מעודדים את הדמויות להשתתף באחד מהמחנות.
• הדמויות יראו זוגות אוהבים מטיילים ממקום למקום, זיקוקים בכל מקום, ממתקים נמכרים בפרוטות, זקנים יושבים על מרפסות, ילדים רצים ברחובות, אנשי חנויות חיכנים, צלילים קלים.

החלק הזה צריך להמשך מספיק זמן למען שההבנה על אופי הישוב תגיע לדמויות, חשוב לא להגיד "שהישוב מאוחד" אלה להשתמש בתיאורים של מקומות מלאי אור, צבעים בהירים, קולות צחוק, אנשים רבים מחבקים אלה את אלה, ריצה וצהלה רבה, ילדים רבים בכל מקום וכך הלאה והלאה – אווירה אחת גדולה.

סצנה אחרונה במפגש זה היא כאשר הדמויות נפגשות עם קוסם שראש הישוב הפנה אותם אליו בקשר לעסקים שלהן. הקוסם הנ"ל הוא אדם זקן מאוד ואחד מהאנשים הרבי עוצמה בישוב וכל הממלכות השכנות וידוע כאיש חכם – ראש הישוב מעריך את מילתו ודעתו.

כאשר הדמויות יגיעו אליו, אם זאת, הוא יהיה מאוד טרוד, מאוד לא מרוכז במה שהן יגידו לו ולאחר כמה דקות שיחה יגיד להן שהוא מאוד מצטער אך הוא עסוק ביותר בעקבות דבר דחוף מאוד ,שהוא רוצה להקדיש להן זמן אמיתי אך לא יכול כעת – שישובו יותר מאוחר.

חלק שני

החלק השני מתחיל באחר צהרים של אותו יום, כשמגיע לכפר סוחר, הסוחר חיכן ומאושר יהיה חברותי מאוד וישמח לעזור לכל אדם. הוא יספר שבא מעיר רחוקה, שם היה איש עשיר והחליט יום אחד שיחלוק בעושרו. הוא החליט שייקנה דברים רבים ולאחר מכן הוא ייתן אותם לאנשים אחרים בחינם רק למען אושרם, ללא רווח כספי.

הוא אומר שהמשיך בכך עד שאל המסחר (אמונה כופרת, אל חלש וכוזב, שד אפילו לפי דת אל האור) העניק לו מתנה לראות מה כל אדם חפץ בנפשו וליצור את זה מהאוויר הרק למען יוכל לתת לו את זה בחינם למען אושרו.
הסוחר ייתן לכל האנשים שיבואו אליו מתנות, כל אחת היא בדיוק מה שהאדם חיפש, ללא תשלום, רק למען יצירת שימחה. הוא יעניק מכל יכולתו אינסוף פריטים אקזוטיים ושונים מכל סוג. הסוחר ימשוך אליו רבים מכל אנשי הכפר וימשוך תשומת לב רבה. כל וחומר כשהדמויות יגיעו ישמח לתת גם להן מתנות בחינם לפי רצונם (ויותר מאחת אם ירצו).

באותו זמן שהסוחר הגיע הקוסם שנחשב אחד ממנהיגי הכפר ירשם כנעדר, לא ניתן לדעת היכן הוא – לא מצליחים למצוא אותו בשום מקום. עדים יאמרו שהוא ניראה מרוגז ונמהר בכל הבוקר ואחרים יעידו שניראה איש בגלימה כשל הקוסם רוכב על סוס הקוסם מחוץ לכפר (כלומר כנראה עזב ללא הסבר לאחר שהיה טרוד במשהו חשוב כל הבוקר).

לצד שני האירועים הללו יתחיל בהדרגה בעיר גל של סכסוכים, כעס רב אחד על השני וטינה על-טבעית בכוחה, ניראה שהעיר ויסודותיה החברתיים מתחילים ליפול, אנשים ישאלו היכן הקוסם ולמה הוא לא בא או למה הוא הלך.

• לוליינית אחת תדחף למותה בתאונת עבודה כשלוליין אחד שהיה מאחוריה (אחיה) דחף אותה "בטעות". ילד יברח מאביו אל הדמויות ויגיד שאביו שוב שותה כמו פעם והכה אותו, כלוב האריות נפתח ואריות מסתובבים ותוקפים אנשים.
• תחרות הסוסים מתפרקת כאשר אנשים שעמדו להתחרות פגמו בסוסים של האחרים, הרגו או פצעו אותם ואף נתנו לסוסיהם שיקויי קסם שיפעלו יותר טוב.
• תחרות הקסמים עוברת תפנית לכוון אפל של "מי יצליח יותר לשלוט בסביבה שלו ,לגרום לאחרים לברוח או ליצור מצב בו הקורבן יתחנן כמה שרק ניתן".
• תחרות סיוף בה אחד מהמתחרים ידקור ברגע של תיעוב את המתחרה שלו בלב לאחר שהקרב הפך למסכת של דם ומהלומות במשך דקות ארוכות.
• התחרות בה קבוצות מנוסות לקחת אחת מהשנייה את הדגל תתדרדר למלחמת כנופיות בה כל חבר קבוצה יעשה כל מה שהוא רק יכול למען כבוד הקבוצה שלו ושמירת הדגל, גם פגיעה, רצח, מכות ושרפה.
• תחרות של לחימה מדומה עם נשקים כהים הופכת למלחמת אגרופים ואנשים משתמשים בנשקים חדים ולא כהים.
• שני סייפים יחברו זה לזה ויתחילו לשדוד אנשים.
• אוהבים יתחילו לריב ולשנוא , אנשים על מרפסות יורקים אחד על השני.
• מספרי סיפורים יקבלו מטחים של עגבניות רבות ומכות מקהל משתולל.
• ילדים יכו אחד את השני, אנשים חסרי סבלנות, מקומות שמוצתים, אנשים שנפגעים.
• מריבות מבתים, בכי רב, אנשים נרגזים ומעוצבנים שנעים ברחובות, הרגשת תזזית רבה.

החלק הזה אמור להיות קונטרס חד מאוד לקטע הקודם, הכול נהיה מרגע לרגע אפל יותר, חד יותר, רועש יותר. אנשים הולכים בחדות, מתנגשים אחד בשני, יורקים וחותכים אחד את השני – אהבה נגוזה, הרגשת אחווה נשברת למאות חלקים כאילו כולם שכחו את האתמול.

יש לציין שעם הדמויות לקחו חלק ממתנות הסוחר גם הן ירגישו רגשות שליליים יותר ויותר כלפי סביבתן, ירצו לפגוע בה ולהשליך עליה את זעמן .

חלק שלישי

הסוחר גם יהיה מודאג וינסה לעזור לדמויות ולהביאן לחלקי כפר אחרים, הוא ינסה לתת עצות רבות ויראה כמפוזר ובנוסף ישמח לתת לדמויות חפצים מהמרכולת שלו אם ירצו, כמובן שבחינם.
באותו זמן זמר נודד יתגלה משוטט בישוב, אם הדמויות ינסו לאתר את מקור הכעס העל טבעי (באמצעי קסום) כל הראיות יצביעו עליו. כל הדברים הלא טבעיים יראו כאילו באים ממנו. הנגן לא יכול למות, יופיע ויעלם.

אם יסקרו גם את הסוחר וגם את הזמן, לא יגלו ששדים שולטים עליהם אלא אם הדמויות יצליחו לקבל הצלחה בדירוג קושי מאוד גבוה (שניהם יכולים ליצור דברי אומנות – ואם היו מופעלים על ידי שדים הם לא היו יכולים )

אם תיבדק עגלת הסוחר בהעדר הסוחר (מה שמאוד קשה משום שהוא שומר עליה כל הזמן) יתגלה שבעגלה יש רק כמה קופסאות רקות (אם יישאל יגיד שזה בגלל שרק לו היכולת ליצור חפצים מהאוויר) אך אם יבדקו את העגלה כשהסוחר לא נימצא בסביבתה או שיחפשו ראיות ללא התחשבות בדברי הסוחר …. ראה המשך.

הקוסם שהדמויות פגשו בסוף החלק הראשון מוחזק באחת מחמשת הקופסאות הריקות בעגלת הסוחר. בפעם הראשונה שהן יבדקו את העגלה הסוחר מיד יגיע וידבר איתן (אלא אם הן מעסיקות אותו בצורה מאוד נועזת). אם הדמויות רוצות לחפש העגלה, הן יצטרכו לחשוב על דרך מתוכחמת לעשות את זה– הסוחר שומר עליה בעין פקוחה.

הדמויות כנראה בשלב זה יבינו שהסיבה לכעס והזעם היא או הזמר הנודד או הסוחר ומתנותיו אך יש לתת להן את כל הסיבות לא לחשוד בסוחר, הוא יעזור להן, ייתן להן מידע, יראה מפוזר באופן חביב, יעניק להן סחורה אם ירצו. מצד שני לא ברור המקום ממנו בא הזמר, הוא מתחמק מלתת תשובות, לא מביט בעיניים וכל הזמן יחזור על כך שהוא תם לחלוטין .

הדמויות יוכלו לנסות להרוג את הזמר אך רגע לאחר "מותו" כשהדמויות לא יסתכלו על גופתו הוא יעלם ויופיע מהלך במקום לא מרוחק ללא זיכרון על כך שהן הרגו אותו וימשיך לנגן לתסכול הדמויות – הוא למעשה אשליה (ראה המשך).

אם הדמויות יגלו את סוד הסוחר הוא ינסה להלחם בהן ולברוח מנסה להרחיק את הדמויות מהכפר לתוך המדבר שם יהיו זאבים רבים ורעבים , שודדים ועצים שינסו לכלוא אותן (כולם אשליות).סיומות

ההרפתקה נמשכת יום וחצי בזמן משחק: הערב בו הדמויות מגיעות, היום למחרת שבו מגיע הסוחר ועד עלות השחר של היום לאחר מכן.

אם הדמויות לא מצליחות לעצור את הסוחר, הבלגן וההרס ימשיכו עד שהעיר תתחיל להתפרק לחלוטין – עד שהשמש תעלה במזרח אדומה כדם ,או-אז הדמויות יוכלו ליראות על גבי רקיע השמיים יישות גדולה טווה חוטים קסומים שמכסים את כל העיר. היישות תראה כגומרת לחש ,שיגרום לכל התושבים לעזוב בבת אחת לכיוונים ובדרכים שונים את הישוב ,ללא מילים .

הדמויות נותרות לבד בעיר הנטושה .

או

אם הדמויות יבינו שהזמר הנודד הוא אשליה, והסוחר הוא שד כשהחפצים שלו מביאים כעס ללב האנשים – ולאחר גם יצליחו להורגו (הדבר קשה , הגוף הפיזי שלו הוא בר חלוף וגם אם הגוף ייהרס שום דבר לא יקרה לחפצים ).

הדרך הכי טובה להגן על הכפר היא להסביר להם את זהות הסוחר ולאחר מכן בדרך כלשהי להרוס את כל החפצים – השד ירתח מזעם, ישתולל מעט ויעשה הרס אך לאחר יעזוב כשזהותו נתגלתה.

מה קורה באמת

אל הכפר הגיע שד גדול שנקרא "מביא המתנות " שיכול ליצור כל חפץ שקורבנו חפץ בו ואשליות רבות עוצמה. הוא יצר את דמות הסוחר ואת התכולה של העגלות בכוחותיו ואת הזמר הנודד כהסחה. השד אוהב להרוס את הקשר בין כל בני האדם ומעוניין להשמיד את בני האדם מבפנים אך מאוד נשמר לגופו כשהוא מתרחק מיד כשסודו נגלה.

השד יכול דרך המתנות (שהקורבן חייב לקחת מרצונו מיד השד) לגרום סכסוך, מריבה ובהלה (אם הדמויות לקחו את המתנות גם הם יושפעו).

הסיבה שהשד והזמר הנודד יכולים "לעשות אומנות " היא שזה אשליה של אומנות ולא אומנות אמיתית . הקוסם (יד ימינו של ראש הישוב) חטוף בתוך אחד מהקופסאות בעקבות גילוי זהות השד. הזמר הנודד הוא אשליה (משחק תפקידים טוב והצלחה למטרה גבוהה יגלו זאת). בנוסף המנחה יכול לתת רמזים לגבי האויב כאשר מידי פעם בזמן הדיבור עם הסוחר יתאפשר ליראות כהשתקפות (שרק הן רואות) קרניים או עיניים זוהרות אצל הסוחר או כאילו הזמר שקוף, מטושטש וכו…

התמה של העולם היא – המון צבעים, צורות, אמונות, שדים ורוחות. עולם אפל ,מלא מפלצות וכוחות אפלים שיכולים לנגוס בבני האדם חסרי הישע ללא כל קושי אם לא היו מספר טקסים וישויות בודדות שיכלו להגן עליהם. יש המון פחד ,חוסר אונים וניכור במקומות רבים, כתות ושדים מחופשים לבני אדם בכל פינה (שדים למחצה).

בני אדם מנסים לשרוד בעולם כששליחי שדים קדומים מנסים להחזיר את הגלגל אחורה.

דת "אל האור" היינה דת אמיתית וכוהניה עובדים ישות ידידותית (באופן חריג ביותר) כלפי בני אדם אך הוא אינו אל עליון על שום ישות אחרת (ויש חזקים ממנו), הוא מסיע בכך שהוא מגן מרפא ומגדל חיים.
הדמויות

הערה על הדמויות – הדמויות כולן הן שליחים ממקומות שונים ובעלי מטרות שונות אך המטרה שלהן דומה, לשכנע את ראשי הדרג של הישוב למסור לידיהם את המגילות הקדומות שנשאו עימם מארץ המולדת שלהם, שם רשומות נבואות רבות של מצביא אגדי שאומרים שחזה את בריחת עמו ליערות מאות שנים לפני הגעת השדים.

הנביא הנודע השאיר את כתביו העתיקים תחת משמר קסום כבד שלא אפשר מעולם את גניבתם או לקיחתם בכוח מבני הישוב. שנים רבות חשבו שהמגילות הושמדו או אבדו לעד אך לפני כמה שנים נגלה שהן עדין קימות במסתור בתוך הישוב עצמו ולכן נשלחו שליחים מכל רחבי תבל בשביל לקבל רשות לצפות בהן ולהעתיקן .

איש'ה – אדם שהוגלה בעבר מבית המישור כילד בעקבות ששבר פסל גדול של אחד מהמייסדים. כגולה חסר כל מכר את עצמו לשבע שנות עבדות לדיפלומט רב עוצמה מהאימפריה האפורה.

בתור עבד לדיפלומט, תמיד הקשיב לשמועות על הבית שלו והתפקיד שלו בתור נער שליחים אפשר לו לעקוב אחר המכתבים הרבים שאדונו שולח.

איש'ה גילה שהאימפריה רוצה לגנוב את המגילות היקרות של עירו ומיד לאחר השחרור שלו חזר לעיר כמתחזה לדיפלומט לענייני שלום מטעם האימפריה (הוא יודע שאדם ינסה לגנוב את המגילות בזמן החגיגות של 130 לעיר).

איש'ה מעונין גם להחזיר את שמו הטוב ולחזור לעיר שממנה גורש לפני שנים וגם לתפוס את הגנב של המגילות ברגע המעשה.

טין – אישה שחייה באדמות השבטים של "בני הצל " שביערות הגדולים שמצפון מזרח האימפריה האפורה, השבט שלה כמעט כולו נלכד על ידי המשעבדים של האימפריה האפורה. היא הפכה לשפכה ונשלחה לשרשרת ערי המסחר שם עברה מיד ליד שנים רבות ושימשה כרקדנית, זמרת ומספרת סיפורים.

יום אחד הצליחה לברוח ממשעבדיה וחמקה על ספינה לארצה הישנה שם גלתה את שרידי השבט שלה. אנשי השבט סיפרו לה על מגילות עתיקות שנמצאות בעיר בית המישור, ביקשו שתלך אליה ותיצור ברית של שלום בין השבט והעיר, הסכם של מסחר ותמיכה .

יותר מכך הם רצו שתבקש לראות את המגילות העתיקות למען שסודותיהן אולי יעזרו לשבט שלה לבנות את עצמו מחדש. טין מעונינת יותר מהמגילות ליצור את הסכם השלום משום שמסחר עם עיר חזקה כמו זאת יעניק לבני השבט שלה כוח רב .

אקירה – נולדה באימפריית השנהב כבת חורין ובת תרבות, מאוד גאה בארץ שלה והכוח שלה. הפכה במהרה לבת מאגיים מוצלחת באקדמיה שבעיר הבירה.

אקירה גדלה בעושר ובכוח כלכלי רב, רואה בכל התרבויות אחרות ברבריות חסרות יכולות להחזקת תרבות פורחת (בעקבות הנחיתות הפוליטית שלהן). לפני כמה חודשים נשלחה לעבר בית המישור למען יצירת הסכם שלום כביכול אם בני המקום .

בעזרת ההסכם הזה אקירה מתכננת לגרום לישוב להיות תלוי באימפריה כלכלית ולחייבו להביא לאימפריה את המגילות הקדושות שלו .

נורי (מארגוט) – אדם שנולד ליד מנזר גדול ואפל, המנזר היה חסר כל חוש הומור ואכזר כאשר נישלח לתוכו בגיל 10. בתוך המנזר הפך להיות קשוח,קר, אכזר לעתים ומלא שנאה עצמית בהיותו בן אנוש וכלפי הסביבה שלו. לפי אמונתו בני האדם הביאו בכך ששרצו בכל מקום למאזן הקוסמי להיפגע וחייבו את הישויות הקדומות ששכנו בעולם לנדוד הרחק. האל שבו מאמין המנזר זה אל המלחמה , הדם והקרבות מכל הסוג, הוא מאמין שאין לאף אחד סיכוי למול האלים הקדומים ,שרק המאמינים בהן ישרדו והם הנם שרי החושך שצריך לסגוד אליהם.

בסופו של דבר הוא אדם קר, בודד, חשדן, לא מבין אהבה מה היא, שונא עצמו ואגוצנטרי שמכר את נשמתו (מבחינה מטפורית) לשדים.

בעקבות כך הפך לכוהן נודד, מחפש אחר סודות וחפצים ישנים. לאחר זמן גילה את בית המישור ואת המגילות שבתוכה. הוא הגיע אליה במסווה של דיפלומט מארץ חופים בשם "אדמות הזהב" (סוחרים, פירטים ומלכים על ספינות, טירות מלח ודגים) לאחר שרצח את הדפלומט שלהם (שהגיע לשם מסחר ואף לא ידע על המגילות). הוא רוצה להגיע למגילות ולגנוב אותן למען המנזר והוספה לכוחו.

לורן – אדם רב פעלים שנולד בממלכת השנהב הגדולה כבן לסוחר עשיר ביותר. במהלך חייו ראה שחיתות רבה, חוסר צדק, כאב ורעב שהשפיעו עליו רבות בהיותו אדם מלא אמפטיה לסביבתו.

הוא הגיע למסקנה שראשי הממלכה הינם מושחתים ברובם ואף מופעלים מאחורי גבם על ידי שדים. הוא הפך לצדקני, רודף שלמות ומנהיג חריף של כת "סוף הימים" של בני האור.

העולם מחולק לטוב ורע כאשר כמעט כל שליטי הממלכות נטשו את דרך הטוב, בסוף העולם תהיה מלחמה גדולה שבא רק מאמיני אל האור ישרדו .הוא סגפן ומתנזר מהנאות הבשר ואף מרגיש רע אם הוא שליו יותר מידי, חסר סובלנות לדתות או מחשבות אחרות (המושפעות מהחושך), עקשן כפרד ובעל לב חזק.

הוא רואה את הפתרון היחיד האפשרי בלהפיל את השלטון הקיים, ליצור שלטון של צדק טהור במקומו ולהתכונן ליום הדין (הכת איננה חוקית בממלכת השנהב).

הכת מאמינה שנביא האומה שכתב את המגילות שבישוב מישור שקט היה אחד הכוהנים הגדולים ביותר של אל האור ולכן חשוב ביותר (לשם הגדלת כוחות "האור") להשיגן בחזרה.

הוא מתחזה לדיפלומט מארץ מערבית (מעבר לים הרחוק) מדינה שלא שמעו עליה מעולם (בני פרגה) שחלק מאנשי עיר הזהב סוחרים אתה לעיתים רחוקות מאוד.