"רק עוד קצת…"

סיפורם של שני מתחרים בדרך אל השלמות

מאת אביה סגל, עבור תחרות אויבים

• סיפורו של יונדאל
• סיפורו של אנדרא
• סיכום חוץ-משחקי
• שילוב במשחק
• הערות השופטים

הכל התחיל בכפר קטן, על גבול השממה. אף אחד לא באמת האמין שיצא ממנו גיבור גדול, ובטח שלא שניים. ובכל זאת, זה מה שקרה.

בלילה חורפי אחד, בשתי בקתות קטנות, שתי נשים נעזרו בשתי המיילדות היחידות בכפר כדי ללדת שני תינוקות.
הראשון נולד לתלנה ולבעלה יוּריד. היה זה תינוק בעל שיער חום בהיר, חזק וחסון. "נו," האיץ בה יוריד. "מה יהיה שמו?". "אנדרא" היא ענתה, וחייכה מבעד לכאב.
השני נולד לאינה ולדריק, כמה שעות אחר כך, עמוק לתוך הלילה. אך התינוק שיצא לאוויר העולם לא היה חזק וחסון כמו אנדרא. היה זה תינוק חלוש ורועד, בעל שיער שחור כלילה. הוא היה כל כך חלש, עד שהוא אפילו לא בכה. עד הבוקר נאבקו דריק והמיילדת כדי להציל את חייו, ולבסוף נחלו מאמציהם הצלחה. דריק ניגב את הזיעה ממצחו וחייך אל אינה. "מה יהיה שמו?" הוא שאל. "יונדאל" היא ענתה בשקט.
והתינוקות גדלו.

אנדרא גדל להיות גבר צעיר וחסון. שריריו השתרגו מבעד לחולצתו, ובנות הכפר היו מביטות בו בחשאי, מעריצות את פניו הפשוטים והגאים. יונדאל, לעומתו, גדל להיות נער רזה ומסוגר, אך בעל תבונה ותפיסה גבוהים בהרבה מהממוצע. יחסיהם של אנדרא ויונדאל לא התאפיינו במאפיין מיוחד. הם התייחסו זה לזה בהתעלמות מכובדת, לא מעניקים לשני יותר ממה שהם נתנו לשאר בני גילם. הימים עברו בשקט, ושום הפרעה לא נראתה באופק. אך השקט הופר ביום בו שניהם התאהבו בליאנה.
ליאנה הייתה צעירה מהם בשנה, והיו לה שיער חום וארוך ועיניים גדולות וצוחקות. היא הייתה ביתו של נפח הכפר, שהיה מאוד גאה בביתו היפיפייה. אחד אחרי השני, היא לכדה את ליבם של נערי הכפר. אך אף אחד, מלבד אנדרא ויונדאל, לא ניסה בפועל לתפוס את תשומת ליבה.
אנדרא החל לעבוד בעבודות קשות יותר ויותר, וכשליאנה הייתה עוברת הוא שולח לעברה חיוך מקסים. יונדאל לעומתו, ניסה להרשים אותה בתבונתו. הוא עבר בין בעלי המלאכה בכפר – הנגר, החייט, הסנדלר, וגם הנפח – והציע להם דרכים לייעל את עבודתם ולעשות אותה קלה יותר. לאנדרא רבים הודו בקול לאחר שהוא ביצע עבודה קשה, אך רבים מבני הכפר הודו בשקט, בליבם, ליונדאל, על העזרה שנתן להם.
ולאט לאט, אנדרא ויונדאל התחילו להבחין אחד בשני, ובמקום לנסות לבלוט באופן כללי, הם החלו להתחרות זה בזה. בכל פעם שאנדרא הרים סלע כבד או כרת עץ גבוה, הוא חשב על יונדאל ואיך הוא יתנשא מעליו. ובכל פעם שיונדאל חשב על דרך לזרז את עבודת הנגר או המציא כלי חדש לשימוש הנפח, הוא חשב רק על איך הוא יבלוט כעת מעל אנדרא.
העימות הסמוי בין השניים עזב מזמן את תחום ההתחרות על ליבה של ליאנה. אנדרא כבר לא שלח לעברה חיוכים, אלא התרכז בעבודתו. ויונדאל לא עזר לנפח, לא יותר מלשאר בעלי המלאכה בכפר. וכשליאנה חלתה ומתה, כשהם היו בני שמונה-עשרה, הם הרגישו רק צביטה קטנה בלב, והזדרזו לעשות משהו, כל דבר, שיגרום להם להיות יותר טובים מהשני.

ובאביב שלאחר יום הולדתם העשרים, שניהם הודיעו שהם עוזבים את הכפר ויוצאים לחפש את מזלם בעיר הגדולה. שניהם הגיעו, בנפרד, לטאלראן, עיר הבירה של ממלכת ארנל. אנדרא נעשה לחייל במשמר המלך, ויונדאל מצא עבודה בתור שוליה למכשף. לא עברה שנה, וכישוריהם הבליטו אותם מעל כל השאר. אנדרא, ששריריו התפתחו מהעבודה מיום ועד ליל בשדות, נלקח כשוליה לאומן החרב של המלך עצמו והפך לאחד משומרי הראש של המלך בעצמו. יונדאל, שתבונתו הטבעית הושחזה בעת שהוא חשב על פתרונות חדשים לבעיות ישנות, הפך לשותפו של אחד מהקוסמים הבחירים בגילדת המכשפים בעיר.
שנתיים מאוחר יותר, שניהם עזבו את משרותיהם ויצאו לחפש את מזלם כהרפתקנים. אף אחד לא הודה בזה, אך המטרות האמיתיות של שניהם היו להפוך למעולים במה שהם עשו, ובכך להוכיח סוף-סוף את עליונותם על השני.

סיפורו של יונדאל

יונדאל הצטרף לחבורת הרפתקנים שיצאו לחקור את ההריסות של המקדש העתיק של טאקו, אל הידע, במטרה להעצים את הידע שלו. שם הוא מצא מגילות קלף עתיקות ועליהן לחשים רבי עוצמה, רכיבים נדירים לטקסים וחפצים קסומים שהגבירו את עוצמתו המאגית. אך כשהוא חזר לעיר, הוא שמע שאנדרא הביס את אומן החרב של המלך בדו-קרב.
כועס, יונדאל התעמק חודשים ארוכים במחקר וגילה לחשים חדשים שלא דמו לשום דבר שהיה לפניהם. חלקם הוא שמר לעצמו, חלקם הוא פרסם וזכה לכבוד גדול. אך אז הגיעה אליו השמועה שאנדרא נכנס למבוך התהום, ממנו איש עוד לא יצא בחיים, ויצא ממנו חי, אוחד בידו ראש דרקון ונושא איתו אוצר עצום.
מלא בזעם עצור, יצא יונדאל אל הר גבוה והקים בעזרת כוחו המאגי בלבד, ללא כל עזרה, מגדל גבוה, שם הוא השתכן ועבד על המחקר שלו. אך אז, שיירת סוחרים נודדים סיפרה לו את החדשות על אנדרא, שהשמיד מפלצת ששלטה בממלכה שכנה וקטנה. כאות תודה, מינו אותו התושבים למלכם.
בזעמו, פרסם יונדאל את עצמו בכל הארץ, קורא לקוסמים צעירים לבוא אליו כדי להפוך לרבי-מג. רבים הגיעו, והוא הקים את מעגל שבעת הסודות, בית-ספר לכשף גבוה. אך אז הוא שמע שאנדרא, שכעת נוסף לשמו הכינוי 'הלהב הקוצר', אימן צבא וכבש את הממלכה השכנה.
יונדאל החליט להזמין את כל מי שמעוניין לבוא למגדלו. קוסמים יוכלו ללמוד שם, בעלי מלאכה יוכלו לספק להם כלים, איכרים יוכלו לספק להם אוכל, והרפתקנים מרכיבים נדירים. בתמורה, יונדאל הציע הגנה, כוח ועושר. רבים הגיעו, והוא הקים את העיר הגדולה 'פנינת ההר'. אז הוא שמע שאנדרא פלש למספר ממלכות קטנות נוספות, והקים ממלכה אחת גדולה לה הוא קרא 'שמש הזהב'.
יונדאל יצא אז לשישה מקומות נוספים שיצרו מסביב ל-'פנינת ההר' משושה מושלם. שם הוא הקים מגדלים נוספים ומסביבם כפרים, שגדלו במהרה לערים משגשגות. הוא קרא גם להן בשמות – 'אודם העמק', 'אבן הספיר', 'זוהר-ברקת', 'תרשיש', 'לובן השוהם', ו-'אחלמת אש'.את ששת סגניו שלח יונדאל לשלוט בערים אלו, והכריז על שבע הערים שהוא הקים כעל ממלכת 'בוהק תבל'. ואז הוא שמע שאנדרא, בראשות צבאותיו העצומים, פלש לממלכת ארנל. השמועות סיפרו כיצד אנדרא ניגש לאומן החרב שעמד מובס במעגל החיילים שהקיף אותו, והקים אותו על רגליו. 'לא אשכח את שעשית למעני', כך אנדרא אמר לו, אמרו השמועות, והוא מינה אותו למצביא של צבאותיו.
כששמע את החדשות האלה, יונדאל הקשיב בשקט. אז הוא נעלם למשך הלילה, ובבוקר עמדו על תילן שתים-עשרה ערים נוספות. הוא קרא להן על שם הכוכבים הראשיים של העולם – 'טנגה', 'יוט', 'מאלי', 'אורסט', 'נאיל', 'שמוטאי', 'סטי', 'לואן', 'יניש', 'מולדאר', 'טניאו', ו-'קדינט'. כל אחת משתים-עשרה הערים הללו הפכה למרכזה של גילדה – גילדות הנפחים, החיילים, הצורפים, הנגרים, הסתתים, הספרנים, האורגים, הציירים, המופיעים-על-הבמה, עובדי הטבע, הרוכבים והממציאים הפכו למרכז חיי הערים הללו. שבע הערים המרכזיות הוקדשו לשבע תעלומות הקסם. אז הוא שמע שאנדרא יצא לבדו להרי הרעד, המלאים מפלצות, וחזר כשאיתו שומרים ומגינים ל-'שמש הזהב', שכעת הייתה יכולה כבר להיקרא אימפריה. דרקונים, ענקים ומפלצות אחרות התייצבו בגבולות האימפריה ושמרו עליה יום וליל. איש לא ידע איך אנדרא שיחד אותם, אך שומרים מבעיתים אלה הגנו כעת על אדמותיו.
יונדאל ישב בחדר הגבוה ביותר במגדלו, סדנתו, שהיוותה את מרכז האימפריה שלו. הוא חשב על כל מה שהוא השיג בחייו. הוא חשב על כל האנשים שהיו תלויים בו, על כל האנשים שהוא שיפר (כך הוא קיווה) את חייהם. הוא חשב על כך שאת כל זה הוא השיג בעזרת היריבות המתמשכת שלו עם אנדרא, והדבקות שלו במטרתו להפוך לטוב מביניהם. הוא חשב על כך שבלי אנדרא, הוא עדיין היה תקוע בכפר בו נולד, ככל הנראה נשוי כבר ועובד יום ולילה למחייתו. הוא הסתכל החוצה דרך החלון, על האורות המנצנצים מאות מטרים מתחתיו, שהיו בתיה של 'פנינת ההר'. הוא הסתכל על המעגל הרחוק של שש נקודות האור שהיו ששת ערי המשנה של האימפריה שלו, ועל המעגל הרחוק עוד יותר, שבקושי נראה, שהיה שתים-עשרה ערי הגילדות. כל זה לא היה קיים בלי אנדרא עברה מחשבה בראשו.
ואז הרגע עבר. הוא החל לתכנן את מהלכו הבא במאבקו הנצחי באנדרא. הצעד הבא יהיה הרחבת גבולות האימפריה שלו עוד יותר – אל מעבר לגבולות המישורים! כן, ממלכתו תתפרש על פני כל הקיום! הוא יגייס בני ברית – מלאכים, או שטנים, או חוצנים אחרים. מרוצה, יצא יונדאל מחדרו. הוא יצליח, הוא ידע זאת. הוא יעקוף את אנדרא. הוא יהיה יותר טוב ממנו! רק עוד קצת…

סיפורו של אנדרא

כשיונדאל יצא מהעיר, אנדרא ידע שהוא מנסה להתחזק ולעקוף אותו, להוכיח שהוא טוב יותר. הוא לא היה מוכן לצאת גם הוא בחבורת הרפתקנים, כי כשיונדאל ישמע על כך הוא ידע שהוא מחקה אותו. הוא פנה למוצא היחיד שהוא הצליח לחשוב עליו – הוא הזמין את אומן החרב של המלך, את האדון שלו, לדו-קרב. ולהפתעת כולם, ואפילו להפתעתו של אנדרא, הוא ניצח. המלך הציע לו להחליף את אומן החרב בתפקידו, אך אנדרא סירב.
הוא עזב את העיר והחל לנדוד, מחפש את מזלו. שמועה הגיע לאוזניו, שיונדאל חזר ממסעו וכעת הוא אוחז בידיו עוצמה מאגית חזקה בהרבה משהייתה לו קודם. אנדרא ידע שיונדאל יעקוף אותו בכוחו אם הוא לא יעשה משהו, ומיואש, הוא החליט להיכנס אל מבוך התהום. האגדות אמרו שאיש לא יצא משם חי. אנדרא ידע שאם הוא ימות, הוא ימות בכבוד, ואם הוא יצא, הוא יזכה לתהילה. בתוך המבוך הוא התעמת עם מפלצות שונות ומשונות, ולבסוף הוא עמד מול הדרקון הנורא שאהרות'. לאחר קרב אדירים, אנדרא הצליח לכרות את ראשו. הוא יצא מהמבוך, עטור זהב וניצחון. הוא הרגיש שהוא השיג לעצמו פער משמעותי.
אך כשהוא חזר לעיר, הוא שמע על הלחשים החדשים שיונדאל פיתח ועל השמועות שהוא גם שמר לעצמו כמה לחשים, ושאלה עולים בעוצמתם על האחרים. הוא יצא שוב לדרך. רגליו הובילו אותו לממלכה הקטנה יאנט, שבה שלט הליץ' אולאגרך ביד ברזל. אנדרא נלחם בו והביא אותו למקומם הראוי של כל המתים – אל הקבר. הוא שמע את האגדות על הליצ'ים, ולאחר חיפוש ממושך הוא מצא את הקמע של אולאגרך והשמיד אותו. אזרחי יאנט היו כה אסירי תודה, שהם הציעו לא להפוך למלכם. הוא הסכים.
אך אז הוא שמע על המגדל אותו הקים יונדאל בכוחות עצמו – מגדל שאמרו עליו שהוא יצירת הכשף הגדולה ביותר של הימים ההם. אנדרא אימן את המעולים שבבחורי יאנט ולאחר שהם הפכו לצבא ראוי, הוא פלש לממלכה השכנה, טורן. הפלישה באה להם בהפתעה, והוא הצליח לכבוש אותה לחלוטין עם אבדות מעטות. הוא סיפח את ממלכת טורן לממלכתו, וקרא לעצמו בכינוי 'הלהב הקוצר'.
לאחר שהוא שמע על הקמת בית-הספר 'מעגל שבעת הסודות', מיהר אנדרא ופלש לשלוש ממלכות נוספות שגבלו עם ממלכתו. לשתי האחרות הוא הציע להיכנע ללא קרב ולהצטרף לממלכה שלו. לאחר שהן ראו את הקלות בה הוא כבש את ממלכות האזור, הם הסכימו. אנדרא קרא לממלכתו בשם 'שמש הזהב'.
אך אז הגיעו אליו השמועות על 'פנינת ההר' – עירו של יונדאל. הוא ידע בליבו שיונדאל מנסה גם הוא להקים ממלכה שתתחרה בשלו. זועם, הוא ציווה על גיוס נרחב בכל ממלכתו והכריז על מלחמה עם ארנל. ארנל המופתעת לא הצליחה להגיב בזמן וכל עריה נכבשו במהירות וביעילות, חוץ מטאלראן, הבירה. טאלראן הציבה בפניו קשיים, אך ביום החמישי למצור עליה העיר נפרצה ונכבשה. הוא צעד בראש הצבאות לארמון, אך כשהוא ראה את אומן החרב המבוגר כבר, האיש שאימן אותו בדרכי הלהב, ליבו התמלא רחמים. הוא הציע, ואומן החרב הסכים. וכך הפך אומן החרב של ארנל למפקד הצבא של 'שמש הזהב'.
אך אנדרא לא היה יכול לנוח על זרי הדפנה זמן רב, שכן יונדאל הרחיב את הממלכה הצעירה שלו, לה הוא קרא 'בוהק תבל', ובנה שש ערים נוספות, שגדלו במהירות. אנדרא החל לחשוש ברצינות לממלכתו, והוא החליט לצאת לבדו אל הרי הרעד שהיו ידועים במפלצות האיומות ששוטטו בהם. הוא פילס את דרכו והגיע למשכנו של אגורת'ין הגדול, 'יורק התופת', היצור החזק ביותר בהרי הרעד. הוא הציג בפניו הצעה, לפיה אגורת'ין וכל שאר המפלצות בהרי הרעד יבואו ל-'שמש הזהב' ויגנו על גבולותיה, ובתמורה הם יקבלו אוכל וצבא גדול שיוכל להוות תגבורת חזקה בעת צרה. אם הם יסרבו להצעתו, כך אמר, אנדרא, הוא ראשית כל יהרוג את אגורת'ין ואז יחזור לארצו ויצא בראש צבא עצום כדי לטהר את הרי הרעד. אגורת'ין צחק עליו, אך צחוקו נעלם לאחר שאנדרא רוקן את השק שהוא הביא איתו – עיניו, קרניו וחלק מקשקשיו של שהארות', הדרקון הראשון שהרג ושהיה חזק כמעט כמו אגורת'ין עצמו. אז אגורת'ין שקל בכובד ראש את ההצעה, ולבסוף הוא הסכים.
וכך קרה שכשאנדרא חזר לממלכתו, לגיונות עצומים מפלצות מכל הסוגים צעדו אחריו. תשואות קידמו את פניו כשהוא חזר לבירתו, והוא הרגיש רגוע לראשונה מזה זמן רב.
אך הרוגע שנח עליו היה רגעי. הוא שאל על 'בוהק תבל', וגילה שבהעדרו יונדאל הספיק לבנות שתים-עשרה ערים נוספות, שהפכו לכרכים במהירות שאפיינה את ערי ממלכתו של יונדאל. מיואש, בטוח שהמרוץ המטורף ביניהם לעולם לא ייגמר, גייס אנדרא את צבאות המפלצות שלו על מנת ליצור מעבר בהרים ואז הוא תקף את הממלכה ששכנה בצידם השני, את ממלכת השמיים שהייתה ידועה בחוצנים שעזרו לה מטעם האלים. הייתה זו אימפריה אדירה, שמלחמה עמה כללה הסתבכות עם האלים ויכלה לגלוש למישורי קיום אחרים. וברגעים הקצרים של מנוחה, שבהם הוא היה יכול לחשוב, אנדרא חשב על כך שהוא לעולם לא היה מגיע לאן שהוא הגיע אלמלא היריבות שלו עם יונדאל הייתה מדרבנת אותו. הוא חשב על ממלכתו האדירה, על כל נתיניו המעריצים. כל זה לא היה קיים בלי יונדאל הוא היה חושב. אך אז הרגע היה חולף, כשמפקדיו היו נכנסים לאוהלו כדי לדון באסטרטגיה או שהזמן לקרב הבא היה מגיע.
ועם כל מכת חרב, חשב אנדרא על כך שיונדאל ישיג אותו עוד מעט, על כך שההפרש ביניהם לא היה כה גדול. אנדרא היה צריך להשיג הישג כה כביר, שיונדאל לא יוכל לעשות שום דבר שישווה לו. המטרה הייתה קרובה, אנדרא היה קרוב לסוף הדרך, למנוחה והנחלה. רק עוד קצת…

סיכום חוץ-משחקי

בסופו של דבר, הדבר אותו רוצה כל אחד מהיריבים יותר מכל וגם חושש ממנו יותר מכל, הוא עימות ישיר ביניהם. קרב פנים אל פנים יכול להיות הגשמת השאיפה העליונה של שניהם – ניצחון על השני והוכחה שהוא הטוב מהשניים. אך הפחד שלהם הוא מה יקרה אם אכן יתרחש קרב כזה, והם יפסידו בו? שכן, יונדאל שמע שמועות שאנדרא התאמן בטכניקה מיוחדת שטובה במיוחד נגד קוסמים, ואנדרא, למרות אימוניו המפרכים עדיין חושש שהקסם יתגלה כעדיף על פני החרב. ואת הסיכון הזה אף אחד מהם לא מוכן לקחת. לכן הם ממשיכים ב'ריקוד' שלהם, חגים אחד סביב השני, מנסים להוכיח שהם עדיפים בלי לגרור את העניינים לעימות ישיר. ייתכן שבעתיד, העימות ביניהם יחבוק את כל הקיום, וממלכותיהם יתפרשו על פני מישורים שלמים.

הצעות לשילוב בתוך המשחק

לא אנדרא ולא יונדאל הם טובים בתור דמויות שחקן, שכן בסוף שניהם הופכים לקשורים יחסית לממלכות שלהם יותר מדי ולא יכולים להסתכן בהרפתקאות פרועות. לעומת זאת, הם יכולים להיות כוח מניע מעולה כדי להביא את השחקנים למשימות חדשות. השחקנים יכולים לבוא במגע עם אנדרא או יונדאל בכל שלב בהתפתחות שלהם. הם יכולים להיות:

• חבורת ההרפתקנים שמצטרפת אל יונדאל במסע אל המקדש האבוד.
• עוזרים של אנדרא באימון הצבא ביאנט.
• שכירים של אנדרא או של יונדאל, הנשלחים לגלות מידע או לחבל בתוכניות היריב.
• בעלי קשר גם לאנדרא וגם ליונדאל, אלה שמביאים להם את השמועות על הצד השני, או אפילו הדבר היחיד שמונע התלקחות אלימה של היחסים בין 'שמש הזהב' ל-'בוהק תבל'.

ניתן גם ליצור קשר בין השחקנים לאחד מהיריבים בתחילת דרכם – למשל, פגישה מקרית בטאלראן בירת ארנל – ולאחר מכן להפגיש אותם שוב לאחר שהוא צבר כוח. ניתן גם להפוך את השחקנים למלווים קבועים של אנדרא או יונדאל בכל שלבי גדילת האימפריות. הם יכולים להיות, לדוגמא, העוזרים הצמודים של אנדרא שעזרו לו בכל המשימות ההרואיות שהוא עשה. הם יהיו יחידת העילית בצבא שלו, ויישלחו לבצע משימות בעלות חשיבות מכרעת. ייתכן שבהמשך, לאחר שיונדאל יבין את חשיבותם, הוא ישלח חבורת מכשפים לרצוח או לחטוף אותם. החבורה יכולה לנצח ולצאת לפעולת תגמול, או להיחטף ולהצליח לברוח, ותוך כדי לגלות מידע חשוב. אז ייתכן שהדמויות יגלו את תוכנית הפלישה של אנדרא לממלכת השמיים הלא מוגנת, שלא עשתה לאנדרא כל רע, ויסלדו ממנה כל כך עד שהם יחברו ליונדאל, והוא בתורו ישלח אותם לאליסיום כדי להכין את הקרקע
להקמת ההתיישבות הראשונה של 'בוהק תבל' במישורים החיצוניים, וכך הלאה…

---

הערות השופטים

ערן אבירם

החלק הראשון, שמתאר את תחילת הדרך, ארוך מדי ומסופר כאילו היה זה ספר פנטזיה – אבל לא חיפשנו סיפור, ואפשר היה לתמצת אותו לחצי מגודלו, לפחות, או פשוט להיפטר ממנו לגמרי.
המקור לתחרות בין השניים אינו משכנע. ליאנה מתחילה איזו יריבות ביניהם, ואז פתאום יוצאת מהתמונה והיריבות נשארת, ללא הסבר מספק. דווקא בהמשך עלית על רעיון מעניין; פרטים בהמשך.

תיאור ההתפתחות של האויבים מעניין למדי, אבל מומלץ להכניס כבר כאן את ההצעות הרלוונטיות למ"ת. הרי ההתפתחות הזו יכולה באותה קלות ללוות את ההתפתחות של המערכה, בהתחשב בקנה המידה המדובר, אז אפשר כבר היה לתת בכל מקום הצעות מעניינות לאופן בו השחקנים והעלילה נכנסים לסיפור. אפשר לתת מגוון הצעות, אחרי כל פסקה ממש.
טוב שבסוף הקובץ ניתנה ההצעה לבסס מערכה שלמה על כך שהדמויות עוזרות לאחד הצדדים לפתח את האימפריה שלו צעד אחר צעד, כפי שמתואר. אבל כדאי היה לתת קצת יותר, למשל להציע רעיונות לאופן בו מערכה לצד כל אחד מהיריבים תתנהג באופן שונה, עם אופי אחר, או כיצד בעצם להדגיש את היריבות הזו כמניע עיקרי במשחק.

"כל זה לא היה קיים בלי אנדרא" – נקודת מפנה מעניינת, שדווקא הוחמצה. אומנם הגדרת התחרות היא "אויבים", אבל זה לא אומר שהם חייבים להישאר כאלו לכל אורך הדרך. יש הרבה סוגים של דרמה שניתן לבנות סביב הקונספט של אויבים – כולל למשל התפתחויות מאוחרות יותר, ואולי אפילו השלמה. היה זה יכול להיות מעניין יותר, ו-closure מספק יותר, אילו היית ממשיך הלאה מכאן (ושוב, חוקר את האפשרויות מבחינת מ"ת) ולא חוזר ליריבות העתיקה.

הפסקה שב-"סיכום חוץ משחקי" יכולה להתפתח ולהוות סיבה משכנעת ליריבות בין השניים – שניהם מונעים מתוך פחד וחשש מהתעמתות. לטעמי כדאי לשים את זה כדגש, ולנסות לחשוב על סיפור רקע שיסביר מדוע זה קרה (במקום עניין ליאנה, שאינו מצליח להחזיק יריבות שכזו)

דברי סיכום: למרות שמקורה של היריבות אינו מבוסס מספיק, היא עצמה מעניינת בגלל שהיא מבוססת על שמועות ועל הישגים הולכים ומתפתחים. יש הרבה מקום להכניס את הדמויות, אם כי אפשר היה לפרט על כך עוד, וחבל שלא הרחיבו בכך.

איתמר ויסברג

הקטע הנ"ל נחמד, אבל הוא הרבה יותר דומה לאגדה שמסופרת בעולם המשחק מאשר למשהו שימושי. עצם העובדה שההישגים של שני הגיבורים כל כך כבירים והקפיצות בזמן מדגישים את זה. אני רואה שימוש עיקרי לזה בתור רקע לממלכהעולם מאשר בזמן המשחק. ההצעות לשילוב במשחק כלליות מדי.

אין פירוט של הרגשות ההדדיים, ואין שום אלמנט מחשבתי או רגשי מעבר לתחרות הפשוטה (חוץ מרגע ההרהור הפנימי של יונדאל). אין נסיון אינטראקציה בין הצדדים -לא עימות ישיר ולא עקיף.

מעבר לכך, ההישגים והמעשים של שני הדב"שים לדעתי לא מעודדים השתתפות של דמויות החבורה, כי הם מאפילים עליהן בקלות, ויש צורך לשנות את ההצעה כדי להכניס את הדמויות כמאפשרות (או מונעות) את המעשים הללו.

דניאל רוזנברג

כתיבה סבבה, אבל זה יותר סיפור. היריבות לא מרתקת במיוחד, כי הכל הולך טוב, לא נראה שיש אינטראקציה ישירה בניהם אלא רק "מרוץ 100 מטר" שהופך ל-400 וכך הלאה. לבסוף, אין ממש מקום לשחקנים, בכל מה שמוצע זה יותר שהשחקנים הם על תקן "תפאורה" לגיבורים הראשים – הנבלים.
בקצרה – סיפור נחמד, אבל מפספס את הנקודה של ליצור משהו למשחק-תפקידים.